בית יוסף/אבן העזר/קעד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות דרבנן היא חולצת כו' משנה בפ"ב דיבמות (דף כ.) כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה שניות מדברי סופרים. איסור קדושה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ופירש"י שניות שניות לעריות שגזרו סופרים עליהם: אלמנה לכ"ג. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו: גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה וכשמת צריכה חליצה שהרי קידושין תופסין לו בה דקידושין תופסין בחייבי לאווין אבל יבומי לא שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן ואפטורי בלא כלום לא דלא אלים לאו למיפטרה דילפינן מאחות אשה בפ"ק עכ"ל:
ומ"ש רבינו וצרתה או חולצת או מתייבמת כ"כ נ"י אמתני' וז"ל איסור מצוה ואיסור קדושה כו' דוקא היא אבל צרתה מתייבמת שאין צרה פטורה אלא מערוה וכדנפקא לן בפ"ק (ג:) מאחות אשה דכתיב בה לצרור וכן איתא בירושלמי להדיא עכ"ל:
ומ"ש ואין חליצתה פוטרת צרתה אבל חליצת צרתה פוטרת אותה כדפרישית לעיל בסימן ק"ע כ"כ בשם הרמב"ם ז"ל ושם נתבאר. ומ"ש ואם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה ומוציאה בגט בפ"ב דיבמות (דף כ:) תניא פצוע דכא וכרות שפכה שמתו אחיהם ועמדו הם ובעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא פירש"י אם בעלו קנו ויוצאת בגט בלא חליצה.
ומ"ש רבי' שנפטרה צרתה פשוט הוא דכיון שאם בעלו קנו ויוצאת בגט בלא חליצה א"כ בביאה זו נעקרה זיקה לגמרי מבית זה ופשיטא דנפטרה צרתה וכך מפורש שם בברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה והא דקתני דאם חלץ לה שפוטרת צרתה ורבינו כתב בסמוך שאם חלץ לה לא נפטרה צרתה כבר נתבאר בדברי ה"ה שכתבתי בסימן ק"ע ז"ל הרמב"ם בפ"ג היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתייבמת ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות לייבם ומן הדין היה שיתייבמו שהייבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאווין ולא שניות גזירה שמא יבא עליה פעם שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מ"ע אלא ביאה ראשונה בלבד לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואצ"ל שנייה ה"ז קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו עכ"ל וטעם זה שכתב שהוא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה הוא מסקנא דרבא בפרק כיצד (שם) היתה אסורה לבעלה באיסור לאו או עשה או איסור דרבנן ומותרת לייבם הרי היא זקוקה לו דכיון שלא היתה אסורה לבעלה אלא בלאו תפסי בה קידושין וכיון שמותרת ליבם יכול לייבם אותה מבואר במשנה פרק יש מותרות (דף פד.):
ומ"ש חוץ ממחזיר גרושתו משניסת שאם החזיר אחיו גרושתו משניסת ומת חולצת ולא מתייבמת בפ"ק דיבמות (דף יא:) בעי ר"י המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו ת"ש המחזיר גרושתו משניסת היא וצרתה חולצת היא וצרתה ס"ד אלא או היא או צרתה ולאו תירוצי קא מתרצת לה תריץ הכי הוא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ומסקנא כי האי תירוצא בתרא דאמרי' כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת פי' ממאנת ביבם ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו משנישאת כולן מותרות ודוקא צרותיהן אבל אינהו גופייהו בדליכא בהדייהו צרות כל חדא מינייהו אית לה דינא באפי נפשה ממאנת ביבם אע"ג דלגבי יבם דמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום היא לגבי אחיו של יבם שריא וחולצת או מתייבמת דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת בזה ואיילונית לא חולצת ולא מתייבמת ומחזיר גרושתו משנישאת ומת חולצת ולא מתייבמת וכתב ה"ה בפ"ו מפורש בפ"ק ומסקנא שהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת פירוש והיא נפטרת בחליצתה או בביאתה וצרתה נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ"ג וכ"כ הרשב"א ז"ל דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל וזהו שלא הזכיר רבינו איסור בצרתה עכ"ל: ומ"ש מההוא דרב גידל היינו דבפרק כיצד (כ.) אהא דתנא שאם היתה היבמה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצת ולא מתייבמת הקשו בגמרא קא פסיק ותנא ל"ש אלמנה מן הנישואין ול"ש מן האירוסין בשלמא מן הנישואין אין עשה דייבום דוחה את לא תעשה דאלמנה לא יקח ועשה דוהוא אשה בבתוליה בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה אלא אלמנה מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה את לא תעשה ותירץ רב גידל בשם רב דאמר קרא ואם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו ועלתה יבמתו כו' שאין ת"ל יבמתו מה ת"ל יבמתו יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואי זו זו חייבי לאוין והקשו ע"ז מן הברייתא דקתני גבי חייבי לאוין ואם בעלו קנו ואסור לקיימה ואי ס"ד מדאורייתא חייבי לאוין לחליצה רמייה לייבום לא רמייה אמאי אם בעלו קנו ואסיקו דלאו מדאוריי' אלא מדרבנן אמרו שאינן עולות לייבום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה ולפיכך אם בעלו קנו וכתב ה"ה שם כל זה על דברי הרמב"ם ז"ל וכתב עוד וז"ל וכתב בה"ג והא דרב גידל א"ר מיקיימא באלמנה מן הנישואין דאע"ג דמדאורייתא לאו בת ייבום היא רבייה רחמנא לחליצה עכ"ל. ונרא' מדברי ה"ה דמחזיר גרושתו עובר בעשה ול"ת מדמדמי לה לאלמנה לכ"ג מן הנישואין ומייתי לה מדרב גידל ואיני יודע מנין לו שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ועוד יש לתמוה עליו שכתב וצרתה של זו נפטרת בחליצה של זו אבל לא בביאתה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז יראה לי שכך הדין בב' יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ"ע:
אחות חלוצה אסורה מדרבנן לפיכך נפלה לפני יבם חולצת ולא מתייבמת וכן צרתה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתייבמת כך כתוב בספרי רבינו המדוייקים ובקצת ספרים חסר כל בבא זו והוא ט"ס שהרי דין זה הוא מבואר בפרק החולץ (דף מא.) דתנן התם החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת ובגמרא (שם) אמר ר"ל כאן שנה רבי אחות חלוצה מד"ס ומשמע נמי התם במתני' דאסור אדם בצרת קרובת חלוצתו דגם צרת חלוצה אסורה מד"ס:
מי שיש עליה זיקת ב' יבמין היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות כיצד ג' אחים נשואים לג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה אחד מהנשארים מאמר ביבמתו ומת קודם שכנסה כו' משנה פ' ד' אחין (דף לא:) ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמים ובגמרא (שם) ואי זיקת ב' יבמים דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן וגזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות ולייבם לחדא ונחלוץ לחדא גזירה שמא יאמרו בית אחד מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא גזירה דילמא חליץ והדר מייבם וקם ליה באשר לא יבנה ורחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה ופירש"י מקצתו חלוץ. ואתו למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד חדא מתייבמת ואחרת חלצה. וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל הא דאמרינן בזיקת ב' יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו היכא דליכא אלא חדא יבמה ואיכא עלה זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה כדתנן בפרק האשה רבה (צו:) בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ואמר רבא עלה הא דאמרי רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא דליכא צרה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה:
נתן לה גט ופירש שהוא למאמרו הרי ביטל המאמר שעשה כו' שם (ד' לב.) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא מאי טעמא מאי דעביד בה שקליה ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו כלישנא בתרא וכ"פ הרא"ש ז"ל ופירש"י הותרה אפילו היא. לשלישי כשימות שני: מאי דעבד שקליה. והוה ליה כמי שלא עשה בה מאמר ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא שפירט למאמרו ולא לזיקתו קאמר אבל סתמא קאי בלא יבנה אכולהו אחים והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק ר"ג (נב:) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר וכ"כ הרא"ש ז"ל והכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל:
קטן שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שאין ביאתו קונה קנין גמור ויש עליה זיקת ב' יבמים משנה וגמרא בס"פ האשה רבה (דף צו:) וכתבתיו בסמוך:
מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וקדשה שמעון אחיו ומתו שניהם ונפלה לפני לוי אחיהם מתייבמת לו שאינה אשת ב' מתים וכו' מימרא דרב חסדא בפ' השולח (מג.):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |