שו"ת בית הלוי/א/נב
|
< הקודם · הבא > |
בטור יו"ד סימן של"א כתב דתרומת מעשר של דמאי א"צ ליתנו לכהן בחנם רק מוכרו לו. והקשה על זה בשעה"מ מהא דבחולין דף קל"א אמרינן תשעה נכסי כהן כו' תרומה כו' ודמאי כו' לאו להוציאו בדיינים ולהטור היאך הוי ס"ד דלהוציאו בדיינים קאמר כיון דחשיב שם גם דמאי. עוד הקשה מהא דרפ"ב דערלה איתא דדמאי עולה בק"א וצריך להרים והרי הא דצריך להרים הוי רק משום גזל השבט.
והנראה ליישב כל זה דהנה לדידי קשה גם כן על הטור מהא דבבא קמא דף קט"ו תני הרי שהיה לו עשר חביות של טבל טמא וראה א' מהן שנשברה או נתגלתה אומר ה"ה תרומת מעשר על תשעה חברותיה ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן ומוקמינן לה שם כ' נחמיה ופריך והא"ר נחמיה אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בדמאי ומשני הכא נמי בדמאי והרי תני דבשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן ומוכרח להדיא דלא כהטור.
שוב מצאתי קושי' זו בגליון המשניות להגאון רע"א ז"ל זיע"א בפ"א דדמאי.
וע"כ נראה ליישב דבגמרא שם פריך מ"ש שמן ומ"ש יין דביין איכא נמי הפסד כהן דאע"ג דהוא טמא ראוי לזילוף ומשני בחדש חדש נמי ראוי לישנו אתי לידי תקלה, ותקלה עצמה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת בית שמאי אומרים תשפך ובית הלל אומרים תעשה זילוף והקשו התוס' הרי הא דקיי"ל גידולי תרומה תרומה הוי רק משום חשש תקלה ולא פליגי ב"ה עלי' ותירצו בתי' השני דשאני שם דמשום חששה דתקלה תיקנו דיהי' תרומה דלא מפסידינן ליה לגמרי אבל הכא אם נאמר תשפך תפסד לגמרי וס"ל לב"ה דמשום חשש תקלה לא מפסידינן לי' לגמרי.
והנה בסוטה דף מ"ח כתב רש"י להדיא דמחויב ליתנו לכהן בחנם וכ' הטעם הא דלא אמרינן בו המוציא מחבירו עליו הראיה כמו במעשר דמאי משום דתרומת מעשר יש בו חשש מיתה וחיישינן דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה וא"כ הא י"ל דגם הטור ס"ל כסברא זו דמש"ה הוי צריך ליתנו לכהן רק ס"ל דזה תלוי בפלוגתא דב"ש וב"ה ולב"ה דס"ל דלא חיישינן לתקלה להפסיד לו לגמרי אם כן הא אין לומר דמשום תקלה יתנו לכהן בחנם דהא מפסידים הבעלים לגמרי.
ואם כן ניחא מה שהקשינו בב"ק דהרי הך ברייתא דאסרה ליין לישנו וחששה לתקלה גם להפסידו לגמרי מש"ה ס"ל דמשום תקלה צריך ליתנו לכהן בחנם וע"כ קאמרה דבשמן לא יעשה כן משום הפסד כהן אבל הטור ס"ל להלכה כב"ה.
ומיושב גם כן הסוגי' דחולין דהוי ס"ד להוציאו בדיינים דהוי ס"ד דהך ברייתא אתי' ג"כ כר' ישמעאל בר' יוסי דאוסר שם בב"ק בחדש ובשדה לישנו וכב"ש וכך הך דערלה דצריך להרים אתי' כוותי'.
ובזה יש לישב דעת הרמב"ם דפסק בפ' י"ב מהלכות מעשרות דחביות של יין תרומה שניטמא דתשפך כב"ש וכתב הכ"מ הא דפסק כב"ש משום דהא חזינן דחששו לתקלה מהא דגידולי תרומה תרומה, וזה דחוק קצת דהא כבר תירצו זה התוס' וגם דקשה לומר דב"ה יחלקו על הא דגידולי תרומה תרומה דהא הוי מי"ח דבר והודו להם. אבל לדברינו ניחא דהרי מהך משנה דערלה דתנן דצריך להרים גם בדמאי וכן מסוגי' דחולין דהוי ס"ד להוציאו בדיינים מוכרח דס"ל דצריך ליתנו בחנם ומוכח דגם להפסידו לגמרי חיישינן לתקלה וכב"ש והרמב"ם אזל לשיטתו דפסק בפרק ט' מהל' מעשר דדמאי נותנין לכהן בחנם וע"ש במשנה למלך: