בית הלוי (הורוויץ)/הקדמת הרב המחבר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בית הלוי (הורוויץ) הקדמת הרב המחבר

הקדמת מעלת הרב המחבר

ה' אורי וישעי להנחיל לי ישע בלי עון ורשע

הגם כי לקיתי בכפלים בקל וחומר בדון מינה ובדון מינה ואוקי באתרה בגזירה שו"ה ומופנה משני צדדים מלמדים ואין משיבין בכל זאת לא נחתי ולא שקטתי להגות תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן שסתירת זקנים יהיה בנין על פי רוב מנין ורב בנין על כן כה וכה פניתי אנה ואנה נטיתי לאשר ולישר לילך בכושר המסילה להיות משכים ויורד משכים ועולה באילן דעולא בזאת תורת העולה ושלא להכניס בקופא דמחטא פילא כי איני יודע מה זה הפלאה ואמרתי בלבי איזה בית אשר אבנה לי לשמי ועלה בדעתי לחבר הספר שלי על חושן המשפט יען וביען שהוא תל שהכל עליו פונים בפנים מפנים שונים מזהב ואדרכמונים ועורכים מערכה מול מערכה בחרבות וכדונים אך מה לי לשאול אל הא"בות ואל הידע"ונים אשר המה בארץ החיים ובחרתי בעץ הדעת ועץ החיים לדעת מסברא ומדעת כל מיני דעת כי יש דברים בגו בטענת מגו והמם מפוזרים בש"ס על כן חלקתיו לעשרים וששה אופנים יען וביען שהקולות לא יחדלון וחדשתי תלי תלים על עשרת הדברות פי' המקובל לע"ד ואולי תזכה לפ"ק לא יהיה פנאי להדפיס זה וע"כ אפרש פ' אחד אנכי וכו' במדרש רבה בפ' בהר ויאמרו חנניא מישאל ועזריה אני פי מלך שמור שאמר אנכי עכ"ל. והוא תימה מה זה פי מלך שמור. בתחלה צריך להקדים חמש הקדמות מסקינן בנדרים (דף כ"ח) נודרין להרגין ולחרמין שהיא תרומה אעפ"י שאינה תרומה וכו' ומסיק היכי נדר אמר רבא באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינם של בית המלך. והקשו וכיון דנדר אוסר עליו ומסיק באומר היום. ופי' תוספות דווקא באומר היום דמשמע היום יהיה אסור ולא למחר דאז אפשר לקיים דבריו שבפה ושבלב אבל אם עקר לגמרי באומר בלבו אפילו היום יהיו מותרין ואז הולכים אחר הפה. ואיתא במדרש (מ"ר) כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזר על כל אחד ואחד מישראל וא"ל מקּבל אתה עליך א"ל הן הן. ולכאורה קשה למה ב' פעמים הן הן. ונראה לע"ד משום דמסקינן בשבועות (דף ל"ו) אמר רבא האומר הן הן הוא שבועה. ואיתא בגמרא דשבת ובגמ' דע"ז מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר רבא מכאן מודעא רבה וכו' ותי' הדר קבלו בימי אחשורוש ופריך הריטב"א ז"ל קודם אחשורוש מ"ט נענשו ע"ש. ולי נראה הטעם משום שהיו אומרים ב' פעמים הן והן. ואיתא במדרש רבה (פ' נשא) ויפתוהו בפיהם וגו' חד אמר בשעה שאמרו נעשה ונשמע חטאו בע"ז וחד אמר יום אחד היו מושלמים. וקשה במאי פליגי ולכאורה נראה דמרע"ה ואהרן ע"ה פליגי בפלוגתא דהני תנאי ובזה יהיו מיושבים דברי קודש רש"י ז"ל ואף שאין שום דרשה במדינת פולוני"א שאין בו מחטא העגל אמנם מן השמים הניחו לי מקום להתגדל בו שלא הרגיש שום אחד מהמפרשים בפ' ויאמר משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם הזה כי ברע הוא. ופירש רש"י ז"ל בדרך רעה הם הולכים תמיד. וקשה מה חידש בזה הלשון של תמיד אלא אהרן סבר כדעת מ"ד שיום א' היו מושלמים וא"כ יש להם טענת אונס שכפה עליהם ההר וכו' מאי אמרת שהיו אומרי' הן והן ב' פעמים והוא שבועה הא מסקינן באומר היום דמועיל טענת אונס ולפיכך ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני כי אתה ידעת שבדרך רע הם הולכים תמיד וא"כ אין להם שום טענת אונס אבל אני סובר כמאן דאמר דיום אחד היו מושלמים וא"כ מועיל טענת אונס וא"כ אמרו חנניה מישאל ועזריה אני פי מלך שמור שאמר אנכי ובזה אין שום טענת אונס רק צריך להקדים עוד ב' הקדמות מסקינן בב"ב (דף מ"ח) אמר רבא הילכתא תלויה וזבין זביניה זביני. וכתבו תוס' ה"מ תלויה וזבין משום דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקני אבל תלויה ויהיב לא מהני. וכתב המרדכי אבל אם כתב בשטר יפוי לשון מועיל דמי הכריחו על זה. ואיתא בגמרא בשבת אנכי נוטריקּון י'היבת כ'תבית נ'עימות א'מרי. ואמרינן בגמרא דכתובות דף קי"ב א"ל ההוא מינא עמא פחיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו. ופירש רש"י שהיו מקדימים נעשה לנשמע. ובאמת צריך ליתן טעם לשבח והטעם משום יפוי לשון וא"כ אין מועיל שום טענה פשיטא אליבא דמ"ד דבשעה שהיו אומרים נעשה חטאו פשיטא דאין להם שום טענה וגם אליבא דמ"ד דיום אחד היו מושלמים בשביל יפוי לשון אין טענת אונס וא"כ יהיה מיושב המדרש שדברנו בו אני פי מלך שמור שאמר אנכי ולא אמר אני כמו שהקשו המפרשים אלא כדי להורות יהבת כתבת נעימות אמרי יפוי לשון וא"כ אין לנו שום טענת אונס ובזה יהיה מיושב שהק' הגאון מוה"רר העשי"ל ז"ל בפסוק שחורה אני ונאוה ואמר במדרש שחורה אני בעגל ונאוה בחורב שנ' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וא"כ בדבור של ונאוה נסתר בדבור של שחורה ואיך מסיק אח"כ אל תראוני שאני שחרחורת פשיטא הא כבר נסתר טענה של שחורה אבל השתא ניחא שחורה בא מכח ונאוה כמשרז"ל ונאוה בנעשה ונשמע. וא"כ שחורה אני בלא ונאוה איני שחורה כי י"ל דהלכה כמ"ד דיום א' היו מושלמי' אבל עכשו שהיה יפוי לשון וא"כ שחורה אני לפיכך אמר אל תראוני שאני שחרחרת. וזה הוא כוונת המאמר בילקוט על פסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, שעליה עמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

המדרש הזה אומר דרשוני אבל לפי פירושי א"ש רק צריך להקדים עוד מאמר חז"ל בנדרים לא ניתנה תורה אלא למשה רבינו ומשה נהג בו טובת עין ונתנה לישראל. ופריך הגמ' והא כתיב ואותי צוה בעת ההיא ללמד אתכם. ומסיק אלא פלפולא בעלמא נתן למשה ואיתא בגמ' דיבמות דיצא בת קול דהלכה כב"ה. ופריך הגמרא פשיטא אחרי רבים להטות כתיב ותי' ב"ש הוו מחדדים טפי וכו' קמ"ל שמעינן מינה דמיעוט שמחדדים נקראים רוב רק ב"ה זכו בשביל שהיו מקדימין דברי ב"ש וכו' כדמסקינן שם. ואיתא בגמרא שאל ההוא מינא כתיב אחרי רבים להטות ואתם המעט וכו'. ובאמת אין כאן צחצוח קושיא כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אמר הפסוק ולפיכך אמר משה האזינו השמים ופי' רש"י ז"ל שאני מתרה בכם וא"ת יש לנו טענת אונס כדפירשתי על זה תירץ משה רבינו ותשמע הארץ אמרי פי שהיו אומרים נעשה ונשמע יפוי לשון וא"כ אין כאן טענת אונס. וא"ת אכתי יש לנו טענת המין אחרי רבים להטות והתי' יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. פי' התורה שלי וא"כ אנן מחדדי טפי:

ד"א אנכי בגמרא דקּדושין (דף ל"א) בשעה שאמר לקב"ה אנכי אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו וכו'. ואמרו מסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת. וצ"ע איך ניכר מסוף דבריו שתחלת דבריו אמת. וגם איך שייך לומר אמת וכי היו מדברים בתחלה שהוא שקר ח"ו, רק היו מדברים לכבוד עצמו הוא דורש, אלא צ"ל כשאמר כבד את אביך היה ח"ו ראש דבריו לא אמת כי המה סותרין אהדדי, אבל מסוף דבריו מוכח שהכל אמת איתא בגמרא דחולין מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא. ופריך תוספות וא"ת כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש בתר רובא דלעיל מינה פריך גמרא מנ"ל דאזלינן בתר חזקה ויליף ממצורע דאמר רחמנא והסגיר את הבית וכו'. ודילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא וכו' וקי"ל בב"ב דרובא וחזקה רובא עדיף וכו' ומסיק הגמ' דילפינן מכבוד אב ואם דאמר רחמנא מכה אביו ואמו קטליה וליחוש דילמא לאו אביו הוא וכו' ואיתא בקדושין כבד את אביך משום רובא כי רוב בעילות אחר הבעל ואמך משום חזקה. ואיתא בגמ' א"ל ההוא מינא הא כתיב אחרי רבים להטות וכו' אם כן כששמעו האומות כבד את אביך היה קשה להם שאלו שני הדברות סתרין אהדדי מאחר שאמר אנכי ה' מוכח דס"ל דלא אזלינן בתר רובא ואם כן איך אמר כבד את אביך ודילמא לאו אביו הוא אלא צריך לומר משום דאזלינן בתר רובא וא"כ סותרין אהדדי אבל כששמעו ואת אמך היה קשה להם הקושיא של תוספות את אביך הוא מיותר מאחר דקי"ל דאזלינן בתר חזקה מכ"ש דאזלינן בתר רובא אלא צ"ל דלא אזלינן בתר רובא רק מכח שגם היא חייבת בכבודו דכה"ג מסקינן בב"מ (דף ל"ב) וביבמות גבי אני ה' וכו' וא"כ דוקא כיון ששמעו את אמך ניכר שראש דבריו אמת. ומדי דברי בו אבא לבאר דבור תוספות בחולין דף ק"י ובזה יהיה מתורץ מה שהקשה הסמ"ע והב"ח בסימן צ"ז וזהו טופס דבריהם דברי רמ"א ז"ל צ"ע בסי' ר"מ בי"ד כתב המחבר הב"י מצות כבוד אב ואם הוא מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה ולא הוסיף רמ"א ז"ל שום חידוש וכן פסק המחבר בסי' ק"ז בח"מ גבי יתומים דאין ב"ד כופין את היתומים לפרוע חובות אביהם וגם שם הניח רמ"א ז"ל דבריו כהוייתן ובסי' צ"ז בח"מ כתב המחבר מצות השבת העבוט הוא מצות עשה שמתן שכרה בצדה ואין כופין אותו וסיים רמ"א ז"ל מ"מ הרשות בידם עכ"ל. והפליאה נשגבה שנעלם מהם דבור תוספות בחולין בד"ה כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה וכו' וא"ת והרי צדקה דכתיב פתוח תפתח וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' ואמרינן בפ' קמא דב"ב דרבא אכפיי' לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאות זוזי לצדקה ותי' ר"ת דגבי צדקה נמי איכא לאו דלא תקפוץ את ידך וכו' וא"כ הוא פשוט יותר מביעתא בכותחא גבי פרעון חוב ליכא אלא מצות עשה כדאמרינן בכתובות דף פ"ו דא"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאיעבד מצוה מאי, ופירש רש"י מצות עשה משום דכתיב הן צדק שיהא הן שלך צדק. וגם בתשובות מבי"ט דף ל"ב פסק דאין בו אלא מ"ע וכן גבי יתומים לפרוע חוב אביהם אינו אלא מטעם כבוד אב ואם שהוא מ"ע כדאי' בב"מ וביבמות גבי אני ה' דכתב רחמנא למה לי ע"ש. אבל גבי השבת העבוט הוא מ"ע השב תשיב ומצות ל"ת לא תשכב בעבוטו כמו שהביא הרמב"ם והטור בסי' צ"ז וא"כ גבי כבוד אב ואם פסק המחבר דאין כופין ואין רשאין ב"ד וכן בסי' ק"ז גבי יתומים משא"כ גבי השבת העבוט שהיא מ"ע וגם מצות לא תעשה פסק רמ"א דרשות ביד ב"ד לכפות להשיב העבוט ואם יש מקום לבעל דין לחלוק ולהקשות דאם כדברי כן הוא תיפוק ליה דב"ד מחוייבים לכפות אותו כמו הך עובדא דרב נתן בר אמי שהביאו התוספות י"ל ע"כ הפלפול של תוספות אינו אלא בענין הרשות ביד הב"ד כי לכאורה קשה קושיא עצומה בתוספות דמאי פריך תוספות מהך עובדא דרב נתן הא יש לחלק הא דמסקינן בגמרא דאין הב"ד מוזהרין רצונו לומר דאין חייבים אבל באמת הרשות בידם והתם אכפייה רבא לרב נתן משום דהרשות בידו ולא בדין אלא ע"כ צ"ל דתוספות מקשה ע"כ הא דמסיק בגמרא א"ל שבקוה היינו דאין רשאי להכות אותו ואם כן התירוץ של לאו ועשה לא קאי אלא בענין רשאי וזה היה כוונת רמ"א ז"ל וכדי לברר וללבן אציע לשון גמרא (חולין ק"י) בקצרה וז"ל:

אייתוה לקמיה דרב חסדא ההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה א"ל כפתוהו להלקותו א"ל רמי בר תמרר שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה עכ"ל. ואם כן על כרחך צ"ל דהא דא"ל שבקוהו רצונו לומר דאין רשאי להכותו דאם לא כן אלא דאין חייבים להכותו היאך אמר שבקוהו הא רשות בידו להכותו ואם כן הא דא"ל רב חסדא כפתוהו א"ל בדין רשאי להכותו ואין לומר דרב מרי היה מבקש רחמים עליו היה לו לומר שבקוהו לבד מאי ראיה מייתי מהא דתניא וכי נעלם מעיני דרב חסדא הא דתניא שכל מצות עשה שמתן שכרה בצדה דאין ב"ד מוזהרין, פירוש דאין הב"ד חייבים לכפות זאת ועוד אחרת אין זה דרך ארץ שאמר להו שבקוהו היל"ל לרב חסדא בתורת בקשה, אלא בודאי הא דתנן אין בית דין של מטה מוזהרין פירוש דאין רשאי וא"כ כשאמר רב חסדא שבקוהו בודאי ראה רמי בר תמרא שנעלם הא דתניא מרב חסדא ולפיכך מביא דתניא שאין ב"ד של מטה מוזהרין, וכן משמע ברש"י ז"ל וז"ל כל מצוה שמתן שכרה בצדה למען יאריכון ימיך לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תטול שכר זה, וא"כ בודאי אין ב"ד רשאי ח"ו וא"כ פריך תוס' הא רבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיני ד' מאות זוזי לצדקה, וקשה רשאי אהדדי ועל זה משנו תוס' דיש חילוק בין עשה לבד ולאו ועשה, וא"כ משה אמת ותורתו אמת. אבל הסמ"ע ז"ל תי' דיש פלוגתא בין הרמב"ן והרא"ש ז"ל אם רשות ביד הב"ד לכוף אותו וא"כ רמ"א הוא מסופק בדין ולכן גבי כיבוד אב הניח הדבר במקומו וגבי פריעת ב"ח נקרא הלוה מוחזק ולפיכך השמיט רמ"א מה שאין כן גבי משכון נקרא הלוה מוחזק ולפיכך פסק הרמ"א שרשות ביד ב"ד לכוף אותו עכ"ל. והמעיין בסי' ע"ב מה שכתבתי שם שבמחילת כבודו שלא דק ובודאי חולין הוא לו שחכם הגדול רמ"א ז"ל אשר מימיו אנו שותים יטעה ח"ו בזה, והמעיין הטוב בעיניו יבחר ע"כ מיושב הדבור אנכי. ולפרש ה' אלהיך נקדים מדרש ילקוט בשם פרקי רבי אליעזר (פ' כ"א) ז"ל: לא הי' ישראל בקושי שעבוד אלא פ"ו שנים עכ"ל. וצריך ליתן טעם לשבח ולהוסף נופך משלי מה טעם פ"ו, אלא כמנין שם אלהי"ם ובזה יהיה מיושב מאמר בילקוט ויקוד העם וישתחוו, בשורה טובה נתבשר לישראל שיעלה חלק אחד מחמשה. ואיתא גם כן בזוהר וחמושים עלו שיעלה חלק אחד מחמשה עכ"ל. וצ"ע מה זה בשורה טובה וכי ס"ד שאין כל ישראל עולים אלא משום שהיו בדין להיות במצרים ארבע מאות ושלשים שנה כמו שאמר הכתוב וחמשה פעמים פ"ו הוא ת"ל, אם כן לא היו בשעבוד רק חלק א' מחמשה חלקים שהיו חייבים להיות במצרים וא"כ אין לך בשורה טובה גדולה יותר מזה שיעלה חלק אחד מחמשה וזהו הסוד שאמר יוסף פקד יפקד אלהי"ם לרמז כשיהיה כמנין אלהי"ם דהיינו פ"ו פקד יפקוד ובזה מסולקת הקושיא שהקשה רבי אליה מזרחי וכל המחברים הולכים בעקבותיו ושואלים ודורשים מה זה הסימן שאמר יוסף כשיבא הגואל ויאמר פקד יפקד וכו' הלא כל ישראל היו שומעים, אבל השתא ניחא סוד ה' ליראיו ואחר שפירשתי מה שנאמר ה' אלהיך בעזרתו, ומעתה אתחיל לבאר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים במדרש ילקוט מבית עבדים ולא עבדים לעבדים, שלא היו אלא עבדים למלך. נראה ואין בזה ספק שזה כוונת הפסוק והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה, ומקשה רש"י לא רישא סיפא ולא סיפא רישא דאמר והתמכרתם לעבדים וסיים ואין קונה, אלא צריך לפרש דקי"ל מה שקנה עבד קנה רבו, ואם כן כשנמכרים למלך הוא הקונה ולכן אמר והתמכרתם לעבדים פירוש העבד יקנה אתכם ואם כן הקונה אין קונה, ובזה יהיה מיושב מדרש רבה (במגלת אסתר) וז"ל: ותען אסתר וגומר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, שכן כתב לנו משה בתורה והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה, ואלו להרוג ולהשמיד עכ"ל המדרש. והקשה הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל אדרבה משם אמר והתמכרתם וכו' ופי' רש"י ז"ל אתם מבקשי' להיות נמכרים להם לעבדים אבל אין קונה כי יגזרו עליך מיתה והרג. אבל לפי פירושי אין כאן צחצוח קושי דיפה דברה אסתר אלו נמכרנו לעבדים פירוש שהעבד היה הקונה החרשתי שכן כוונת משה שכתב והתמכרתם לעבדים ולשפחות וסיים ואין קונה, והא דבריו סתרי אהדדי אלא ה"פ והתמכרתם לעבדים וא"כ הקונה אין קונה וא"כ החרשתי שהוא בדין. ואלו להרוג ולהשמיד פי' וכי הפשט בפסוק כמו שפי' רש"י ז"ל במחילת כבודו שאתם רוצים להיות נמכרים לעבדים אבל אין קונה אלא להשמיד ולהרוג וק"ל:

ועל טוב יזכר שם זקני הגאון רב"י אב"א נשיא בא"י מוה"רר ישעיה ז"ל שהביא בספרו מאמר חז"ל אך ורק צריך עוד מעט עיון ע"כ הוספתי נופך משלי מינאי ומניה תסתיים שמעתתא ושאר מאמרים וז"ל גמ' בב"ק שאל רבי חנינא בן עגיל מר"ח מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב שאיני יודע אם נאמר בהם טוב וכו' אמר ליה כלך אצל רבי חנינא שהוא בקי באגדות אמר ליה הואיל וסופן להשתבר וכו' ואם כן פסקה טובה מישראל עכ"ל. והקשה הוא ז"ל איך א"ל שאלנו אם נאמר בהן טוב הלא זה הוא קרי בי רב וביותר תמה הגאון ז"ל איך מסיים שאינו יודע אם נאמר בהם טוב א"כ לפי דבריו מה היה לשאול אם נאמר הלא איני יודע. ונ"ל שכך האמת איברא תחילת דברי הלכתי בעקבותיו אך בגמר דברי הוספתי משלי וז"ל הזוהר בפרשת וישמע יתרו למען יאריכון ימיך בגין דאית יומין לעילא וכו' ובגין כך כתיב למען יאריכון ימיך ובשלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים ויאריכון ימיך לא כתיב אלא והארכת ימים למען ייטב לך ההוא אתר דאוטיב לכלא ואיהו עלמא דכולו סתים וגניז עכ"ל. ואם כן רבי חנינא שאל לרבי חייא מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב אלא ע"כ צ"ל משום דלמען יאריכון ימיך קאי על עולם הבא כדאיתא בגמרא דחולין למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך. ואם כן קשה למה בדברות אחרונות נאמר בהם טוב הוא מיותר אלא ע"כ צריך לומר כמו שפירש הזוהר בעולם שהוא סתים וגניז, ואם כן יקשה מפני מה וכו' אמר ליה רבי חייא עד שאתה שואלני, פירוש אתה שואל למה נאמר בדברות אחרונות טוב של סתים וגניז, שאלני אם נאמר בהן טוב, בהן דייקא פירוש בדברות ראשונות בשלמא אם למען יאריכון ימיך פירוש בעולם שכולו ארוך דהיינו עולם הבא ואם כן כשאמר בדברות אחרונות ולמען ייטב לך הוא מיותר אלא על כרחך קאי על עולם שסתים וגניז ואם כן שפיר קאמרת אבל אני איני יודע אם נאמר בהן טוב כי אני סובר למען יאריכון ימיך קאי על עולם הזה ואם כן למען ייטב לך בדברות אחרונות לא קאי רק על העולם הבא כפשוטו, ואם כן לא תקשה אכתי מפני מה וכו' כי המקשן ידע גם כן הטעם הואיל וסופן להשתבר, אבל אם הפירוש למען יאריכון הוא גם כן עולם הבא ואז אין שייך לתרץ ולחלק בחילוק שבירת הלוחות וכי ס"ד שיתבטל חלילה עה"ב א"ל כלך אצל ר' תנחום וכו' אמר ליה רבי תנחום הואיל וסופן להשתבר. נראה לי דהמפרש ע"כ למען יאריכון ימיך בדברות ראשונות קאי על עולם הבא דאל"כ תקשה הקושיא של הגמ' בחולין מי שאמר לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ונפל היכן אריכות ימיו של זה, ואם תאמר מהרהר בעבירה היה אין הקב"ה מצרף למעשה אם תאמר מהרהר בע"ז אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא תגן עליה דלא ליתי לידי הרהור, אלא שכר מצוות בהאי עלמא ליכא ואם כן ח"ו פסקה טובה מישראל דייקא דלפי זו הסברא צ"ל דלא יש טובה לישראל חלילה, אלא בודאי למען יאריכון ימיך קאי על העולם הבא ואין בזה שום שכר בעולם הזה, ואל תתמה כי יש הרבה מצות שאין מתן שכרן בעולם הזה כמו ואהבת את ה' אלהיך וכו' בכל נפשך וכיוצא בו, ובזה מתורצת הקושיא של הגמרא דתמה איך נפל כי אין בזאת המצוה שום שכר אלא בעולם הבא ודוק:

ובזה יתיישב מאמר חכמינו ז"ל בחולין דף קמ"ב וז"ל תניא דבי רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, ובשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח הבנים ובחזרתו נפל היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב עכ"ל. הפליאה היא נשגבה ארוכה מארץ מדה שאין שום אחד מהמפרשים הרגישו בזה המאמר שכולו תמוה למה תמה הגמרא גבי שתי מצות כבוד אב ושלוח הקן בחדא סגי מי שאמר לו אביו עלה לבירה ונפל היכן אריכות ימיו וכו'. ועוד קי"ל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אמנם הקושיא שניה יש לתרץ עפ"י גמ' דחולין דף ס"א גבי נשר דכתב רחמנא למה לי וכו' ופריך טעמא דכתב רחמנא נשר ולפיכך ילפינן דעוף הבא בסימן אחד טהור הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה, ה"ל שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדים, ותי' דאיכא בהאי ליכא בהאי וא"כ מדויייק לשון הגמרא שדברנו בו תניא דבי רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה שבתורה שאין תחיית המתים תלויה בה, ואם תאמר הא קי"ל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים ולפיכך מסיים בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ובלוח הקן כתיב והארכת ימים ואם כן דאיכא בהאי ליכא בהאי לפי פירוש הזוהר שהבאתי דשלוח הקן איירי בעולם דסתים וגניז ואם כן אם אמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח האם ונטל הבנים ונפל היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, פירוש דקשה ליה דווקא אלו שניהם ביחד מאחר דגבי שלוח הקן לא כתיב למען יאריכון ימיך אלא והארכת ימים ולמען ייטב דהיינו באתר דאוטיב לכלא דהוא סתים וגניז וא"כ צ"ל למען יאריכון ימיך דגבי כיבוד אב קאי על עה"ז, בשלמא בלא זה הפסוק של שלוח הקן הייתי אומר למען יאריכון ימיך קאי על עה"ב ולמען ייטב קאי על עולם דגניז וסתים, אבל עכשיו קשה גבי שלוח הקן הקושיא של הזוהר למה כתיב והארכת ימים ולא כתיב למען יאריכון ימיך, אלא על כרחין צ"ל והארכת ימים קאי על עה"ב, ולמען ייטב קאי על עולם דסתים וגניז ואם כן גבי כבוד אב ואם למען יאריכון ימיך קאי על עולם הזה ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה מי שאמר לו אביו וכו' איך נפל ומסי"ק רבי יעקב אלא בעולם שכולו ארוך בעולם שכולו טוב וכולו ארוך היינו אחר תחיית המתים. ואפשר לזה כיון רש"י ז"ל שכתב בזה הלשון עולם שכולו טוב דאין בו לא היזק ולא יסורין. והנה ראיתי שכמה וכמה פעמים הגאון מוה"רר מרדכי יפה, ויפה דבר ובזמנו דבר ומקרוב עמדו כמה חכמים ז"ל שרוצים לדחות כל דבריו מדחי אל דחי וכי ס"ד שכל כי האי תנא ליזיל ולשבש, וכשבאתי לק"ק פו"זנא אמרתי מקום שיפול העץ שם יהיו פירותיו ושמעתי גדולות מרדכי על כן ארים קולי כשופר ליתן אמרי שפר לטפסר ולשר ובזכות זה אזכה לקול שופר כמו שנא' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ומדי דברי בו אפרש עפ"י חכמי האמת כתב זקני רבי ישעיה הלוי בספרו וז"ל שופר עולה ג"פ אלהי"ם דהיינו פ"ו משופר הוא אלהי"ם כפשוטו, ר' משופר עולה אלהי"ם בסוד אחוריים כזה: א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם ע"ש. וכתוב שם כשהאדם תוקע יכוין בשם הוי"ה ב"ה הנעשה בקול שופר בזה האופן: יו"ד הוא הנחת פיו, ה' ראשונה הוא הבל המכניס, ה' אחרונה הבל המוציא, ו' שופר עצמו וכו'. הניח לי מקום להתגדל בו שזה כוונת הפסוק וה' אלהים בשופר יתקע. פירוש כשתוקעים בשופר יהיה שני שמות מקושרים יחד שם של הוי"ה ושם של אלהי"ם ב"ה וזהו כוונת הגמרא דפריך למה תוקעים בשופר וצ"ע לכאורה למה פריך יותר על השופר מתרי"ג מצות. אלא הוא הדבר אשר דברתי דקשה ליה מלכיות זכרונות אמר הקב"ה אמרו לפני כדי שתמליכוני וכו' וא"כ כמו כן היה די בהזכרת השופר ולמה תוקעים ותי' אמר הקב"ה תקעו לפני כדי שאזכור זכות של העקידה, פירוש אם אתם מזכירים שופר אתם מעוררים הדין שם אלהי"ם ולפיכך תקעו לפני שאז מתעורר שם הוי"ה ב"ה, וכבר אמרו חכמינו ז"ל לעולם יכנס אדם בגי טוב ובזה אכניס לבאר הספר ויהא רעוא קמיה דקב"ה שלא אכשל בדבר של הלכה ואצא בכי טוב:

ועל טוב יזכר שם אמי שרה בת הגאון החסיד הרב המופלג מה"רר אליעזר חיים אחיו של הגאון החסיד מוה"רר מאני"ש אב"ד ור"מ מק"ק וילנ"א יען וביען הוציאה הרבה ממון להחזיק ידי בתורה והאמת יורה דרכו שכמה פעמים עמדתי בזה המאמר של חז"ל לברר וללבן כי ראיתי שכל הגאונים שדו ביה נרגא כמו רבי אליה מזרחי וגם בעל יפה תואר וחזקוני אמרתי אחוה דעתי, בתחלה אפרש פלפול רש"י ותוספות ואח"כ יצדקו דברי הזוהר על כן נציע לשון גמרא בפרק הפועלים (דף פ"ז) וז"ל כתיב קמח וכתיב סלת, א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עינה באורחים יותר מן האיש, כתיב לושי ועשי עוגות וכתיב ויקח חמאה וגו' ואילו לחם לא אייתי לקמייהו, אמר אפרים מקשאה משמיה דר' מאיר אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירשה נדה וכו' תני משום דר' יוסי למה נקוד על אי"ו שבאליו למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו. ופריך והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, ע"י בעלה שאני עכ"ל. וזהו לשון רש"י ז"ל מכאן שהאשה עינה צרם, היא אמרה קמח והוא אמר סולת. אי"ו שבאליו נקוד איו של אליו והלמ"ד אינה נקודה, למדה תורה וכו'. והיינו נקודת איו דלא היו צריכים לשאול דיודעים היו שהיא באוהל דכל נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך ארץ באכסניא אשת אושפיזא ע"י בעלה לא שישאלה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת עכ"ל. וכתבו תוס' וז"ל למה נקוד אי"ו בבראשית רבה איו נקוד למ"ד אינו נקוד, אמר ר' שמעון כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב וכאן שהנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה אי"ו אברהם, א"ר עזריה כשם שאמרו לאברהם איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם. אבל לפי' רש"י דמשום הכי נקוד דעל חנם שאלו לו קשה דהיה לו לנקוד על איה שרה דהיא עיקר השאלה ששאלו עליה על ידי בעלה היינו דווקא לשאול איה פלונית אבל לשאול בשלומה אפילי ע"י בעלה אסור עכ"ל תוספות. ונראה לפענ"ד דפסק הלכה שהדין עם רש"י דמותר לשאול מה שלום הגברת, בתחילה צריכים אנו לבאר במאי קמפלגי ר"ש ור"ע וביותר תימה על מדרש הזוהר דכתב לית נשי בכל נשי דעלמא כשרה אמנו וא"ת מרים דכתיב בה ותמת שם מרים על פי ה' וכו' הכא כתיב שנה שנה וכו' וא"כ איך יהיה ס"ד שאאע"ה יאמר סולת והיא קמח, ועוד יש להפליא פלא על פי' רש"י דפירש היא אמרה קמח והוא סולת הא כתיב ויאמר אברהם מהרי וגו' קמח סולת, אלא ה"פ דמסקינן בבבא בתרא כל תוך כדי דבור כדבור דמי לבר מע"ז, וז"ל רשב"ם ז"ל כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כדי דבור אם שניהם יכולים לתפוס כגון הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים דהא לשניהן נתכוון ביחד, ואם יש כח בא' לתפוס יותר האחר כמאן דליתיה וכו' וא"כ אברהם היה אומר מהרי ג' סאין קמח סולת ועל כרחך שלשה סאין קאי על סולת דאי קאי החצי על קמח מאי נפקא מינה הא קמח לא חזיא לאכילה אלא לעמילן של טבחין כדפירש רש"י, אלא בודאי תפסינן הלשון של סולת לבד והלשון של קמח כמאן דליתיה דמי, ואם כן אברהם אבינו ז"ל סבר כדעת רשב"ם ושרה טעתה ופסקה דלא כרשב"ם אלא לעולם מקיימין שניהם וא"כ סאה וחציה לקחה סולת וסאה וחציה קמח, ולפי זה תהיה מתורצת קושיא גדולה מנ"ל לר"מ ששרה פירשה נדה היתה דילמא משום שהיה פת של קמח ואינו כדאי להביא לפניהם כי אין זה אכילה של בני אדם, אבל השתא ניחא דשרה היתה מקיימת שני דבריו של אברהם וא"כ עשתה ג"כ סולת ולפיכך מקשה ר"מ פת למה לא הביא, ותירץ משום דפירשה נדה, והשתא ניחא צח לשונו של רש"י דכתב היא אמרה קמח והוא סולת ולא כתב רש"י גבי הוא אמר סולת אלא ח"ו ששרה לא תקיים דבורו של אאע"ה בהכנסת אורחים אלא היא אמרה בודאי כך הדין חציה של קמח וחציה של סולת, ולמה פסקה כן ותירץ הגמ' משום הטבע של נשים שיש עינה צרה יותר מהאיש אבל לסתור דבריו חול"ין הוא לה, ועכשיו נבא לבאר במאי קמפלגי רש"י ותוס' בתחלה אפרש דברי המדרש שהביאו תוס' בר"ה כי רבים מקשים למה נקוד על אי"ו היה לו לנקוד הלמ"ד לבד ואז יהיה הכתב רבה על הנקודה וידרוש הכתב שהוא אי"ו, ועוד במאי קמפלגי ר' עזריה ור"ש ע"כ נראה דר' שמעון פסק הלכה כתוס' דאין מותר לשאול רק איה הגברת אבל איה שלומה אסור וא"כ לכך נקד אי"ו שאינה אלא לדרשה כי בפשוטו משמע היכן הוא ולכך נקוד כדי שתעקר מפשוטו ואינה אלא לדרשה פי' על שלומו, אבל שאלת איו הוא כפשוטו היכן היא כי אסור לשאול על שלומה כלל, ובזה מיושב אריכות הלשון של רש"י כל מקום שאתה מוצא וכו' היל"ל כ"מ שאתה מוצא הנקודה רבה אתה דורש הנקודה והיה די בזה אלא משום דרצה לשמור נפשו מקושיא של ר' אליה מזרחי ומחזקוני דהיה לו לנקוד הלמ"ד לבד והיה די בזה, ולפיכך אמר ר"ש כ"מ שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וא"כ למה נקוד איו היה לו לנקוד רק הלמ"ד לבד אלא כאן רבה הנקודה אתה דורש הנקודה ולא כפשוטו שהמה שואלים איו אברהם רק שואלים על שלומו, אבל איה הוא כפשוטו היכן היא ועל זה פליג רבי עזריה כשם שאמרו לאברהם כך אמרו לשרה איו כי הוא סבר הלכה כרש"י דמותר לשאול על שלום הגברת ולא פליג בשאלה של איו ואיה וסיימו תוס' לפי' רש"י דפי' דמשום הכי נקוד דעל חנם שאלו לו קשה דהיה לו לנקד על איה שרה דהיא עיקר השאלה עכ"ל ת'. ול"נ דאגב חורפא דסכינא פלטה מהרה ולא עיינה בצח לשון של רש"י ז"ל שכבר נשמר רש"י מקושיתם. ורצונו לומר דאם היה נקוד איה הוה אמינא דנקוד משום דרך ארץ דמותר לשאול איה ולאפוקי מסברת רבי אליה מזרחי דס"ל דמלאכים שאני דאין להם יצר הרע עיין שם. אבל לשאול בשלומה ס"ד דאסור ולפיכך נקוד אי"ו לדרשה שתדרוש אין איו כפשוטו היכן הוא אלא איו שלומו ומקשים שאלת איו לאיה לדעת ר' עזריה שהביאו תוספות, ותדע שלזה כיון דברי קדש של רש"י ז"ל שהאריך בלשונו וז"ל למדה תורה וכו', והיינו נקודת איו דלא היו צריכין לשאול דיודעים היו שהיא באהל דכל נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך ארץ עכ"ל. ולכאורה תימה רש"י שהוא מקצר ועולה האריך באורך שלא לצורך, אלא להורות דקשה ליה למה נקוד איו בלמ"ד סגי, וגם הקושיא של תוספות היה לו לינקוד איה ולפיכך מסיים דכל הנקודה עוקרת התיבה מפשוטה שאינה אלא לדרשא דלא שאלו איה כפשוטו אלא איה שלומו וגם דרוש מינה דרך ארץ שישאל באכסניא אשת אושפיזא מה שלום הגברת וא"כ צריך לנקוד דוקא איו כדי להורות ששאלו על שלום ולא כפשוטו ומדלא נקוד על איה כדי ללמוד דרך ארץ שישאל אדם על שלומה וא"כ מה פריך תוספות היה לנקוד על איה, אין כאן צחצוח קושי' דאז הוה אמינא דאין למדין ממנה רק דרך ארץ כסברת התוס' היכן היא ולא על שלומה ולכן נקוד איו לעקור איו מפשוטו, ומקשינן איו לאיה כדעת ר' עזריה ודוק. איברא אכתי יש מקום עיון בגמ' דמסיק ויאמרו אליו איה שרה ויאמר הנה באהל להודיע ששרה אמנו צנועה היתה וא"ר יהודה אמר רב יודעים היו מלאכי השרת ששרה באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה. והקשה דודי מוה"רר יצחק חיים למה מקשה הגמ' אלא מאי באהל מרישא דקרא היה לו להקשות מאי איה שרה, וע"כ נראה לע"ד שמכאן ראיה ברורה דהלכתא כרש"י ז"ל דמותר לשאול בשלומה, וא"כ לא היה רוצה להקשות מאי איה דאף דיודעי' איה שרה מ"מ צריך לשאול על שלומה. ולכן פריך המקשה מאי באהל דע"כ מלאכים היו באהל של שרה דהיו שואלים לשרה איו אברהם כדמוכח מנקודת אליו, ותירץ הת"ק להודיע ששרה אמנו צנועה היתה והיו צריכי' לשאול איה שרה ואח"כ לשרה איו אברהם וא"כ בשאלת איה היו ב' שאלות איה כפשוטו שאינה נראית וגם על שלומה, והשיב אברהם הנה באהל להודיע שגם על פשוטו של איה שואלים דלא תימה שהיתה נראית כשאר נשים ולא היו שואלי' רק על שלומה לבד. ו"אר יהודה יודעים היו וכו' וא"כ שאלת איה לא היתה היכן היא כפשוטו דזה היו יודעי' כדמוכח מדבור אליו שנקוד איו וא"כ לא היה עיקר השאלה אלא על שלומה וא"כ מה זה והנה באהל לחבבה על בעלה, פי' אף דיודעי' שהיא באהל בשביל לחבבה שאלו גם היכן היא. אבל תוספו' הבינו בפי' רש"י דאינם שואלים היכן היא אלא על שלומה לבד וא"כ התשובה צריך להיות מעין השאלה ע"כ פי' תוספות דשאלת מלאכים היתה כפשוטו והשיב אברהם הנה באהל, אבל רש"י דחה דבריהם דא"כ הדרה קושיא לדוכתה מ"ט פריך מאי באהל היה לו להקשות מאי שאלת איה שהוא רישא דקרא, אלא גם על שלומה שאלו ודוק.

למדה תורה דרך ארץ ששואלים בשלום אושפיזא ומה אלו שנראו כאוכלים ק"ו עלי לשבח אלו שלש קהלות הקדושות שהחזיקו ידי בתורה ואפאר בגודל פא"ר ק"ק פירארה והספיקו והאכילו אותי במ"ן טוב"ה ובא לציון ברנ"ה ק"ק וירונה כי החזיקו ידי שנה באפים מנה. ואלהי"ם שוכן מעונה ישמע תפלתם בכל עת ועונה. כה תפלת ישעיה בן הדיין המצויין כמה"רר יעקב בן הגאון החסיד הוא ר' אב"א נשיא בא"י מוה"רר ישעיה בן הגאון החסיד המפורסם מוה"רר אברהם מלבוב שחיבר כמה ספרים עמק ברכה ויש נוחלין וחסד אברהם וברית אברהם אחיו של החסיד המפורסם מוה"רר יעקל משברשין ז"ל הורווייץ.

·

מעבר לתחילת הדף