בית יוסף/אבן העזר/פו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים וכו' בפרק חזקת (דף נא: נב.) ת"ר אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעל קבל מן העבד יחזיר לעבד ואם מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה רב הונא אמר ס"ת רב חסדא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם יעשה כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן דביתהו דרבה בר בר חנה כי קא שכבה אמרה הני כיפי דמרתא אתא לקמיה דרב א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לאו עשה פירוש לפירושה ואיכא דאמרי הכי א"ל אי אמידה לך עשה כפירושה ופסק הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות ובפ"ז מהלכות שאלה ופקדון כלישנא קמא וכך הם דברי רבינו ודלא כר"י דפסק כלישנא בתרא ופרשב"ם יחזיר לאשה ולא לבעל דאין לנו להחזיקה בגונבת: יחזיר לבעלה. שאפי' אם נותן לה ממון זה ע"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה: יחזיר לרבו. דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו ונראה בעיני דה"ה אם נשתחרר ואח"כ מת יחזיר לרבו שהרי עבד היה כשהפקיד לזה וסתם עבדים גזלנים הם אבל אם נתגרשה האשה ואח"כ מתה יחזיר ליורשיה ולא לבעלה דמשנתגרשה אין הבעל יורשה: קבל מן הקטן. לא יחזיר שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאיבוד דמי מי שהחזיר לו אלא יעשה לו סגולה עד שיגדיל ויחזיר לו ואם מת הקטן יחזיר ליורשיו: וכולן שאמרו. אפילו קטן: בשעת מיתתן. אורחא דמילתא נקט דכשהם בריאים אם רוצים להחזיר לבעלים יטלו שלהם מיד הנפקד ויחזירו לבעליהן דמה להן לגלות הדבר: יעשו כפירושן. יחזיר הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו: ואם לאו יעשה פירוש לפירושן. כלומר ואי לא מהימן להו ההוא נפקד שהפקדון של אותו פלוני הוא אלא בעלים שלהם הוא ומתוך בושה אינם רוצים לומר שהוא של בעליהן דלא ליתחזקו בגזלנים וגנבים יעשה הנפקד פירוש אחר לפירושן שיחזיר לבעליהן של אלו ולא לאותו פלוני: אי מהימנא לך. שלא גנבה ממך כלום עשה פירוש לפירושו עכב לעצמך והרא"ש כתב אם אמרה תנהו לפלוני שהוא שלו נותן לו דנאמנת במגו דאי בעי שקלא איהי ויהביתה ליה דהא דמפליג בדביתהו דרבה בר בר חנה בין אי מהימנא ליה בין אי לא מהימנא ה"מ כששוכבת על ערש דוי ואין כאן מגו שאין יכולה ליקח מן הנפקד וליתנו לפלוני ונראה דאפילו אם יאמר הבעל שלי הם אף על פי כן יחזירהו לו הנפקד דאם איתא שיחזירהו לבעל אם יאמר שלי הם ה"ל למיתני יודיע לבעל כיון דמסתמא שנמצא ביד האשה מבית הבעל היה צריך שיודיע לבעל אולי יאמר שלי הוא וינתן לו אלא ודאי אפי' אם יאמר שלי הוא ינתן לאשה וכ"נ ממ"ש ה"ה בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון בשם הר"י ן' מיגאש ז"ל דמדקתני יחזיר לאשה כשתתן האשה לאותו פלוני אין לבעל להרהר ולערער עליה בכך ודלא כראב"ן שכתבו הגהות מיימוניות שהוא חולק על זה:
ומ"ש רשב"ם לחלק בין נשתחרר העבד ואחר כך מת לנתגרשה האשה ואחר כך מתה כתב הרמב"ן שיפה כיון וכן דעת הרא"ש כמו שאכתוב לשונו בסמוך ולאפוקי ממה שכתבו הגהות מיימוניות שראב"ן חולק בזה. וכתב עוד הרא"ש ואם תקף הבעל מידה אין מוציאין מידו בב"ד ואינה נאמנת לומר של פלו' הוא מדאמרי' לעיל לוה מן האשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת להוציא מידו דבר שהוא בחזקתו ולומר של פלוני הוא תהא גם נאמנת לומר שלי הוא במגו דאי בעיא אמרה אחרים הפקידו בידה דאצ"ל מי הם האחרים וישאר לעולם בידיה כך פר"י והקשה ר"ש אם כן במעות שאינם טמונים אמאי קנתה כי היכי דאמרי' בטמונים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי ה"נ באינם טמוני' להוציאם מידה הוא דבעי שלא היה יכול להוציאם מידה בענין אחר ותירץ דבמעות שאינם טמונים אפי' תקף הבעל האשה מוציאה מידו בב"ד אבל במעות טמוני' אם תקף הבעל אין מוציאין דההיא דלוה במעות טמונים איירי ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית אין נאמנת לומר שלי הן ולא של פלוני הם דהא אמרינן לקמן וכן האשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ואמרה שלי הן עליה להביא ראיה ולא מהימנינן לה במגו דאי בעי' אמרה שהיא נפקדת משל אחרים ואף אם אינה נושאת ונותנת בממון אלא הבעל הוא נושא ונותן בממון אלא שמפקיד בידה כל אשר לו דינה כנושאת ונותנת ועליה להביא ראיה: קבל מן העבד יחזיר לעבד דתלי' שמא הופקד בידו או ניתן לו ע"מ שיצא לחירות בו. ואם מת יחזיר לרבו דמה שנמצא ביד העבד מסתמא הוציא מבית האדון אלא שבחייו נאמן העבד לומר הופקד בידי או ניתן לי הילכך אפילו נשתחרר העבד ומת יחזור לרבו אבל האשה שנתגרשה ומתה יחזיר ליורשיה עכ"ל. כתב הריב"ש בתשובה סימן נ' דהא דתנן קבל מן האשה יחזיר לאשה אפילו באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית היא וכתב נ"י פירוש לפירושן כלומר שיעכב הפקדון לעצמו אא"כ יביא ראיה אותו פלוני או ישבע שהוא הפקיד אצלה וזהו פירוש לפירושן שהם מתביישים לומר שהם של בעלים שגנבו מהם עכ"ל ומ"ש או ישבע שהוא הפקיד אצלה הוא תימה שיהיה הלה נאמן בשבועתו ולא ראיתי כן לאחד מן הפוסקים וכתב ה"ה בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון בשם הרשב"א שאם החזיר לקטן אינו חייב ונ"ל שאם הגיע לעונות הפעוטות מחזיר לו דאפי' לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ע"כ וגם נ"י כ"כ בשמו: וכתב עוד דהא דקתני יעשה לו סגולה כלומר משום השבת אבידה אבל מותר להחזיר לאפוטרופוס של קטן. כתוב בתשובות הרשב"א סי' תתק"ו באשה שקנתה חפצים מבעלה במעות טמונים דלא קנתה כלל דלגלויי זוזי הוא דבעי כדאמרינן בפ' חזקת הילכך ימכור מה שלקחה וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אבל לתפוס בכולן הבעל לא דאין לו כי אם פירות כתב ר"י שנשאל הר"ם על ראובן שטוען שהלוה לשמעון כך וכך ושמעון טוען שכך הוא ושהוא מעכבם בשביל שהיה חייב לאשתו והשיב אם אשתו בחיים ואומרת תן לבעלי יכול לעכב ואם אחר מיתתה יעשה כפירושה ויתן לבעלה וא"כ ממ"נ שלו הוא ויכול לעכב הממון עכ"ל:
לוה ממנה וגירשה וכו' שם לוה מן העבד ושחררו מן האשה וגירשה אין להם עליו כלום: ומ"ש דה"מ במעות טמונים כבר נתבאר בסמוך שזה דעת ר"ש וכבר נתבאר בסי' פ"ה שזה דעת הרשב"א וקצת מפרשים ושהרמב"ם נראה שחולק בדבר:
ומ"ש והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית או אפי' אינה נושאת ונותנת אלא שהבעל מאמינה ומפקיד מה שיש לו בידה אינה נאמנת לומר של פלוני הוא כבר נתבאר בדברי הרא"ש שכתבתי בסמוך ומ"ש אבל שטרי חובות וקניית הקרקעות שעשה הבעל על שמה וכו'. כתב הרשב"א ששאלת מי שנתן לבתו או לאחותו מעות ושטרי חובות ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אלא מה שהיא נותנת לתוך פיה וע"מ שכל זמן שירצה יטול הכל לעצמו קרן והריוח בין בחייה בין לאחר מיתה והיא גם היא עשתה שטר הודאה בכך ושלא היה לה שום ממון בעולם משלה אלא אותן נכסים שנתן לה אביה ויש לה וליורשיה להחזיר כל זמן שירצה ועכשיו מתה האשה ונמצאו תחת ידה נכסים ושטרי חובות יוצאים על שמה והאב בא ליטול הכל והבעל טוען שכל נכסים משלו או שמסרן לה או שתפסן מן הבית ואותם נכסים שנתן לה האב נאבדו הדין עם מי וכן אם באו לדין בטענות אלו בחייה והיא אומרת כדברי האב מהו תשובה כל שאין טוען ברי אלא שמא מן הבית לקחתן נראה פשוט שהדין עם האב ואפילו לאחר מיתה כ"ש בחייה שהיא טוענת ברי וכדתניא בפרק חזקת (נב:) האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הן מבית אבי אבא עליה להביא ראיה אלמא כל שיש לו נכסים ידועים שהיא מתעסקת בהם וטוענת שנכסים אחרים שאינם ידועים נפלו לה אינה נאמנת שכל שטוען דבר מחודש עליו הראיה והא נמי דכוותה וכ"ש דהתם שהשטרות שיוצאים על שמה מוציאין מחזקתה בטענה זו כ"ש כאן להעמיד על חזקתה שהרי יש בידה נכסים ידועים להתעסק שאינם לבעל והבעל שטוען שממה שבבית נטלה עליו להביא ראיה וכ"ש בטוען שאינו מצוי לומר אותם הראשונים נאבדו ואלו אחרים הם ומאותה ברייתא דהיו אונות ושטרות יוצאים על שמה היה נראה לכאורה דאפילו בשטוען הבעל ברי ר"ל שטוען אני הפקדתי בידה מעות ובברי שטרות אלו נעשו מאותן מעות אינו נאמן דהא באשה שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמה הרי היא טוענת ברי ואפ"ה אינה נאמנת עד שתביא ראיה אלא שאני חוכך בזה מעט הואיל ויש לבעל נכסים שהיה יכול למסור בידה ואף על פי כן נראה גם בזה שעל הבעל להביא ראיה וה"ה בשאלה השנייה כי שאלת במפקיד זהובים ביד האשה דה"ה והוא הטעם אבל מה שאילו היה דבר שבמדה ובמשקל והיינו מוצאין אותו ברשות היבמה ודאי מוציאין אותו מידו כדי להתלמד במקום אחר אני אומר לך דהא ליתא אלא מימר אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו וכדאמרינן בפרק האשה שלום (קט:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה וכו' ואסיקנא דלכ"ע חיישינן שמא פינן ודקאמר כן וכן הויין אימור אתרמויי אתרמי ליה עכ"ל וכ"ע בח"ג סימן קצ"ג שאלת ראובן מתה אשתו בלא בנים ויש בידו הרבה שטרי חובות יוצאים על שמה וקרובים תובעים מהבעל אותם שטרי חוב שאפי' שהבעל יורש את אשתו אינו יורש בראוי ומלוה ראוי היא אצל הבעל והבעל טוען שמנכסיו נעשו שהיתה מלוה משלו וכותב בשמה והקרובים אומרים לא כי אלא הוא מתנה שנתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות בהם תשובה נראה לי שאין כאן עסק לאותו דין שנחלקו בו גדולי הדורות במלוה אם היא ראויה לבעל דלא נאמרו דברים הללו אלא במעות מגולין וידועין שאין עסק לבעל בהם כגון שנתנו לה במתנה ע"מ שאין לבעל בהם כלום א"נ בשטרי חוב שנפלו לה מבית אביה א"נ שחייב לה אחר עצמו במנה אבל כאן דרך אחר יש לו שכל מה שיש לאשה בחזקת הבעל הוא עד שתביא ראיה לדבריה וכדתניא וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמה וכו' ואל תשיבני דהתם כשמתה אין יורשיה צריכין להביא ראיה וטוענים להם וכדאיתא התם אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה דהתם שאני שאין האחים והיתומים טוענים ברי אבל כאן הבעל טוען ברי ועוד דהכא שאני שהיא אשה היושבת תחת בעלה וכל אשר בידה או שקנתה או הלותה בחזקת הבעל הוא ואפי' מן הסתם וכ"ש כשהבעל טוען ברי וכתב עוד אילו תפס הבעל שטר של מלוה שידוע שנפלה לה מבית אביה וכיוצא בזה אינו נאמן לומר במשכון בא לידי ואפי' בשבועה ע"כ: כתוב בתשובות הרמב"ן סימן ס"ד ראובן חלה והוציא עליו בנו הוצאות בחליו ובקבורתו ואשת ראובן הפקידה מטלטלין ביד חנוך ורוצה למוכרם בעד הוצאותיו והיא טוענת המטלטלין שלי היו ואין לך לתפוס בשלי הדין עם האלמנה מכמה טעמים וע"ש כתב המרדכי בפ' האשה אפוטרופוס של רחל תבע את לוי רחל השאילה לך שריון עד שלא נשאת ואותו שריון לא היה מהנכסים שהתנה לתת לבעלה וע"ש :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |