בית הלוי/ג/כח

בית הלוי ג כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כח

יבאר דין כלים שאינם בני יומן ודעת הראשונים בזה

א

ענף א

יו"ד סי' קכ"ב סעיף ב' קדירה שאינו בת יומא ה"ה נותן טעם לפגם ואפ"ה אסרו חכמים לבשל בה לכתחילה גזירה אטו בת יומא, ומקורו מסוף ע"ז הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם דברים שנשתמש בהם ע"י. חמין מגעילין כו' וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל תני חדא אסור ותני חדא שרי הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא כמ"ד שרי, ופריך למ"ד דשרי כלי מדין אמאי אצרכי רחמנא הגעלה ומשני לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא מכאן ואילך לשתרי גזירה שאינו בת יומא אטו בת יומא, וכן סתם הרמב"ם בפרק י"ו מה' מאכלות אסורות וכן כתבו הטור ושו"ע בלא שום חולק:

והנה בחולין דף קי"א דמדייק אביי דר' יוחנן ס"ל מליח ה"ה כרותח מההוא פינכא דר' אמי דאימלחא בה בישרא ותברא ר' אמי מכדי ר"א תלמידו דר' יוחנן מ"ט תברא מכלל דשמיע לי' מני' דר"י מליח ה"ה כרותח וכתב שם הר"ן מהא שמעינן דנותן טעם לפגם אסור לכתחילה דאל"כ אמאי תברא ה"ל להשהותה עד למחר עכ"ד, ביאור דבריו דהא אביי מוקים הך עובדא דאתי' כר"י ור"י הא ס"ל במס' ע"ז דף נ"ט דנו"ט לפגם שרי ומדתברא מוכרח דלכתחילה אסור להשתמש בו גם אחר מעל"ע וכן כתב הרשב"א בתוה"ב בית ד' שער ד' והביא ראי' מהך דפינכא, ובודאי דלכאורה דברי הר"ן צ"ע גדול דלמה הוצרך להוכיח מכאן מכח קושי' אחר שהוא סוגי' מפורשת בע"ז דגם אחר מעל"ע אסורה משום גזירה, ואפי' לפי מה דמבואר בראשונים דיש ספרים דאין בהם הגירסא לקושי' דבגמרא דמכאן ואילך לשתרי וגם לא למה דמשני גזירה אטו בת יומא מ"מ הרי מגופה של ברייתא מוכח כן דקתני הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם מגעילן וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל דתני חדא מותר ומוקים לי' דס"ל נו"ט לפגם שרי ומ"מ הרי אינו מתיר רק התבשיל דיעבד אם נשתמש אבל לכתחילה הא אסור להשתמש ומצריך הגעלה שוב מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ס"ט הביא שם דברי חכם אחד שרצה להתיר לבשל בצים בכלים של גוי משום דסתם כלי עכו"ם אינם בני יומן והשיב הר"ן דאסור והביא ראיה זו מדקתני בברייתא הלוקח כלי תשמיש מן הגוי יגעול והרי הך ברייתא דסבר אם נשתמש בו מותר דנו"ט לפגום מותר מ"מ אוסרת לבשל בה לכתחילה ואם כן מדוע לא הביא כאן ראיה זו המבואר להדיא דאסור וע"כ צ"ל דס"ל להר"ן די"ל דשאני שם דאיירי בכלי של עכו"ם דלכתחילה אסור לקנותם להשתמש בהם בלא הגעלה וגם אחר שקנאם ישראל עומדים באיסורם הראשון וגם דשם הא איירי בכלי מתכות דאפשר להו בהגעלה ומקרי שפיר לכתחילה ומש"ה אסרוהו חכמים, אבל אין מזה ראי' לאסור כלי חרס של ישראל שנבלע בהו איסור דאם נאסרם להשתמש בהם הרי אין להם תקנה אלא שבירה דזה מקרי דיעבד, ואפשר דכמו דאם בשל בו תבשיל דשרי דיעבד וכמו כן הוא בכלי חרס וזהו שהביא הר"ן דגם בזה אסור לבשל בו לכתחילה מדתבר ר"א להפינכא דגם בכה"ג אסור דמה שמבשל בו מקרי לכתחילה ואסור, שוב מצאתי בחידושי רמב"ן על פסחים דף למ"ד דקאמר רב קדירות בפסח ישברו ופריך ולשהינהו עד אחר הפסח ולעביד בהו שלא במינם פי' דלאחר זמנו שלא במינו בס' והקשה דלמא איכא בהבלוע בנו"ט וכתב דיש מפרשים דאחר הפסח דהוא נו"ט לפגם דע"פ דין שרי ובכלי של ישראל כדיעבד דמי, הרי דהם ס"ל כמש"כ ולהוציא מסברא זו הוכרח הר"ן להוכיח מעובדא דפינכא:

אמנם ראיתי בחיבור א' הביא דברי ספר הישר לר"ת דף ס"ח שכתב וז"ל אלא משום גזירה שאב"י דנו"ט לפגם מותר כמפורש בסוף מס' ע"ז א"ה לכתחילה נמי גזירה כו', ויש ספרים דלא גרסי לי' וס"ל דלכתחילה מותר שאב"י וכי מצרכינן לי' טהרה לבת יומא עכ"ד הרי דכ' ר"ת דלהספרים דלא גרסי להקושי' ולהתי' בגמ' שרי למשתמש בהכלי אחר מעל"ע ולכאורה קשה עליהם כמו שכתבנו דהא גם אי לא גרסי לי' בגמרא מ"מ, הא מגופה דברייתא מוכח דקתני וכולם שנשתמש בהם עד שלא כו' ותני חדא שרי הא מוכרח דרק אם נשתמש שרי אבל להשתמש בו אסור ועל זה אין לתרץ כמש"כ לחלק בין כלי של ישראל לשל עכו"ם דא"כ גם להגורסים הקושי' בגמרא ג"כ נוכל לומר דקאי רק על של עכו"ם ולמה תלי לה ר"נ להאי דינא בחילוף הגירסאות, והנראה דר"ת לא ס"ל לחלק בין כלי של ישראל לקנה מן העכו"ם וכן אין מחלק בין כלי של חרס לשל מתכות וכולהו שרי אחר מעל"ע ומפרש להברייתא וכולם שנשתמשו כו' דקאי על סתם כלי עכו"ם שאינו ידוע אם הוא בן יומו דבדיעבד שרי דסתם כלי עכו"ם אב"י ומש"ה אסור לכתחילה דלמה יכניס עצמו בספק זה דלמא הוא בן יומו אבל בודאי בן יומו שרי לכתחילה ורק להגורסים לקושי' הגמרא א"ה לכתחילה נמי הא קאי ע"כ על ודאי שאב"י ומשני משום גזירה לדידהו מוכרח דגם בודאי ב"י אסור ועיין בר"ן ע"ז פרק אין מעמידין שכתב דר"ת הביא ראי' דסתם כלי עכו"ם אב"י מדאמרינן וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל תני חדא שרי ומוקמינן לה כמ"ד נו"ט לפגם מותר דאין לומר דאיירי כששהו הישראל מעל"ע דא"כ למה אוקמא הברייתא דתני אסור כמ"ד. נו"ט לפגם אסור נוקים דאיירי בסתם כלים אלא ש"מ דגם הא דתני' מותר איירי נמי בלא שיהן עכ"ד הרי להדי' דר"ת מפרש דהברייתא איירי בסתם כלים ומיושבים דברי ספר הישר, שוב מצאתי בשו"ת רלב"ח סי' קכ"א הובא שם דברי חידושי הר"ן על ע"ז וז"ל אבל מדרבנן נאסר לכתחילה ואם בשל מותר וכדאמרינן בשילהי פירקין וכולם שבישל עד שלא יגעיל תני חדא מותר כו' ולא תימא כי אמרי' מדרבנן אסור ה"מ באיכא חשש בן יומו אבל בידוע שאינו בת יומא שרי לכתחילה דליתא כו' וראי' לדבר מההוא פינכא כו' הרי להדי' כמש"כ, ועכ"פ הא מיושב דברי הר"ן שהוצרך להוכיח מהך דפינכא וגם נתבאר דבעיקר דין זה הוא מחלוקת הראשונים ולהמתירין צריך לישב קושי' הר"ן דלמה שברה ר' אמי. ועיין בפסחים דף למ"ד דקאמר רב קדרות בפסח ישברו והקשו שם התוס' דהא במס' ע"ז מספקא לן האיך ס"ל לרב בנו"ט לפגם אי שרי או אסור ואי ס"ל דשרי אמאי ישברו ותי' דנו"ט לפגם אסור לכתחילה גזירה משום בת יומא עוד תי' דרק בדבר הפוגם בעין מספקא לן דלמא ס"ל לרב דשרי אבל מה שאינו פוגם בעצמו רק ע"י ששהה בדופן הכלי מעל"ע ס"ל לרב דאסור [ומדברי התוס' מוכח ג"כ דלא הי' להם הגירסא שלנו בסוף ע"ז] ולתי' השני של התוס' הא מוכח דלהלכה לפי מה דקיי"ל דנו"ט לפגם שרי אפי' אינו פוגם בעין דהא לדידן שרינן מה שנתבשל בכלי איסור אחר מעל"ע גם לכתחילה שרי לבשל בהו דס"ל דלאסור הכלי חשיב כדיעבד, והנה לדבריהם לא קשה מהך דפינכא דאע"ג דר' יוחנן ס"ל נו"ט לפגם שרי בע"ז דף ס"ו מ"מ מה דהוא פוגם ע"י ששהה מעל"ע הא לא מצינו לר"י האיך ס"ל ואפשר דר' אמי ס"ל בזה כרב ומש"ה שברה, ונוכל לישב בזה דעת המתירין דגם הם ס"ל כתי' הב' הנ"ל, אמנם עדיין אין זה מספיק דהר"ן בפסחים הביא ג"כ קושי' התוס' אמאי אמר רב ישברו וכ' דיש מי שתי' דרק באיסורים שהם בנותן טעם מותר אם הוא לפגם אבל באיסור משהו כחמץ גם נו"ט לפגם אסור והר"ן תי' דלכתחילה אסור דאע"ג דצריך שבירה אינו כדיעבד יעו"ש, וא"כ להיש מי שתי' שהביא דס"ל דבאיסורים שאינו במשהו שרי להשתמש בהו לכתחילה ולדידהו הרי קשה מהך דפינכא, דהם הא ודאי נראה דלא ס"ל חילוקם של התוס' בין פוגם בעין לפוגם אחר מעל"ע דא"כ הא לא הוצרכו לתרץ הקושי' אמאי אמר רב ישברו א"ו דלא ס"ל לחלק בזה וקשה לדבריהם אמאי שברה ר"א:

ועוד דעיקר הסברא שכתבנו לישב דעת המתירים דר' אמי יסבור כרב דהפגם דאחר מעל"ע אסור הוא תלוי ג"כ במחלוקת גדולה דהנה ודאי דעיקר חילוקם של התוס' בין פוגם בעין דשרי ואם הוא פוגם ע"י ששהה מעל"ע אסור הרי ודאי דלכאורה אין הסברא מובן, דמאי חילוק הוא כיון דסוף כל סוף האיסור פוגם להתבשיל, והנראה ברור בכוונת התוס' דבפסחים דף מ"ג מבואר דרבנן סבירא לי' דלא ילפינן טכע"ק מכלי מדין דחידוש הוא ור"ע ס"ל דאינו חידוש דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא וזהו כוונת התוס' דרב ס"ל כרבנן דכלי מדין חידוש הוא דאע"ג דכל טעם לפגם שרי הכא אסור פי' דהפוגם ע"י מה ששהם מעל"ע אסרה התורה, ואין פירושו של חידוש דהי' רק הוראת שעה במדין רק פירושו דפליטת כלים אסרה התורה אע"ג דפוגם, וא"כ הא ליכא למימר הך חילוקא רק למאן דכלי מדין אסורים לעולם, ועיין בחולין דף צ"ח דרש"י כ' דר"י ס"ל טכע"ק לאו דאורייתא וכלי מדין חידוש הוא והתוס' חלקו עליו וכ' דר' יוחנן ס"ל טכע"ק דאורייתא ויליף לה מכלי מדין ולאו חידוש הוא וכמו דהוכיחו שם מדברי ר' יוחנן בפסחים יעו"ש, וא"כ להתוס' הא לר' יוחנן אין לנו שום מקום וסברא לחלק בין פוגם בעין לפוגם ע"י כלי וכיון דר' יוחנן ס"ל דנו"ט לפגם מותר לדידי' ודאי גם פוגם ע"י כלי שרי והרי בחולין אמר דהא דשברה ר' אמי הוא משום דהי' תלמידו דר' יוחנן ומוכרח דגם לר"י צריך שבירה ומוכרח כהר"ן:

וע"כ נראה דהפוסקים סמתירים ס"ל דר' אמי שברה רק מחומרא בעלמא וע"פ דין שרי להשתמש בה אחר מעל"ע והא דמדקדק הגמרא דר"י ס"ל מלוח ה"ה כרותח מהא דשיברה הוא דאם אינו כרותח הרי לא בלעה כלל ואין טעם להחמיר בו אבל כיון דהוא רותח ובלעה איסורא ורק אחר המעל"ע מותר משום דנעשה פגום והרי כל פגום אסור לכתחילה ורק דבכלי של ישראל שרינן דחשיבא כדעיבד בכלי של ישראל וכמו שכ' בחידושי הרמב"ן שהבאנו לעיל שפיר החמיר ר"א על עצמו ולא חשש להפסד ממון שלו ומש"ה שברה, ובלא"ה נראה דהי' רק מצד חומרא דהא כתב הטור בסי' קכ"א בשם הרשב"א דכלי חרס שבלעה איסור דרבנן יש מקום להתירה ע"י הגעלה שלשה פעמים יעוי"ש בב"י שהביא מש"כ הרשב"א בעצמו דשיבר ר"א הפינכא ולא הגעילה שלשה פעמים דדם שבשלו אינו אלא דרבנן דכיון דצריך להגעילה ג' פעמים לא משהי לה דלמא פרעי בה. והרי ע"כ אין כוונתו דע"פ דין יש לחוש לזה דהרי כתב להלכה להתיר להגעילה רק כוונתו דר"א משום חומרא חשש לה על עצמו, וכמו כן נאמר למהתירים אחר מעל"ע גם בלא הגעלה. הרי נתברר לנו מחלקותן של הראשונים בזה. והנה בעיקר הדין ודאי דאין מקום להקל בזה דהרי רוב הפוסקים מחמירים הרמב"ם ורשב"א ור"ן והג"א סוף מס' ע"ז כתבו להדי' דגם אחר מעל"ע אסור להשתמש בו וכן פסקו הטור ושו"ע יו"ד בסתמא ולא כתבו כלל שיש מי שחולק על זה ובודאי דנקטינן כן:

אמנם מה שיש להסתפק עדיין בדעת המחמירים אם ס"ל לגמרי כהר"ן גם מה שהביא ראיה לזה מהך דפינכא או, יש לומר דגם האוסרים מודים דמפינכא אין הכרח די"ל דר"א החמיר על עצמו רק פסקו כן מכח הסוגי' דאף ע"ז דהיו גורסים כגירסא דידן דהגמ' פריך א"ה מכאן ואילך לשתרי ומשני גזירה אטו בת יומא, ומש"ה פסקו כן, ונ"מ רבתי בזה דמהסוגי' דע"ז הא י"ל דרק בנבלע בכלי איסור דאורייתא דהרי בע"ז שם מיירי בכלים הנלקחים מן העכו"ם ובהו גזרינן אטו בת יומא ויהי' איסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן הרי ע"פ הסברא נוכל לומר דלא גזרו בו כיון דגם בב"י אינו רק איסור דרבנן, אבל אם מהך דפינכא הרי מוכח דגם באיסור דרבנן אסור גם אחר מעל"ע לדעת רוב הפוסקים דס"ל דם שמלחו הוא מדרבנן. ועיין בנו"ב מהדורא תניינא חלק יו"ד סי' נ"א שכתב בפשיטות דמסתברא דבאיסור דרבנן לא גזרו וכתב בסוף התשובה הנח לישראל ומנהגיהם שנהגו לאסור הכלי לעולם בכל גווני, ובאמת דמדברי הרשב"א והר"ן שהוכיחו כן מהך דפינכא הא מוכח להדי' דלא כהנו"ב דהרי הרשב"א ור"ן סוברים דם שבישלו אינו עובר עליו ואפ"ה כתבו דהפינכא הי' אסורה לעולם ע"פ דין, אבל מדברי שארי פוסקים המחמירים הנ"ל אין לנו הכרע האיך הם ס"ל באיסור דרבנן, וגם להפוסקים דם שמלחו אסור דאורייתא הא בודאי יש מקום לומר ע"פ הסברא דבדרבנן לא גזרו, וכיון דאיכא כמה מהראשונים המקילים לגמרי בודאי דיש לצרף דעתם באיסור דרבנן אם יש עוד צדדים להתיר:

והנה בטעם האוסרין לכאורה מצינו בו ג"כ מחלוקת גדולה, דהר"ן כתב בפסחים דמש"ה אמר רב ישברו דנו"ט לפגם אסור לכתחילה ופינכא וקדירה אע"ג דצריך שבורה לאו דיעבד הוא, ועיי' ברלב"ח סי' קכ"א שדקדק מלשון הר"ן דבכלי חשוב ואיכא הפ"מ בשבירתה מודה הר"ן דשרי להשתמש בו אחר מעל"ע יעו"ש שהביא עוד ראיה לזה דדעת הר"ן הוא כן, אמנם התוס' בסוף ע"ז כתבו וז"ל ויש ליתן טעם למה אסרו הקדירה והתירו התבשיל שנתבשל בה לפי שהקדירה הי' בה איסור גמור בעת הבליעה רק אחר מעל"ע הוא דנפגם אבל התבשיל שנתבשל בו אחר מעל"ע הא לא נבלע בו איסור מושבח מעולם, וכ"כ הרא"ש שם ע"ש בהג"א שכתב דאין לומר דהטעם הוא דנו"ב לפגם אסור לכתחילה והכלי הוא לכתחילה דהא כיון דצריך שבירה הוא דעובד, ולדבריהם הא פשיטא דאין חילוק בזה וגם בכלי חשוב אסור. ולכאורה צ"ע לדברי הר"ן דכ' הטעם דמקרי לכתחילה והרי תבשיל שנתבשל בכלי שאב"י שרי לקנותן מן העכו"ם וכדאיתא בע"ז דף ל"ו דהתירו שמן של כותי משום דסתם כלים אינם בן יומן. וכן בדף ל"ח כוספן וחמין של עכו"ם שרינן משום האי טעמא הרי דהתבשל שרי גם לכתחילה ובע"כ הא דאסרו הכלי הוא כהתוס' משום דלכתחילה הי' מושבח, וצ"ל בדעתו דשאני תבשיל דכבר נתערב איסור הפגום ושפיר נתבטל כיון דאין בו נתינת טעם ושרי גם לקנותו לכתחילה מעכו"ם ורק בהכלי דהבליעה עומד בדופני הכלי ולא נתבטל האיסור כיון דעומד בפני עצמו בדופן ובזה הוא דכ' הר"ן דלכתחילה אסור ושבירת פינכא וקדירה לכתחילה הוא:

ועכ"פ בכלי חרס חשוב דאין לו תקנה לא מצינו להדי' מי שאוסר באיסור דרבנן רק הרשב"א לחודא וא"כ אפשר דבעת הצורך הרי נוכל לצרף דעת הרשב"א שהביא הטור בסי' קכ"א דגם בכלי חרס מהני הגעלה שלשה פעמים באיסור דרבנן יעו"ש אמנם עיין בתוה"ב סוף בית שלישי שכ' דשפחה של ישראל שבשלו לצורכן דנאסר בקדירה משום בישולי עכו"ם:

והנה להתוס' דכ' הטעם דכלי אסרו משום שבלעו מושבח ותבשיל נתערב כשהוא כבר פגום הרי דס"ל דלאסור הכלי ג"כ חשוב דעיבד ולכך הוצרכו לטעם זה. ולכאורה עדיין אינו מובן לפי גירסא דידן דמשני גזירה אטו בת יומא הרי דזהו עיקר הטעם שאסרו הכלי והרי הך גזירה שייך גם בתבשיל שמא יבאו להתיר התבשיל שנתבשל בכלי בן יומו ומאי בין זה לזה ועי' ברא"ש שם שכתב טעם אחר לחלק ביניהם דבתבשיל לא שייך לגזור אבל לפי טעם זה צע"ק.

ב

ענף ב

ביו"ד סי' י' מבואר דאסור לכתחילה לשחוט בסכין של נכרי על סמך שיקלפנו אח"כ, וכתב הש"ך בס"ק י"א דמשמעות הפוסקים דאפילו באינו בן יומו אסור והיש"ש כתב דבאינו בן יומו מותר כיון דאם ישכח ולא יקלוף לא יהיה איסורא, וכמו דפסקינן בסי' א' דמותר ליתן נשחוט למי שאין יודעין בו אם הוא מומחה על סמך שיבדקנו אח"כ. והנראה בדעת הפוסקים דס"ל דלא דמי כלל דבשלמא שם באינו ידוע אם הוא מומחה הרי גם אם כבר שחט צריך לבודקו ע"פ דין בדאיתא קמן ומשו"ה יכול ליתן לו לכתחילה ולהניח הבדיקה עד אחר השחיטה דלא חיישינן שמא ישכח דגם אם ישכח ליכא איסור דאורייתא אבל בהך דסכין הלא אחר שחיטה א"צ קליפה ע"פ דין אם אינו בן יומו דנו"ט לפגם שרי ורק דלכתחילה אסרו חכמים להשתמש גם באינו בן יומו גזירה אטו בן יומו וא"כ מיד שמשתמש בו הלא עובר על תקנות החכמים ובמה דיקלפנו אח"כ לא יתוקן כלל מה דעבר מקודם על התקנה כיון דאח"כ לא הצריכו חכמים לקלוף, ובמה דאח"כ יאסר את המותר לא יתוקן בזה מה דמקודם התיר את מה שאסרו חכמים, וכעין דוגמא לזה עיי' בבכורות דף ג' בחיותא דרב מרי דהקנה אודנייהו לעכו"ם ואסר להו בגיזה ועבודה ויהבינהו לכהן וכלו חיותא דידי' ומפרש בגמרא הטעם משום דהפקיעם מקדושת כהן וכתב רש"י דאע"ג דאח"כ נהג בו קדושה הרי הוא כמי שנוהג קדושה בחולין, והוא קרוב קצת להסברא שכתבנו:

ג

ענף ג

במס' חולין דף ח' דפריך ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא, ולכאורה לפמש"כ התוס' בסמוך דהא דאמר השוחט בסכין של עכו"ם קולף איירי רק בידוע שהוא בן יומו א"כ מאי פריך דלמא איירי כאן בסתם סכין של עכו"ם דמחזקינן לי' באינו בן יומו וצ"ל דפריך דמ"מ אמאי שרי לשחוט בו לכתחילה דהא גם באב"י אסור להשתמש בו לכתחילה, רק אכתי קשה דלמא נקט מותר באופן דשוחט בו על סמך שיקלפנו אח"כ ומזה לכאורה ראיה להפוסקים דגם באב"י אסור לכתחילה גם על סמך שיקלפנו, אמנם ראיה גמורה אין מכאן לאסור בודאי אינו בן יומו דהרי הכא הוא ספק שמא הוא בן יומו ואפשר דגם מהרש"ל מודה דבספק אסור דאע"ג דבדיעבד מחזקינן לסתם כלי נכרי שאינו בן יומו מ"מ למה לו להכניס עצמו בזה הספק לכתחילה, ואפשר עוד לומר דזהו כוונת רש"י שכתב דהקושי' הוא על מה דשרי רבא לחתוך בה בשר היכא דמקלקל, ולכאורה צ"ע אמאי לא פי' הקושי' כפשוטו על עיקר מימרא דרב דאמאי שרי לשחוט ונאמר דס"ל לרש"י דהא דשרי לשחוט י"ל אם הוא על סמך שיקלפנו אח"כ וס"ל כהיש"ש, אבל הא דשרי לחתוך אי אפשר לומר דהוא על סמך שיקלפנו דא"כ אמאי אוסר רב לחתוך בו דהא מקלקל הוא ולא נהנה כלל מן הסכין דבכל מקום שחותך בזה הסכין הרי יצטרך לחתוך שנית ולהוסיף בחיתוכין משני צדדיו של הסכין ובע"כ איירי באין בדעתו לקלוף ואפ"ה שרי רבא באטמא דקיימא לקורבנא ומשו"ה מקשה שפיר אבל בהך דשחיטה י"ל שהוא על סמך שיקלפנו ויש לו סכין אחר לקלוף בו ואינו ראוי לשחוט בו שהוא פגום וכדומה. גם י"ל על עיקר הקושי' דהרי הסכין בלוע מאיסור תקרובת ע"ז ובזה גם נו"ט לפגם אסור ולא מהני מה דהוא אינו בן יומו, אמנם רש"י כתב ותיפוק ליה משום שמנונית דנבלה הרי דלא כתב האיסור משום תקרובת רק משום נבלה, וטעמו בזה אכמ"ק להאריך בו:

ד

ענף ד

וע"ד חלה מעיסה שהשליכו לתנור ונדבקה לקדירת חרס העומדת על הגחלים שרצה להתיר בהגעלה שלשה פעמים לא נראה דאע"ג דהש"ך כ' בסי' שכ"ג ס"ק ד' כן להדי' דבחלת חו"ל סגי בהגעלה ג' פעמים בכלי חרס וכמו דמצינו בתרומה דרבנן, מ"מ הא לא מצינו שהקילו גם בדרבנן דבר שע"פ דין צריך ליבון שיהי' סגי בהגעלה. ועיין בפמ"ג ה' יו"ט סי' תק"י שהביא דברי הלבוש שכתב בדם פליטה שהוא דרבנן סגי בליבון קל, והפמ"ג פקפק על זה אבל הגעלה ודאי נראה דלא מהני, ותדע דהרי דעת בעל העיטור הובא בטור י"ד סי' קכ"א דבכל האיסורים גם של תורה מהני הגעלה וגם לכלי חרס אחר ששהה מעל"ע ויליף מהא דמהני הגעלה בכ"ח גבי תרומה הרי דס"ל דגם איסור דאורייתא אחר מעל"ע אינו חמור מאיסור דרבנן והרי זה ברור דגם אחר מעל"ע לא מהני הגעלה במקום דצריך ליבון ומשנה שלמה שנינו את שדרכו ללבן ילבן אע"ג דסתם כלי עכו"ם אב"י, ובסוף מס' ע"ז דתני' וכולם שנשתמש בהם עד שלא ילבן ועד שלא יגעיל מותר ומוקים לה כמ"ד נו"ט לפגם מותר ואפ"ה הא מצריך ליבון, ועכ"פ לדעת בעל העיטור הא מוכרח דגם בתרומה דרבנן צריך ליבון דוקא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף