בית הלוי/ג/יד
|
< הקודם · הבא > |
דף קט"ו ההוא גברא דבשילהי הילולי אתלא נורא בי גנני א"ל דביתהו חזו גבראי אתו חזו גברא חרוכא דשדא ופסתא דידא דשדיא סבר רחב"א למימר היינו עישינו עלינו בית א"ל רבא מי דמי התם לא אמרה חזו גבראי הכא אמרה חזו גבראי ועוד גברא חרוכא ופסתא דידא שדא כו'. וכתב רש"י ופסתא דידא דשדא מאיש אחר הבא להצילו, ובודאי דדברי רש"י קאי אליבא דרבא דרחב"א הא חושש דהחרוך הוא איש אחר והיד הוא מהבעל ואיתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא ערק, והנה לפרש"י מוכרח דזה הי' ידוע דהיד בודאי אינו מהחרוך וכגון דהחרוך נמצא בשתי ידיו וכדומה לזה ואפשר ע"י סימן הי' ידוע שאינו ממנו, ובודאי דצ"ע דהרי ע"י היד ניתוסף חומר בהאשה דעל ידה נתברר דבודאי היה שם עוד אחד חוץ מהבעל וא' נמצא שרוף לגמרי ומאחד נמצא רק היד וא"כ קשה מאי אמר רבא מי דמי כו' ועוד גברא חרוכא ופסתא דידא דשדא דלמה מזכיר רבא היד בדבריו דמשמעות דבריו בזה הוא המחזק כחו של היתרא דאשה והרי זה אדרבה מחזק איסורא דבלא זה היה מקום לומר דאפשר לא היה שם רק זה הבעל לחודא והוא הנמצא חרוך, ואשר נראה לומר דמהא דנמצא רק יד לחודא אין שום הוכחה דשאר הגוף פלט די"ל דגם כל הגוף נשרף ונתערב באפר ובגחלים ולא נשאר ניכר ממנו רק היד והחוש יעיד כן בכמה דברים הנשרפים דנמצא אחר כך נזכר רק קצת מן הדבר והשאר נתערב באפר, ואדרבה מדנמצא היד יש הוכחה גדולה דע"פ רוב גם כל הגוף נשרף כיון שכבר אחז בו האור ע"פ רוב גם כל הגוף לא פלט וזהו שאמר רבא חדא דאמרה חזו גבראי דהיא מעידה דהחרוך הוא הבעל ועוד דאפי' לא נסמוך על דברי' וניחוש דאמרה בדדמי מ"מ הא איכא גברא חרוכא וא"כ גם בלא אמירה כבר הוא ספק השקול דלמא הוא הבעל וגם השני שהי' בודאי כאן הרי נמצא ג"כ היד ממנו וע"פ רוב הוא הוכחה דגם השני נשרף כיון דכבר שלטה גם בו האור וכולי האי לא חיישינן ורחב"א ס"ל דחיישינן דלמא היד מהבעל וחוששין למיעוט דלמא ניצול וערק, וא"כ הרי זה מוכרח מדהזכיר רבא להפסיד בדבריו דמה מוסיף הוכחה דגם השני נשרף והרי תקשה דלמא באו שנים להציל ואלו הנמצאים הם האחרים ובהבעל לא שלט כלל האור והלך מכאן שלם ומוכרח דזה לא חיישינן כלל לומר דהבעל שהי' בבית ניצול והנמצאים הם אחרים שלא היה בו מקודם ורק דבהך עובדא הא נתברר דודאי בא לשם עוד אחד ולזה אמר רבא דהא חזינן דגם בהשני התחיל האור להאחז בו, וגם לרחב"א לא מצינו שיחלוק על סברא זו על רבא ויסבור דחיישינן לעוד שלישי שבא, ואדרבה מדאמר ופסתא דידא מומא איתיליד ומוכרח דאם היו נמצאים שני אנשים חרוכים שלמים גם הוא הי' מודה דאשתו שרי ולא חיישינן דלמא אחרים הם הנמצאים, שוב ראיתי מפורש כן ברבינו ירוחם נתיב ב' חלק ג' אחר שכ' דהלכה כרחב"א וז"ל וכתב הרמ"ה ודוקא דהפס יד אינו מהחרוך אז אמרינן דשמא היד מהבעל וברח כו' אבל אם נמצא רק החרוך לבדו או שיש פס יד אינו מהחרוך היא טה"ד וצ"ל וי"ל בו שהוא מהחרוך שלא מצאו לו כ"א יד אחת אמרי' דודאי היד הוא מהחרוך וכיון דאמרה דהחרוך הוא בעלה ואמרה בתחילה חזו גבראי נאמנת הובאו קצת דבריו בב"ש ס"ק ק"ס הרי מבואר להדי' כמש"כ דלרש"י מוכרח דלא חיישי' לאחר אם לא נתבאר שבא לשם בודאי אחר אמנם הרמ"ה הוסיף דוקא בצירוף אמירתה חזו גבראי נאמנת אבל בלא זה חיישינן דלמא בא אחר לשם ג"כ וטעמו דהא רבא אמר ג"כ שני הטעמים ביחד, אמנם כבר הובא במחברים דברי חידושי הריטב"א שכתב דהכא הי' בהיד סימן מובהק שהוא מהבעל וא"כ הא מוכרח דהחרוך נמצא בלא יד, וזהו עיקר ההיתר של רבא דכיון דנמצא חרוך וגם היד הוא ג"כ מהבעל סמכינן על אמירתה ותולין דהחרוך הוא הבעל וא"כ לא היה כאן שום הוכחה שבא לכאן עוד אדם ומ"מ אם לא ההוכחה מהיד גם רבא לא הי' סומך על אמירתה והי' חושש דלמא החרוך הוא אחר שבא לשם, וגם בזה חולק רחב"א ואוסר ובודאי חולק על הרמ"ה, גם מחידושי הרשב"א מוכרח דמפרש כריטב"א דבדף קכ"א בשלשלוהו לים והעלו רגלו דמארכובה ולמעלה תנשא וכ' הרשב"א דאיירי דהי' קשור הרגל בשלשלת ששלשלוהו בו אבל אם השליכוהו לים ואח"כ פרסו מצודה אחריו אסורה שמא הוא הלך למקום אחר והרגל הוא מאדם אחר וראיה לזה מההוא דאשתכח גברא חרוכא ופס יד ואפ"ה חיישינן דלמא אחרינא הוא וגם רבא לא פליג אלא משום דאמרה חזו גבראי כו' ולפרש"י הא אין שום ראיה מכאן דהכא הי' בודאי עוד אחד חוץ מהבעל ובודאי דאי לאו חזו גבראי אין שום סברא להתירה, וז"ל הנמוקי יוסף ופסתא דידא דשדי' דיד אחת חתוכה ומוטלת סמוכה לה ומוכח ג"כ דמפרש דלרבא תלינן דהיד הוא מהחרוך וכהרשב"א וריטב"א ומוכרח דהם חולקים על הרמ"ה וס"ל דגם בנמצא רק החרוך לחודא ולא ידענו אם בא לשם אדם אחר ואפ"ה חיישינן דלמא הבעל ברח והחרוך הוא אחר ולא מהני גם אמירתה חזו גבראי גם לרב"א אם לא היד ולרחב"א גם זה לא מהני, וידעתי כי יש בזה לפלפל הרבה מסוגיות אחרות אמנם לא באתי רק לעורר המעיין הפשט הפשוט בסוגיות העמוקות האלו ולברר מחלוקת הראשונים אשר בזה לענין דינא, ושוב ראיתי בשו"ת הב"ח שהאריך בזה ובכלל דבריו דברי וב"ה שזכיתי לכוון לדעתו וע"כ אין להאריך עוד בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |