בית הלוי/ב/כ

בית הלוי ב כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כ

יבאר סברתו של בה"ג בשמוטת הגרגרת דמחיים כשירה ולאחר שחיטה נבלה

א

[א] בדף ט' חשיב הגמ' עיקור בחמשה הלכות שחיטה. וכתבו שם התוס' בד"ה כולהו בשם בה"ג דעיקור היינו שמוטת הסימן שנעקר ונשמט חוץ ממקומו וא"ת פשיטא דלא מהני שחיטה כיון שכבר נטרף וי"ל לדברי בה"ג לאו טרפה היא אלא שכן הלכה למשה מסיני שאין שחיטה מועלת בסימן שמוט הנשמט חוץ למקום חיבורו בין בושט בין בקנה ואפי' עוף שהכשירו בסימן אחד אם נשמט א' אין שחיטה מועלת בשני עכ"ד התוס'. והנה לפי הפשוט היה נראה כוונת התוס' דכן באה ההלכה מפורש דאם נשמט אחד מן הסימנים חוץ ממקומו שוב אין בהמה או עוף זו בת שחיטה ואין מועיל בה השחיטה. אמנם עיין בתוה"ב להרשב"א שהסביר סברא זו קצת באופן אחר ונ"מ טובא ביניהם. וז"ל בדף כ"ז אחר שהביא שיטת בה"ג וא"ת כיון דלאו טרפה היא כשנעקר סימן א' בעוף ושחט השני יהיה כשר כו' והרי תניא בדף יו"ד שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה י"ל אע"ג דהכשירו בסימן אחד בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה כו' ואפי' לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא במיוחד שבסימנים דהיינו ושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני סימנים בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה דהכי אגמרי' רחמנא למשה עכ"ד. ולדברינו שכתבנו דההלכה באה מפורש דכל שנשמטה סימן אחד או ושט או קנה שוב אין זאת הבהמה או העוף בת שחיטה הרי אין זה שייך כלל להך דר"א ב"א ולא היה צריך לדחוק הרשב"א מהך דעולת העוף רק דהרשב"א ס"ל דהלכה לא באה על גוף הבהמה והעוף רק באה דאין שחיטה מועלת בסימן שמוט וגם באה ההלכה דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה ומש"ה הוקשה לו לר"א ב"א הא בלא"ה אין הקנה בתורת שחיטה בעוף וא"כ גם כשנשמט הקנה ליתכשר בושט לחודא ומש"ה דחק מהא דבמליקת עולת עוף צריך ב' סימני':

ב

[ב] ולכאורה היה נראה מוכרח לפי דברי הרשב"א הנ"ל עוד חידוש אחד דגם בשארי פסולים הוא כן שאם נתחדש בסימן א' פסול שאין השחיטה מועלת בו שוב א"צ להיות מועיל השחיטה גם בהשני גם בעוף כיון שבאה ההלכה ששני הסימנים צריכין להיות ראוים. אמנם א"כ מצינו חולקים על סברא זו דהרי בדף ל"ב במשנה איתא שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק הגרגרת ואח"כ שחט הושט או ששחט את אחד מהם והמתין עד שמתה ר' ישבב אומר נבלה ר"ע אומר טרפה והודה לו ר' עקיבא הרי חזינן דלפי מה דהיה ס"ל לר"ע מעיקרא דשחיטת סימן אחד סגי גם בבהמה לטהרה מידי נבלה ומש"ה היה אומר דגם בשחט סימן א' והניחה עד שמתה דטהורה כמו כן היה מטהר גם בנפסק מתחילה סימן ראשון ושחט את השני והרי הגרגרת שנפסקה הרי שחיטתו לחוד הא ודאי דאינו מועיל כלל אפי' לטהרה כיון שכבר נפסק כולו או רובו ואפ"ה שחיטת הושט שלא נפסקה מיהא שחיטה הוא ומועיל לטהרה עכ"פ. הרי דלא ס"ל לר"ע הסברא שכ' הרשב"א דאם הא' אינו ראוי גם הב' אינו בר שחיטה. ולר"ע לפי מה דהיה ס"ל מעיקרא הרי ודאי מוכרח דבעוף גם להתירו באכילה סגי א' אם נשמט רק הא' דמועיל בו שחיטת השני גם להתירו באכילה כיון דשחיטת השני שחיטה מקרי. ולדידיה לא משכחת לה שמוטה דפסלה בעוף רק באם נשמטו שני הסימנים יחד לדעת בה"ג דאינה טרפה מצד עצמה, והרי לפי הסברא נראה דגם אח"כ בשחזר בו ר"ע הרי לא חזר בו רק ממה שהיה עיקר הפלוגתא דר"י עליו דס"ל דגם לטהרה מידי נבלה צריך ב' סימנים דוקא בבהמה אבל מאי דדייקינן מדברי ר"ע דלמה דמהני סימן אחד לא בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לזה הא לא נזכר במשנה שום פלוגתא בזה וגם אין שום הכרח לומר דר"ע הדר בו מסברא זו, ורק דמהברייתא דדף יו"ד דקתני דנשמטה הגרגרת פסולה גם בעוף מוכרח דרבנן פליגא עלי' דר"ע גם בסברא זו ובודאי דהוא דוחק גדול לומר כן. ועוד דא"כ בדף כ"ב דמביא הגמ' ברייתא דאין עיקור סימנים בעוף ודחקה הגמר' כמאן אתיא ולבסוף מסיק דלא קאי רק על מליקה ולא על שחיטה והרי אתיא בפשיטות כר"ע דלא פסל בעוף כשנעקר אחד מהסימנים ונשאר האחד ונוכל לאוקמא הברייתא כן. ועיי' עוד בדף ל"ב דפריך הגמר' על המשנה דהודה לו ר"ע דפסוקת הגרגרת הויא נבלה ופריך מהא דתנן ואלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק הויא נבלה דנפסלה בשחיטה כאן שפסק ולבסוף שחט כי דבר אחר גרם לה לפסול דמיא והויא טרפה הרי דרצה רבא לומר דגם לפי האמת אם פסק מעיקרא הגרגרת ואח"כ שחט הושט מהני ליה שחיטתו לטהרו מידי נבלה גם בבהמה ואע"ג דאין הגרגרת ראוי לשחיטה מ"מ הושט בתורת שחיטה הוא וזהו ג"כ דלא כסברת הרשב"א הנ"ל ונצטרך לדחוק להרשב"א דהרי רבא הדר בו מהך תירוצא בלא"ה ונאמר דבאמת היה מצי הגמר' להקשות על רבא מהך ברייתא דדף יו"ד דקתני דנשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הושט פסולה גם בעוף דלדידיה צ"ל כשר ורק דבלא"ה דחי הגמ' להך תירוצא דרבא וכל זה הוא דוחק גדול. וע"כ נראה יותר דגם הרשב"א מודה דלא באה ההלכה סתמא דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וא"כ הרי בכל הפסולים הוא כן וקשה כנ"ל ורק מפורש באה ההלכה בשמוטה לחודא דאין שחיטה מועיל בסימן שמוט וגם בנשמט א' ממנו אין מועיל בסימן השני דבעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה אבל מה דאין סימן א' בר שחיטה משום פסול אחר וכגון פסוקת הגרגרת ע"ז לא באה ההלכה דיהיה אחד תלוי בהשני כלל ואין לנו לומר כן מסברת עצמנו ומש"ה גם פסוקת הגרגרת מועיל בה שחיטה בהושט לר"ע, וכל זה אנו צריכין לחקור רק לפי מה שהסביר הרשב"א סברת התוספות אבל אם נפרש כפשטה כוונת התוספות דבאה ההלכה דכל שנשמט סימן א' שוב אין זו הבהמה והעוף בר שחיטה הלא ודאי דאין לו שום שייכות לשארי פסולים שנולדו בסימן א', וגם לדעת רש"י דמפרש לעיקור דה' שחיטה באופן אחר ולדידיה שמוטת הסימנים הוא טרפה מצד עצמה וגם מחיים היא טרפה גמורה ולדידיה הא אתיא הך ברייתא מדף יו"ד כפשטיה דשפיר ניחא הא דנשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הושט פסולה כיון דכבר נטרפה קודם השחיטה ולדידיה בודאי דאין לנו לחדש הך סברא שיהיה שחיטת סימן א' תלוי בהשני אם ראוי הוא לשחיטה דהא חזינן דר"ע כדהיה ס"ל מעיקרא וכן היה ס"ל לרבא בתי' קמא גם לפי האמת דאינם תלוים זה בזה כלל ובודאי דאין לנו לומר כן גם לפי האמת מדעת עצמנו בלא הכרח מהגמרא:

ג

[ג] והנה לפי"ז יש לי מקום ספק בהא דמצינו בדף ל"ב דחזר בו ר"ע והודה דפסוקת הגרגרת נבלה ואמר שם בגמ' להדיא דרק אחר שחיטה הוא נבלה אבל מחיים הוא טרפה. ופריך שם מהא דתנן אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא אלו אסורות קתני ויש מהם נבלות ויש מהם טרפות ופרש"י ויש מהם נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו. ולכאורה יש לעיין בהסבר טעם הדבר כיון דמחיים אינו רק טרפה אמאי לאחר שחיטה הוא נבלה וכי השחיטה הוסיף בה איסור יותר ובשלמא בפסוקת הגרגרת ניחא שפיר דנהי דהקלקול בעצמו מה שנפסק הגרגרת אינו מחדש בהבהמה, רק טריפות ולא נבילות אבל מ"מ הרי אין לבהמה זו גרגרת מה לשוחטה דהרי נפסק כולו וגם רובו ככולו חשוב ומש"ה אחר שחיטה הרי לא עדיף מאלו שחט בבהמה רק סימן אחד והשני הניח שלם ומתה אח"כ דהוא נבלה דסימן אחד אינו מוציא את הבהמה מידי נבלה אבל בניקב מיעוט הושט דנשאר שיעור שחיטה שלם הקנה ורוב הושט אמאי הוא נבלה כיון דמחיים אינו רק טרפה, וצ"ל דכן באה ההלכה מסיני דאחר שחיטה תהיה נבלה, והנה יש לומר בזה שני סברות קרובים זה לזה ונ"מ טובא ביניהם או דנאמר דכך באה ההלכה מסיני דאף ע"ג דידעינן מקרא דטרפה שנשחטה טהורה מ"מ זהו רק בשארי טריפות אבל בטריפות שבסימנים ובמקום שחיטה אין השחיטה מטהרת אותם. ולפי"ז יהיה נקובת הושט נבלה גם בעוף לשיטת רש"י גם יש לומר דבאה ההלכה דסימן שנולד בו סימני טריפה לאו בר שחיטה הוא ולא נאמר תורת שחיטה רק בסימן שלם וכשר וכמש"כ התוס' גבי שמוטה דבסימן שמוט לא מהני שחיטה] ולפי"ז הא יש לומר דגם רש"י לא כתב דנקובת הושט הוא נבלה רק בבהמה דכיון דהושט לאו בר שחיטה א"כ הא לא נשחט בה רק הקנה ואינו מוציאה מידי נבלה אבל בעוף דניתר בסי' אחד נהי דהושט לאו בר שחיטה הוא מ"מ יכול להיות נשחט ע"י הקנה לחודא ונהי דהויא טרפה דנקובת הושט הוא טרפה מצד עצמו גם מחיים מ"מ לא הויא נבלה אחר שחיטה. ובזה היה מקום ליישב מה דראיתי בספר משכנות יעקב סוף חלק יו"ד שהקשה על דעת רש"י דנקובת הושט הוא נבלה מהא דאיתא בתוספתא שחט מיעוטו של ושט ושהה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטה מטהרתה הרי דאינו נבלה ובזה נוכל לומר דהתוספתא קאי על עוף ונטהרת בשחיטת הגרגרת ובלא"ה נראה דקאי על עוף מדסיימה ואח"כ שחט את שניהם ובבהמה לא היה צריך לאומרו דכל שחיטה של בהמה הוא בשניהם והו"ל לומר ואח"כ גמר השחיטה רק קאי על עוף ומהני לה שחיטת הגרגרת לטהרה וגם בגרגרת לחודה אם ישחוט אח"כ סגי ורק דהא איירי בהתחיל לשחוט הושט ושהה בו ולכך מסיים שאח"כ שחט שניהם ופירושו דשחט גם הגרגרת דשחיטת הושט לחודא הא לא מהני גם להוציא מידי נבלה וכדעת רש"י. אמנם בלא"ה אין לנו להקשות על רבותינו הראשונים מהתוספתא שלנו שנדפסה בכמה שיבושים וכיון דהראשונים לא הקשו על רש"י מהך תוספתא בודאי דהיה להם גירסא אחרת בה ועיי' בתוספו' (דף ל') בד"ה החליד הביאו הך תוספתא מקצתה וז"ל דתניא שחט מיעוט ושהה כדי שחיטה פסולה וכן העתיקה הרא"ש שם וזהו שלא כהנדפס לפנינו:

ד

[ד] והנה אין להקשות דלפי"ז דבנקובת הושט נחלק בין בהמה לעוף א"כ נחלק כן גם בפסוקת הגרגרת ונאמר דגם כן בעוף לא יהיה נבלה כיון דמחיים הוא רק טרפה ותיהני בו שחיטת הושט לטהרה מידי נבלה, זה אינו דכיון דשחיטת עוף הוא בסימן אחד א"כ הרי מיד כשנפסקה הגרגרת הרי איתעביד מעשה שחיטה שלמה ואם הי' נעשית כשיעור זה בשחיטה כשירה היתה שחיטה א"כ האיך יועיל ומה יוסיף מה שישוב לשוחטה דשני שחיטות בעוף לא מצינו ואם נשחט סימן א' בעוף בפסול הרי ודאי דלא מהני מה שיחזור לשחוט השני כהלכות שחיטה כיון שכבר שחוטה היא ומש"ה גם כשנפסק הגרגרת אין שום סברא לומר שיועיל הושט אבל בנקובת הושט שפיר יש מקום לומר דגם לדעת רש"י מהני שחיטת הקנה, וא"כ יצא לנו דנקובת הושט גם לרש"י דהוא נבלה מ"מ בעוף כה"ג יש להסתפק, ואם הי' נקובת הושט ואח"כ שחט לשניהם אם הי' שחיטת הושט קודם שחיטת הקנה ודאי דלרש"י הוא נבלה דהרי שחיטת הושט לא הועיל לה ואחר שכבר חתך הושט שוב לא מהני לה בודאי שחיטת הקנה כיון דמקודם נחתך בה בפסול כפי שיעור הכשר שחיטתה, אבל אם שחט מקודם הקנה יש מקום להסתפק דאפשר דגם רש"י מודה דאינו רק טרפה ונ"מ טובא לענין ספיקא וס"ס אם שייך לומר בה חזקת איסור אינה זבוחה דאינו מועיל גם ס"ס או לא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף