בינת אדם/איסור והיתר/יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שייך לכלל י' סימן ו'
שאלה נכרי שגנב הריאה ולאחר איזה שעות נמצא הריאה בבית הנכרי והיא מנוקבת מה דינה:
תשובה הש"ך בסימן ל"ו ס"ק י"א כתב בשם הב"ח שהשיגו על ר' ירוחם שכתב דגם בלקח הנכרי תולין כמו בזאב דליתא דלמה ינקוב הנכרי והסכים הש"ך ופ"ח לדבריו ובאמת מה שר"ל שגם ר' ירוחם אין כוונתו לתלות פרושם דחוק ורחוק בר' ירו' וכו"פ הסכים לדברי ר' ירוחם וכתב דלא יהא אם לקח נכרי בני מעיים והחזירן והראה לנו שהם נקובים ודאי אין הנכרי נאמן לאיסור ותלינן שעשה כן להכעיס ולהפסיד את הישראל א"כ ה"נ בריאה אך זה אינו שייך בגנב הנכרי וא"כ דעתו היה להחזיק לעצמו רק שישראלים חפשו בביתו ומצאו וא"כ לא שייך לומר להכעיס עשה. אמנם חצי תמה דמ"ש זאב והלא אפילו בנאבד הריאה ונמצאת לאחר זה למה לא נאמר דכיון דבשעה שהיתה אבודה היתה הבהמה מותרת כדין נאבדה הריאה וא"כ כבר יצא הדבר להיתר ודומה ממש לסכין שנאבדה ואח"כ נמצאת פגומה דתולין מה"ט ואמרינן אימר שיבר בה עצמות ולאו אדעתא כדאיתא בש"ע סימן י"ח סעיף י"ג והראיה אפילו בכתמים הקלין קיי"ל בסימן ק"צ סעיף מ"ג ספק עברה בשוק של טבחים לא תלינן וכ"ש כאן דהוי איסור דאורייתא אלא משום שכבר יצא הדבר להיתר ונתחזק אצלנו להיתר גמור לא נוכל להוציא חזקתו אלא בראיה ברורה כמ"ש התב"ש שם א"כ ה"נ בלקחו נכרי וכי נצטרך לידע מה עשה הנכרי בה ושמא הניחו במקום מסמורים ומחטים ועל הב"ח והפ"ח לא קשה מידי שהם באמת חולקים גם שם בסכין אבל על הש"ך צ"ע. אך על גופא דדינא דאמרינן כיון שיצא הדבר בהיתר מותר ק' בדף מ"ט אמרינן אדנקב הריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא מר אמר תלינן ומר אמר לא תלינן והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב וקשה דמה ראיה מזאב דהתם כיון דנאבדה הריאה כבר יצא הדבר בהיתר משא"כ כשהריאה לפנינו ומצאתי קו' זו בכו"פ: ונ"ל דלק"מ דהרי ג"כ קשה דהיכי קאמר תלינן תלינן דהא בזאב דבשלמא בזאב אמרי' דל"ח שמא במקום נקב ניקב אבל מנ"ל לומר דנתלה דעל ידי משמוש ידא דטבחא עשה נקבים ובאמת בדף י' כתבו התוס' דאפילו שלא במקום השינים תלינן שעשה הזאב נקבים והוכיחו כן מדתלינן במשמוש ידא דטבחא וכוונתם ג"כ כיון דתלינן במשמוש ידא שעשה נקבים ה"ה בזאב אלא דהא גופא קשיא מנ"ל דתלינן במשמוש יד כיון דאינו דומה לזאב דאמרינן בגמרא דל"א שמא במקום נקב ניקב והתו' תלי תניא בדלא תניא ועוד יל"ד דמה פליגי הני אמוראי ומאי טעמא דמ"ד לא תלינן ול"ל דפליגי בסברא זו דא"כ היכי קאמר הגמרא והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב וצ"ל דר"ל דתלינן בזאב אפילו שלא במקום השינים וא"כ עיקר חסר מן הספר אלא נ"ל דפליגי בדרב הונא גופה דאמר נשחטה הותרה ומ"ד לא תלינן ס"ל דאין הלכה כר"ה ועיין בביצה דף כ"ה דפריך אי לימא לאפוקי מדר"ה כו' אבל זאת היא סברא פשוטה בגמרא דאם הלכה כר"ה ה"ה דתלינן במשמוש ידא וע"ז קאמר שפיר והלכתא תלינן דהא תלינן בזאב ור"ל והיינו משום דהלכה כר"ה וא"כ ה"ה דתלינן במשמוש ידא וא"כ עיקר הראיה שאמר דהא תלינן בזאב הוא ר"ל כאלו אמר דהא הלכה כר"ה והא דאמרינן כיון שיצא הדבר בהיתר היינו נמי מטעמא דנשחטה הותרה וא"כ ל"ק קו' הכו"פ דעיקר הוכחת הש"ס הוא מדתלינן בזאב שמע מינה הלכה כר"ה וכיון דהלכה כר"ה אם כן אין חילוק ה"ה דתלינן בטבחא כנלע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |