בית יוסף/אבן העזר/קמט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המגרש אשתו בין מן האירוסין בין מן הנישואין וכו' משנה וגמ' בס"פ הזורק (דף פא.) ואיכא מ"ד התם דר' יוחנן סבירא ליה כי האי תנא דאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שלא ראוה שנבעלה שאינה צריכה ממנו גט שני כלומר ואף ע"פ שראוה שנתייחדה על מה נחלקו על שראוה שנבעלה שב"ש אומרים אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובה"א אינו עושה וכתב הר"ן (דף תקפ"ז) שיש שפסקו כי האי תנא אבל הרי"ף והרא"ש פסקו כמתני' דבלא ראוה שנבעלה מחלוקת אבל בראוה שנבעלה ד"ה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקי"ל כבית הלל דאמרי הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה כלומר דאנן סהדי דמאחר דגייסי אהדדי ודאי בא עליה וכן דעת הרמב"ן בפ"י מהלכות גירושין וכתב הר"ן בשם הרשב"א דמן האירוסין אף ע"ג דאיכא עידי ייחוד לא חיישינן להו מפני שאין לבו גס בה מיהו היכא דחזינן להו דגייסי אהדדי צריכה ממנו גט שני והביא ראיה מפ"ב דכתובות (כח.) ומהירושלמי: ב"ה וכ"כ ה"ה פ"י מה' גירושין בשם הרשב"א ז"ל. והא ודאי פשיטא דלא חיישינן לעידי ייחוד אלא בשראו שניהם כאחד ושהוא והיא רואים אותם הא לאו הכי לא חיישינן להו ואפי' ראוה שנבעלה וכמ"ש בסימן קמ"ח:
כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ה סימן י':
כתב הרמב"ם בפ"י מהלכות גירושין:
וכ"כ א"א ז"ל בס"פ הזורק וכ"כ שם הר"ן בשם הרשב"א שלא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא באשתו אבל בשאר נשים מן הסתם בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהוא לשם קידושין. וכ"כ הריב"ש בסימן ו' וכתב ואם יאמר אומר אפי' הרמב"ם לא אמרה אלא בפנוי הבא על הפנויה בדרך מקרה אבל זה שנשאה בחקי העכו"ם והתנה עמה להיות אשתו ה"ל כמדבר עמה על עסקי קידושיה בשעה שנתייחד עמה וה"ל כמי שפירש ואמר לעדי ייחוד שדעתו לבעול לשם קידושין יש להשיב ולומר דאדרבא איפכא מסתברא דאפי' לדעת אותם הגאונים שסוברים דבסתם אמרינן דלשם קידושין בעל בנדון זה לא בעל לשם קידושין דכיון שהתחילה בנישואין כחקות העכו"ם הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדת משה ויהודית אלא כדרכי העכו"ם שאינם בתורת גיטין וקידושין ואם כן אינה כנשואה אלא שהיא אצלו כמו פלגש בלי כתובה וקידושין עכ"ל. כ"כ בתרומת הדשן סימן ר"ט וגם ה"ר דוד הכהן בתשובה בית כ"ד כתב להתירו וכתב עוד שם ריב"ש והראב"ד כתב שדברי אותם הגאונים קיימים במוחזקים בכשרות אבל בחשודים לפריצותא דעריות אין חוששין לקידושין וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות נחלות גבי מי שהוליד בן משפחתו ואמר זה בני ומשוחררת היא ובנדון זה ודאי אין לך פרוצים יותר מאלו ההולכים לפני עכו"ם להשתחוות שם ומעשיהם מוכיחים בפריצות ועוד שזו לא טבלה לנדתה שהרי לא היה להנשים אחר הגזירה מקום טהרה ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחוש לאיסור קל של פנויה וכתב ובר מן דין לפי מה שנראה מן השאלה לא היה כאן אפילו עדי ייחוד ולכ"ע אין חוששין לקידושין וגם צריך שיראה הוא את העדים ואף ע"פ שבקטנה שלא מיאנה והגדילה ונישאת לאחר דאמר רב אינה צריכה גט משני ואמרו בשם הרא"ה דאפי' עידי ייחוד אינה צריכה כיון שאשתו היא ועומדת תחתיו כ"ע ידעי שנתייחד עמה ובא עליה זהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריכה לעידי ייחוד ועוד דליכא למינקט כל חומרי הסברות לעגן את זו עכ"ל. ובתרומת הדשן סימן ר"ט על איש שמוליך עמו אשה ממקום למקום ונתעברה ואמרה שממנו נתעברה כתב דאפי' הוא מודה לא חיישינן לקידושין והאריך בדבר וכ"נ מדברי תשובת הרא"ש שכתב רבינו בסימן כ"ו כתוב בתשובה להרמב"ן סימן קל"ה על משודך שהיה נכנס לבית חמיו להתייחד עם משודכתו ולאכול יחד ונתייחד עמה יומם ולילה ויוצא קול בעיר פלונית נישאת לפלוני מה שאמרת שמתייחדים לילה ויומם לא ידעתי אם הכוונה לומר שלנה עמו בלילה בייחוד שאם אין הכוונה לומר אלא שאכלו יחד ולא לנה עמו אין כאן חשש אבל אם לנה עמו ונתייחדה בלילה בפני עדים כיון דגייסי אהדדי ועכ"ז כל שלא ראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין אלא ככל המתייחד עם אשה דעלמא ואת"ל שהבעל לא נתכוין אלא לזנות שלא אמרו אלא באשה שנתגרשה א"נ באשה שקידשה בפחות משוה פרוטה או קידשה קידושי טעות שכבר יש ביניהם עסק קידושין אבל באשה בעלמא שאינה אפי' ארוסה ואפי' ראוה שנבעלה כפי מ"ש הרמב"ם ואם מפני הקול שיצא בעיר שהיא נשואה אין כאן חשש נישואין כי מה שהוציאו קול אינו אלא מחמת אותו שייכות שראו ביניהם בלבד ועוד שאילו עשו נישואין אין דרכן של בני אדם לזלזל ולעשות נישואין בענין שלא יקראו בני אדם ביום חתונתם וביום שמחת לבם ועוד דאמרינן בהמגרש (פט:) יצא קול בעיר מקודשת ואינה מקודשת אא"כ הוחזק בב"ד עכ"ל ועיין בכתבי מה"ר איסרלן סימן ל"ז כתוב בס"ס קמ"א בשם תשובת הרא"ש על אחד שבטל הגט ונתייחד עמה ואח"כ נתברר שכבר הגיע לידה קודם ביטולו שאינה צריכה ממנו גט שני דודאי לא בעל לשם קידושין כי היה סבור שהגט היה בטל ולא בעל אלא אדעתא דקידושין הראשונים ולפ"ז אפי' ראוה שנבעלה לא חיישינן לה כתב הר"ן בגיטין בס"פ הזורק וז"ל כתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין נתייחד עמה אחר שאמר לכתוב ולחתום וליתן לה גט הרי אלו לא יכתבו וק"ו הדברים אם הגט שנתן לידה כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל ק"ו לזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה אינו גט ע"כ ודבריו תמוהין שאין זה ק"ו של כלום דבשמעתין איכא למיחש לקידושין ובנדון שלו ליכא למיחש להכי ועוד היאך פסק בפירוש דאינו גט דהא בשמעתין ספוקי בעלמא מספקי להצריכה גט שני ובודאי לשמא פייס וביטל השליחות הוא דאיכא למיחש להכי אבל אין מקום לומר שיהא הגט בטל לגמרי וכן דעת הרמב"ן ז"ל עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |