בינת אדם/בית הנשים/ד
|
< הקודם · הבא > |
[ד] שאלה אשה שאין לה וסת ויש לה מכה וא"י אם מוציאה דם וראתה דם או ע"י בדיקה אלא שא"י אם הוא מן המקור דכתב רמ"א בסימן קפ"ז לטהר מטעם ס"ס והאחרונים פקפקו בו:
תשובה בס"ט דף נ"א כתב בשם בנו קו' על רמ"א דאם י"ל ס' מן הצדדין אם כן מתני' נמצא על שלו כו' קרבן ולאחר זמן חייבין באשם תלוי ופריך שם הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת ומשני אותו מקום בדוק עכ"פ חזינן דאם יש ס' אם הוא אינו מן אותו המקום פטור ואכ"ק שמא הוא מן הצדדין ועוד הקשה למה לאח"ז חייבין א"ת הא הוי ס"ס שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא לאחר תשמיש עוד הקשה לפי מה שכתב הב"ח סי' קפ"ג אהא דבנות ישראל החמירו שאפי' רואות טפת דם כחרדל כו' וכ' הב"ח דהרבותא הוא דאמרינן דף מ"א ע"ב מקור שהזיע כב' טפות מרגליות ר"ל דם לבן טמאה טומאת ערב ודוקא ב' אבל א' טהורה דמעלמא אתי ר"ל מן הצדדים וכן כתב הרמב"ם בפ"ח מהל' משכב ומושב וס"ל להב"ח דה"ה לאודם בטפה א' תלינן במן הצדדין וצ"ל דלא הרגישה שבא מן המקור וע"ז אמר בנות ישראל החמירו דאפי' בטפה א' דתלינן מן הצדדין אף על פי כן החמירו וא"כ ע"כ מתני' מיירי שמצאה כב' טיפין דליכא למתלי בצדדין וא"כ מאי מקשה הש"ס דלמא דם מאכולת כיון דמתני' נחית לשיעורא דוקא בב' טיפין א"כ שמא מיירי שיש כגריס ועוד דאין לתלות במאכולת והניח בצ"ע:
והנה שכח דברי עצמו שתי' על קו' ראשונה שכבר הק' קו' זו בתשובת ש"י ותי' הוא וכ"כ הכו"פ דמתני' דהכא מוקמינן בשבועות בפ' ידיעות דמיירי שבעל סמוך לווסתה דאל"כ בלא"ה פטור דהוי אנוס וא"כ לק"מ דכיון שהוא סמוך לווסתה לא תלי' בצדדין וא"כ גם קו' שניה ושלישית לק"מ דסמוך לווסתה לא נכנס כלל בגדר ס' שמא מן הצדדין אבל בסתם י"ל שפיר דהוי ס' שמא מן הצדדין. גם אין להביא ראי' מדכ' רמב"ם פ"ט הל' א' אם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה וטמאה מה"ת והא י"ל שמא מן הצדדין ז"א די"ל דלכך דקדק וכ' שמצאה לפנים מן הפרוזדור דליכא למתלי בצדדין. אך יש להביא ראי' מפ"ד הל' י"ח בעד שהניחה תחת הכר אם משוך טמא וכן כ' שם הל' י"ט ומשמע דטמאה נדה מה"ת והבא עלי' חייב חטאת וק' דהוי ס' שמא מן הצדדין אע"כ דאמרי' רוב דמים מן המקור וא"כ איך כ' רמ"א ס' מן הצדדין ואע"ג דברואה מ"ת כ' כל הפוסקים דתלינן בצדדין י"ל דהתם מחמת מיעוך ודחיקת האבר בצדדים אבל ע"י בדיקה וכ"ש כשרואה מעצמה מוכח דאין לספק כלל בצדדין ואמלם אי נימא דאמרי' ס"ס אפי' במקום דיש רוב כנגדו ודלא כש"ך דבעינן דוקא דא"וה שוין והארכנו בזה בשער הקבוע סי' ל"ג י"ל דודאי כשאין שם אלא ס' א' מן הצדדין אמרי' רוב דמים ממקור ואפי' ביש לה ווסת ובין ווסת לווסת מ"מ יותר שכיח הדם מן המקור ממן הצדדים שהוא מיעוט לגמרי אבל במקוס ס"ס עכ"פ כיון שספק א' שקול וא"כ מהני ספק הב' אע"ג שהוא מיעוט עכ"פ איכא רובא להתירא וכ"כ הס"ט שם אלא שדחה שם סברא זו כיון שאינה יודעת שהמכה מוציאה דם כמש"כ רמ"א וכיון דמיירי באשה שאין לה ווסת ורוב דמים מן האשה וכיון דהמקור ודאי מוציא דם והמכה ס' וא"כ אין כאן ס' השקול. ונ"ל דס"ל לרמ"א דאפי' באשה שאין לה ווסת עכ"פ אינה בחזקת רואה תמיד כמש"כ תוס' בגיטין ב' ע"ב אפי' בז"נ ואשה זו בחזקת טהרה וא"כ חזקת טהרה שלה וגם עכ"פ אין דרך המקור להוציא דם תמיד וא"כ דוקא כשאין לה מכה כלל שפיר י"ל רוב דמים ממקור אבל כשיש לה מכה אעפ"י שאינה יודעת אם מוציאה דם מ"מ גם המקור אין דרכו להוציא דם תמיד וגם חזקת טהרה שלה עכ"פ מהני שיהיה ס' השקול ובהצטרף ס' מן הצדדין אעפ"י שהוא מיעוט עכ"פ הוי ס"ס:
ומצאתי לרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תמ"ד וז"ל
שאלת ממני להודיעך דעתי באשה שיש לה מכה באותו מקום אבל אינה יודעת אם המכה מוציאה דם או לא וראתה דם מחמת תשמיש אם תולה במכה או לא:
תשובה לכאורה היה נראה לומר דאינה תולה במכה כיון דאכתי לא הוחזק דם במכה וספק איסור חמור כזה אית לן למיזל לחומרא וכן נמצא בהדיא במרדכי דבעינן דיודעת שהמכה מוציאה דם אז תולה במכה אבל אי לא ידעה אעפ"י שהיא אומרת בודאי שיש לה מכה אינה תולה אבל כד מעיינת בה שפיר אית לן למיזל בה לקולא שהאשה בחזקת טהרה ומוקמינן לה אחזקתה: ותו דאשה זו יש לה ווסת קבוע וחזקה אורח בזמנו בא דהכי תניא אם יש לה ווסת תולה בווסתה אם יש לה מכה תולה במכתה ואם היתה דם מכתה משונה מדם ראיית' אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יוצא ומדקתני אם יש לה מכה תולה במכתה ולא קתני אם יש לה מכה שיוצאה ממנה דם תולה משמע דתולה אע"ג דעדיין לא ידעה אם יצא ממנה דם או לא: ותו אדמפליג אם דם מכתה משונה לפלוג וליתני בדידה ואם לא ידעה עדיין שיצא ממנה דם אינה תולה: וכן משמע בהדיא מלשון הרשב"א ז"ל שכתב עלה דהך ואם דם מכתה משונה פי' דוקא שנתברר שהוא משונה הא לא נתברר תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות ע"כ והרי זה כמו שכתבנו: וקרוב אצלי לומר שגם המרדכי לא אמר אלא דרואה דם על עד דבדיקה שלא בשעת תשמיש אבל הרואה מחמת תשמיש אעפ"י שעדיין לא יצא דם מהמכה אפשר שע"י דוחק השמש בשעה שהוא דש נתמעכה המכה ויצא ממנה דם הלכך קרוב הדבר לתלות במכה גם בדינו של מרדכי מסתברא להקל כיון שהיא אומרת שיש לה מכה תולה בכל מה שיש לה לתלות כ"ש שעור אותו מקום מבפנים הוא רך ומתמעכת המכה ע"י בדיקת העד והדם יוצא הלכך בהתחבר ג' הטעמי' הנזכרי' חדא דאשה בחזקת טהרה ותו דיש לה ווסת קבוע ותו דיש מכה תולין במכה אע"ג דאכתי לא יצא ממנה דם וידעתי שאין אני כדאי לחלוק על הראשונים וכ"ש להקל על הרשב"א ז"ל אני סומך שהוא רב בקי ומובהק וגדול בדורו: הנלע"ד כתבתי עכ"ל הרדב"ז:
הנה תשו' זו נעלמה מכל האחרונים שגם הוא פי' בהדיא דברי רשב"א כמו שפי' הב"י ויש לנו אילן גדול לתלות בו ולהקל על אחותינו בנות ישראל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |