ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ויערפו לכפר דמי נודדים. זו היא פרשת עגלה ערופה שמנאוה הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין הפרשיות שלהם. וכן שאר מוני המצות מנו מצוה זו מדכתיב (סו"פ שופטים) כי ימצא חלל וגו' לא נודע מי הכהו וגו' והיה העיר הקרובה אל החלל וגו' וערפו שם את העגלה בנחל וגו' ונכפר להם הדם. וגם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור לא תרצח) מנאה רבינו הגאון ז"ל אלא שנתחלפה שם בזה שיטתו ממש"כ כאן. וכמו שנתבאר לעיל (לאוין רס"ט) עיי"ש. ואמנם דברי הבה"ג והר"א הזקן ז"ל באזהרותיו צ"ע טובא. דהבה"ג ז"ל מלבד מה שמנאה במנין הפרשיות מנאה ג"כ במנין העשין. והר"א הזקן ז"ל לא מנאה במנין הפרשיות אלא במנין העשין. ודברי שניהם מתמיהים מאוד. שהרי ודאי אין בזה יותר ממצות עשה אחת. ומסורה רק לצבור. ואין היחיד חייב בה. וגם אינה נעשית אלא ע"פ סנהדרי גדולה. כדתנן בסוטה (ר"פ עגלה ערופה) עיי"ש. וא"כ ודאי אין מקום מצוה זו אלא במנין הפרשיות. ואמנם נראה בדעת הבה"ג ז"ל דס"ל דודאי שתי מצות יש כאן אחת מצות הצבור. שמקומה במנין הפרשיות. ואחת מצות היחיד. שמקומה במנין העשין המוטלות על היחידים. דעיקר הבאת העגלה ע"י בני העיר הקרובה וכן מעשה ב"ד הגדול וב"ד והזקנים של אותה העיר (כדתנן בפרק בתרא דסוטה). הכל הוא מצוה אחת של צבור. ונמנה במנין הפרשיות. אבל אמירת הכהנים מדכתיב ונגשו הכהנים בני לוי וגו'. וכדתנן התם (מ"ו ע"א) דהגשה זו היינו לומר כפר לעמך ישראל וגו' עיי"ש ובפירש"י שם. היא מצות הכהנים ונמנית בפ"ע במנין העשין המוטלות על היחידים לדעת הבה"ג ז"ל. אלא שמנאה בין המצות המוטלות על הכהנים בסוף מנין העשין עיי"ש. אלא שיש בזה אצלי מקום עיון בשיטה זו של הבה"ג בכמה מצות כיו"ב ואכמ"ל בזה. אבל דברי הר"א הזקן ז"ל אינם מובנים כלל לכאורה. ואולי אפשר לומר דס"ל בזה ג"כ כדעת הבה"ג ז"ל דאמירת הכהנים הו"ל מצוה המוטלת על היחידים. אלא דמ"מ ס"ל דאין למנותה מצוה בפ"ע. משום שאין זו אלא אחד מחלקי המצוה. וא"כ אין כאן אלא מצוה אחת המשותפת לצבור וליחידים. והילכך מקומה במנין העשין המוטלות על הכל. על הצבור ועל היחיד. ועדיין צ"ע בזה. ועכ"פ דברי רבינו הגאון ז"ל כאן ברורים. שלא מנה בזה אלא מצוה אחת כשאר כל הראשונים ז"ל מוני המצות. משום דודאי נראה דאמירת הכהנים אינה אלא אחד מחלקי עיקר המצוה. וכיון שעיקר המצוה ודאי אינה אלא מצות הצבור. לכן אין למנותה אלא במנין הפרשיות. וכן באזהרות הר"י אלברגלוני והר"ש בן גבירול ז"ל לא מנאוה אלא במנין הפרשיות. אע"פ שהם מההולכים בעקבי הבה"ג ז"ל. וגם באזהרות אתה הנחלת לא מנאה אלא מצוה אחת עיי"ש:

אמנם צריך ביאור מש"כ רבינו הגאון ז"ל כאן לכפר דמי נודדים. מהו זה שכתב נודדים. ולכאורה דכוונתו בזה לומר שאין מביאין עגלה ערופה אלא על חלל שנמצא שלא במקום ישוב בני אדם. דהיינו בשדה או בדרך. וכדמשמע לכאורה מלשון הכתוב נופל בשדה. ולא כשנמצא בתוך העיר עצמה שאין מביאין עגלה ערופה. וזהו שכתב דמי נודדים. כלומר הנודדים ומטולטלים בדרך שלא במקום מושב בני אדם. והוא מלשון הכתוב נודדים בגוים (הושע ט'). נדדו ממני (שם ז'). שענינו התרחקות ממקום. ובאמת שזו היא דעת הרלב"ג והר"י אברבנאל ז"ל (פרשת שופטים) שכתבו דמדכתיב נופל בשדה למדו למעט ולא בתוך העיר עיי"ש בדבריהם. ואע"ג דודאי דברים תמוהים הם דהך דרשא לא אשכחן בשום דוכתא. ולא דרשינן במתניתין (ר"פ בתרא דסוטה) ובספרי (שופטים פיסקא ר"ה) מדכתיב נופל בשדה אלא למעט צף על פני המים עיי"ש. ואדרבה מדלא דרשו נמי למעוטי נמצא בתוך העיר. משמע דנמצא בתוך העיר נמי מביאין עגלה ערופה. ומ"מ מבואר דלדעתם אם נמצא בתוך העיר אין מביאין עגלה ערופה. אבל מדברי הראב"ע ז"ל שם שכתב וז"ל ויתכן שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה כי לולא שעשו עבירה כדומה לה. לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב מהם עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו דכ"ש כשנמצא ההרוג בתוך העיר ההיא שחייבין להביא עגלה ערופה. וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם ז"ל במורה שהביאו שם הרמב"ן ורבינו בחיי ז"ל עיי"ש. ומ"מ מלשון רבינו הגאון ז"ל כאן משמע דס"ל כדעת הרלב"ג והרי"א ז"ל כדכתיבנא:

וראיתי להר"י אשכנזי ז"ל (מחנה יהודה חו"מ סי' ר"ס) שהכריח שגם בנמצא החלל תוך העיר מביאין עגלה ערופה. מההיא דפ"ב דיומא (כ"ג ע"א) דתניא מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש וכו'. נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו. הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וגו'. אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על עזרות. ופרכינן עלה וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא אינה מביאה וכו' עיי"ש. והשתא אמאי לא פריך והא החלל בתוך העיר הוה. וההיא פירכא עדיפא טפי דאליבא דכ"ע היא. משא"כ ההיא דירושלים אינה מביאה ליתא אלא אליבא דמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים. אלא ודאי דגם בנמצא החלל בתוך העיר מביאין עגלה ערופה. וכן הכריח שם עוד מדברי התוס' שם שכתבו על מאי דקאמר על העיר או על העזרות. דפשיטא שעל העזרות אין מביאין דהא העיר הקרובה כתיב. ועזרה לאו עיר היא. ומדלא כתבו נמי מדנמצא בתוך העיר. מוכח דס"ל דבנמצא בתוך העיר נמי מביאין עיי"ש. ובזה תירץ קושית התוס' (פ"ב דב"ב כ"ג ע"ב) שהקשו למה לי קרא דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה תיפוק ליה משום דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא. דהא התם פרכינן אקרא דוהיתה העיר הקרובה וגו' וניזל בתר רובא דעלמא. ומשני ביושבת בין הערים. וא"כ ירושלים אע"ג דהרים סביב לה. מ"מ הא כל ישראל עולים לרגל. וגם היתה עיר רוכלת עמים הו"ל למיזל בתר רובא דעלמא עיי"ש. אבל עפ"ז ניחא. דאיכא למימר דאיצטריך קרא לנמצא תוך העיר. דבזה ודאי ליכא למיחש לרובא דעלמא. שהרי לעולם רוב היושבין בה הם אנשי העיר ירושלים עיי"ש בדבריו. ולפי דבריו אלו עכ"פ מוכח מדברי התוס' בב"ב שם דס"ל דנמצא בתוך העיר אין מביאין. דאל"כ הרי אין מקום לקושייתם שנדחקו בה טובא שם. וכמש"כ הוא גופי'. וגם הרשב"א ז"ל שנדחק ג"כ בקושיא זו כהובא בש"מ שם עיי"ש. ע"כ הכי ס"ל. וגם התוס' בב"ק (סו"פ מרובה פ"ב ע"ב) נתקשו בזה וגם בתוס' רי"ד (בב"ב שם) נדחק בישוב קושיא זו עיי"ש. וא"כ ע"כ מוכח דס"ל דאם נמצא חלל בעיר אין מביאין עגלה ערופה:

וראיתי להר"ב י"ד ביומא שם שהשיג על הר"י אשכנזי ז"ל. וכתב שהדבר פשוט כדעת הרלב"ג והרי"א ז"ל דכיון דמדכתיב בקרא בשדה ממעטינן צף ע"פ המים. כ"ש כשנמצא בתוך העיר. דודאי עיר לאו שדה היא עיי"ש בדבריו. ואין זה מוכרח כלל לדעתי. דא"כ קשה מנ"ל למעוטי צף ע"פ המים. ודילמא לא אתי קרא אלא למעוטי תוך העיר. כמש"כ הוא גופי' דיותר משמע למעוטי תוך העיר מצף ע"פ המים. ועכצ"ל דמשמע להו לרז"ל דשדה דקרא לא למעוטי עיר אתי. שלא דבר הכתוב אלא בהווה משום דבעיר מסתמא היה נודע מי הכהו. וכיו"ב כתב הרמב"ן ז"ל (פרשת תצא) גבי נערה המאורסה דעיר ושדה דנקט קרא לא דיבר הכתוב אלא בהווה. משום דבעיר סתמא ברצון ובשדה מסתמא באונס. אבל אין חילוק בין עיר לשדה אלא ברצון ובאונס הוא דתליא מילתא. וכמבואר בספרי שם עיי"ש. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות נערה בתולה) עיי"ש. והכא נמי נראה דפסיקא להו דאין חילוק בין עיר לשדה ובכל ענין שלא נודע מי הכהו מביאין עגלה ערופה אפי' נמצא תוך העיר. ולהכי לא מיעטו מקרא דבשדה אלא צף על פני המים. וא"כ אדרבה משם מוכח שלא כדברי רלב"ג והרי"א ז"ל. ומש"כ עוד שם לדחות דברי הר"י אשכנזי ז"ל בהוכחתו מסוגיא דיומא שם. וכתב דיש לומר דהיינו טעמא דלא פריך והא תוך העיר הוה. משום די"ל דס"ל כר"א דאמר בספרי על כולם היו עורפין ואפי' צף ע"פ המים. וא"כ לא דרש שדה. ולדידי' איכא למימר דגם נמצא תוך העיר מביאה עגלה ערופה. עיי"ש. ואין דבריו נכונים וגם סותרין זא"ז. דהרי הוא גופי' כתב דיותר משמע למעוטי נמצא תוך העיר מצף ע"פ המים. וא"כ כיון דלא אשכחן לר"א דפליג אלא בצף ע"פ המים. מהיכא תיתי לן לומר דגם תוך העיר לא ס"ל לר"א דאימעיט מהך קרא. ויותר ראוי לומר דבהכי כ"ע מודו דממעטינן. וא"כ הוכחת הר"י אשכנזי במקומה עומדת. ועוד דגם לפי דבריו אכתי טפי הו"ל למיפרך מתוך העיר הוה לפי מאי דקיי"ל דלא כר"א אלא כת"ק דאמר כולם לא היו עורפין. דהא השתא נמי דפריך מדתניא ירושלים אינה מביאה. ע"כ לא אליבא דכ"ע היא וכמש"כ בתוס' שם עיי"ש. אלא ודאי לא פריך אלא משום דהכי קיי"ל. וא"כ טפי הו"ל למיפרך דבכיו"ב שנמצא החלל בתוך העיר גם כל שאר העיירות אין מביאין ולא ירושלים לחוד. וא"כ נכונה הוכחת הר"י אשכנזי ז"ל. ובהכי ממילא נדחו דבריו שם גם במה שרצה לדחות הוכחתו מדברי התוס' שם עיי"ש. וגם מה שהוצרך להביא דברי ר"א מהספרי אשתמיטתי' דהכי איתא נמי בסוטה שם בדוכתה (מ"ה ע"ב) עיי"ש:

אמנם לדידי היה נראה ראיה מוכרחת דאפי' נמצא בתוך העיר נמי מביאין עגלה ערופה. מדילפינן בסוטה שם ובשאר דוכתי דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה מדכתיב לרשתה. וירושלים לא נתחלקה לשבטים עיי"ש. והשתא הרי הך קרא דלרשתה לא גבי הבאת עגלה ערופה כתיב. אלא גבי מציאת החלל הוא דכתיב בקרא דכי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה וגו'. וא"כ ליכא למעוטי מהך קרא אלא לענין שאם נמצא החלל בירושלים שלא נתחלקה לשבטים אין מביאין עגלה ערופה. והשתא אם איתא דכשנמצא החלל בתוך העיר אין בזה כלל תורת עגלה ערופה. וא"כ ע"כ הך קרא דכי ימצא חלל. בשדה דוקא מיירי חוץ לעיר. והא ודאי פשיטא דאפי' למ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים. היינו דוקא העיר ירושלים בלבד. אבל השדות סביב העיר לכ"ע נתחלקו לשבטים. וממילא מבואר דע"כ ליכא לאוקמי מיעוטא דלרשתה אלא למעט חוצה לארץ בלבד שלא ירשוה. וא"כ היכי מיעטו מיניה ירושלים. אלא ודאי ע"כ מוכרח מזה דאין לחלק בין נמצא החלל בתוך העיר לחוץ לעיר. וקרא דכי ימצא חלל וגו' בנמצא בעיר עצמה נמי מיירי. והשתא שפיר אימעיטא ירושלים ממיעוטא דלרשתה לענין שאם נמצא החלל בירושלים עצמה אין מביאין כיון שלא נתחלקה לשבטים. וממילא מבואר דגם בנמצא בשדה או בדרך קרוב לירושלים אין ירושלים מביאה. אבל בשאר עיירות ודאי אפי' נמצא תוך העיר מביאה עגלה ערופה:

איברא דקצת יש מקום לדחות ראי' זו ע"פ מאי דתניא (פ"ק דיומא י"ב ע"א) אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן. והיינו משום דס"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים כדאמרינן התם עיי"ש. ולכאורה קשה היכי קפסיק ותני דאין משכירין משום שלא נתחלקה לשבטים. ומשמע ודאי דמילתא פסיקתא קתני שלעולם נוהג דין זה. ומי לא משכחת לה בתר דהוסיפו על העיר. דהא מוסיפין על העיר ויש לאותה תוספת כל קדושת ירושלים כדתנן (רפ"ק דסנהדרין ופ"ב דשבועות) ונמצא שאותה תוספת נתחלקה לשבטים והיא מכלל העיר לכל דבר. וראוי לומר דהבתים שנבנו באותה תוספת לכ"ע נשכרין אע"פ שעכשיו בכלל העיר הן. ועכצ"ל דלמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים לאו דוקא העיר ירושלים ממש בלבד. אלא אף המגרשים והשדות שסביב לה בכלל זה. וא"כ גם התוס' שמוסיפין אח"כ על העיר ירושלים לא נתחלקה לשבטים להך תנא. ולהכי שפיר קפסיק ותני אין משכירין בירושלים. דמשמע שלעולם נוהג בה דין זה אפי' לבתר שהוסיפו עליה. כההיא דשתי ביצעין (פ"ב דשבועות ט"ז ע"א) עיי"ש. והשתא א"כ ממילא מבואר דאין משם הכרח לומר שגם בנמצא בתוך העיר מביאין עגלה ערופה. משום דאיכא למימר דודאי ירושלים עצמה לא איצטריך קרא למעוטי. משום דבלא"ה גם שאר כל עיירות ארץ ישראל אף ע"פ שנתחלקו לשבטים אין מביאין עגלה ערופה כשנמצא החלל תוך העיר עצמה. ולא אתי קרא למעוטי. אלא כשנמצא החלל במגרשי ירושלים ובשדות מסביב לה. שגם הם לא נתחלקו לשבטים כירושלים עצמה להאי תנא. מיהו יש מקום לפקפק בזה. דהרי אין שיעור קצוב לתוספת על העיר. וא"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת. דקפסיק ותני אין משכירין. הא משכחת לה עדיין בשהוסיפו על ירושלים מחלקו של אחד השבטים. אלא שאפשר לומר דכיון דקתני אין משכירין בתים בירושלים. א"כ משמע ודאי דעכ"פ דומיא דירושלים בעינן. דהיינו מארץ שלא נתחלקה לשבטים. אבל כשהוסיפו על העיר מארצות שנחלקו לשבטים אין ה"נ דמשכירין בתים הבנויים באותה תוספת. ואין זה בכלל דינא דהך ברייתא. ובלא"ה נראה דאפי' אם תמצא לומר דכשנמצא החלל תוך העיר עצמה אין מביאין עגלה ערופה. מ"מ היינו דוקא כשנמצא בשווקים ורחובות של העיר ובמקומות הנושבים בבתים וחצרות. אבל ודאי כשנמצא בשדות שבעיר מביאין דשפיר קרינן ביה נופל בשדה אע"פ שהוא בתוך העיר. דודאי גם באמצע העיר נמצאים פעמים שדות וכרמים. כההיא דתנן בערכין (פרק בתרא ל"ב ע"א) ובסוגיא דהתם. בתוספתא שם. ובספרא (פרשת בהר פ"ד)ושאר דוכתי. וכן גבי נערה המאורסה דכתיב בשדה. ודאי לא אתי לאפוקי אלא שווקים ורחובות שבעיר שהרבים מצויים שם וכיו"ב. אבל שדה שבתוך היקף חומת העיר ודאי בכלל שדה דקרא הוא. וא"כ ממילא נדחית ראי' שהבאתי:

אבל נראה לכאורה ראי' מוכרחת לזה מדאמרינן (פ"ב דבב"ב כ"ג ע"ב) אר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפי' הכי רובא עדיף. מתיב ר"ז והיה העיר הקרובה אל החלל וגו' ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא מינה. ומשני בדליכא. ופריך וליזיל בתר רובא דעלמא. ומשני ביושבת בין ההרים עיי"ש. ומתבאר דמה שאמרה תורה והיה העיר הקרובה אל החלל וגו'. היינו משום דאזלינן בתר קורבא שמברר לן שהרוצח הוא מאותה העיר הקרובה. והשתא א"כ ודאי אית לן למימר דכ"ש שאם נמצא החלל תוך העיר שמביאין עגלה ערופה. ולא עוד אלא בזה אפי' איכא אחריתא דנפישא מינה ואינה יושבת בין ההרים. אית לן למימר שמביאה עגלה ערופה כשנמצא החלל בתוך העיר עצמה. דאית לן למימר חזקה כאן נמצא וכאן היה. וקרוב כזה שהוא במקומו אפי' לר"ח עדיף טפי מרובא. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל בסוגיא דבב"ב שם (לקמן כ"ד ע"א) בההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא. ואמרינן התם לימא משום דס"ל כר"ח. ודחינן שאני התם דאי מיגניב מיני' אצנועי בגווי' לא מצנעי. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי עיי"ש. וכתב הרמב"ן ז"ל שם וז"ל פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר"ח אסור. דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וכאן נמצאו וכאן היו. והכי נמי מוכח בקידושין פרק קמא דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור. והיינו משום דדרכן של כל הגננים למכור על פתח גנותיהן. כדאמרינן בסוף בב"ק. הילכך כמי שהוא במקומו דמי. וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף כן נראה לי עכ"ל עיי"ש. והשתא א"כ אם במקום קורבא אמרה תורה דהקורבא מחייבת את אנשי העיר הקרובה להביא עגלה ערופה. משום דהקורבא מוכחת שהרוצח הוא מהם. כ"ש כשנמצא החלל תוך העיר עצמה דהו"ל קרוב שהוא מקומו דעדיף טפי אפילו מרובא. דאית לן למימר דזה מחייבם להביא עגלה ערופה. וזו ראיה מוכרחת לכאורה:

האומנם בלא"ה כבר עמדו בתוס' שם (ד"ה בדליכא) וז"ל תימא דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג. ובסוטה תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה שאין בה ב"ד ומודדין לעיר אחרת שיש בה ב"ד וכו' (כצ"ל עיי"ש). ואמאי והא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה ב"ד היה עכ"ל. והניחוה בתימא עיי"ש. וראיתי להרב באר שבע בסוטה (מ"ה ע"א) שכתב על תמיהתם וז"ל. ולי נראה דלק"מ דולקחו זקני העיר ההיא עדיף. כשם דאמרינן (בפרק לא יחפור) אע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף עכ"ל עיי"ש. ואין דבריו אלא תימא. ולא נגע ולא פגע כלל בתמיהת התוס'. ואין כדאי להאריך בזה. ולכאורה היה נראה לומר ע"פ מאי דאמרינן (פ"ב דבכורות י"ח ע"א) תנא נמצא מכוון בין שתי עיירות ר"א אומר שתיהן מביאות שתי עגלות. וחכ"א יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו. ופרכינן מאי קסברי רבנן. אי קסברי דאפשר לצמצם וקרובה אפילו קרובות. ליתי תרתי. ואי קסברי קרובה ולא קרובות. אפילו חדא לא ליתי. ומשני קסברי רבנן אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם עיי"ש. והשתא לר"א דאמר קרובה ואפילו קרובות עכצ"ל דס"ל דמה שאמרה תורה והיתה העיר הקרובה אל החלל וגו'. לא משום דהקורבא מבררת שהרוצח בא מהעיר הקרובה. דא"כ כשנמצא מכוון בין שתי עיירות הרי אין כאן שום בירור כלל. דכיון דס"ל שאפשר לצמצם ונמצא קרוב לשתים בשוה. אין כאן בירור כלל. לא לגבי זו ולא לגבי שניי'. ואי אפשר לחייבן לא זו ולא לזו. והיכי אפשר לחייב את שתיהן. הרי הכתוב תלה בבירור קורבא וליכא. ועכצ"ל דס"ל דמה שתלה הכתוב כאן בעיר הקרובה. לא משום בירור הוא. אלא גזה"כ הוא. ומצותה בכך. ואין מקום לומר דמה שאמרה תורה העיר הקרובה היינו משום בירור אלא לרבנן. דאמרי דבנמצא מכוון בין שתי עיירות יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו. ובסוגיא דבב"ב שם כיון דקאמר ר"ח רובא דאורייתא וקורבא דאורייתא ורובא עדיף. עכצ"ל דס"ל דהעיר הקרובה משום בירור הוא. דאל"כ לא אשכחן קורבא בדאורייתא כלל בתורת בירור. דבעגלה ערופה אינה אלא משום דמצותה בכך. וגזה"כ בעלמא הוא בענין זה בלבד. ומאי קאמר אע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא רובא עדיף. והא לא אשכחן קורבא בדאורייתא אלא בעגלה ערופה בלבד משום דמצותה בכך. ואין זה ענין לרוב כלל. שהוא משום בירור בכל התורה. דכתיב אחרי רבים להטות. וס"ל כרבנן דר"א. ולזה שפיר מתיב עלי' ר"ז מדכתיב והיתה העיר הקרובה וגו'. ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא. ואיצטריך לשנויי בדליכא וביושבת בין ההרים. אבל אינה יושבת בין ההרים אזלינן בתר רובא דעלמא. ולא מחייבינן את העיר הקרובה. משום דרובא עדיף מקורבא. ולא אזלינן בתר קורבא אלא במקום דליכא רובא כנגדו. ומעתה א"כ ממילא מבואר דלק"מ תמיהת התוס' שם. דאיכא למימר בפשיטות דההיא ברייתא דקתני שמניחין אותה העיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר אחרת שיש בה ב"ד. אתיא כר"א דס"ל דאין הקורבא בעגלה ערופה משום בירור. אלא מצותה בכך וגזה"כ הוא. אפילו בענין דליכא הוכחה מתוך הקורבא שמשם בא ההורג. וכגון בנמצא מכוון בין שתי עיירות כדכתיבנא. ולדידי' שפיר קתני שמניחין העיר הקרובה שאין בה ב"ד ומודדין לעיר הקרובה מעיירות שיש בהן ב"ד ויליף לה מקרא ואע"ג דבסוטה שם (כ"ה ע"ב) מפרשינן סתם מתניתין דהתם נמי כההיא ברייתא עיי"ש. איכא למימר דלר"ח ס"ל דכיון דקתני סיפא נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר"א. איכא למימר דמאי דקתני דברי ר"א. ארישא נמי קאי. ור"א הוא דקאמר הך דינא. ולטעמי' אזיל ולאו סתמא היא. ומאי דפריך בסוגיא דבב"ב שם על ר"ח ממתניתין דהתם ניחא שפיר. דהרי בהך מתניתין מבואר דס"ל דקורבא הוי בירור. וא"כ ע"כ לא מיתוקמא כר"א עיי"ש. ואין להאריך כאן בזה:

אלא דלפ"ז נמצאו פסקי הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהלכות רוצח ה"ה וה"ו וה"ז) סותרים זא"ז. שפסק כר"ח (בב"ב שם) וגם פסק שם כההיא ברייתא דסוטה שם. וא"כ לדידי' קושית התוס' במקומה עומדת. וגם בלא"ה דחיקא מילתא לאוקמי בפלוגתא דתנאי אי אזלינן בתר קורבא בעלמא או לא. ולא משמע הכי ואין להאריך. ולכן יותר נראה לומר לתמיהא זו של התוס'. דגם התם ודאי רק העיר הקרובה אל החלל. אע"פ שאין בה ב"ד. היא שמביאה עגלה ערופה. ומשום שמהקורבא מוכח שהרוצח לא בא אלא משם. ולא אמרו שמניחין העיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר שיש בה ב"ד אלא לענין המדידה. ולענין שהב"ד של העיר ההיא החובה מוטלת עליהם לערוף את העגלה ולעשות כל האמור בפרשה. אבל ודאי הכל נעשה רק לשם כפרת העיר הקרובה שמביאה העגלה. משום דודאי ממנה בא הרוצח. ועלה דידה הוא דרמי חיובא להתכפר בעגלה. וכבר ראיתי להרב ב"ש שם לעיל שכתב דהא דאיפליגו (פ"ב דמכות י' ע"ב) אמוראי בעיר שאין בה זקנים אם מביאה עגלה ערופה עיי"ש. ותמהו בתוס' שם מדתנן שאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד עיי"ש. ולזה כתב בב"ש שם דודאי אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד. ולא פליגי הנך אמוראי אלא אם העיר הקרובה שאין בה ב"ד היא שמביאה העגלה. או אותה העיר שיש בה ב"ד מביאה עיי"ש בדבריו. ולפ"ז ג"כ אפשר לומר דהך סוגיא דבב"ב שם אזלא אליבא דמ"ד דהעיר שאין בה ב"ד. כיון שהיא קרובה. היא מביאה העגלה. וא"כ סרה תמיהת התוס' שם. אלא דאכתי צ"ע במש"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ט ה"ד שם) וז"ל אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד של כ"ג. ואין מודדין לירושלים. שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה וכו'. נמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה ב"ד. מניחין אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות וכו' עכ"ל עיי"ש. והשתא לפי מה שביארנו הדרא קושיא לדוכתה בנמצא סמוך לירושלים שכתב הרמב"ם שמניחין אותה ומודדין לעיר אחרת. והא כיון דירושלים אינה מביאה עגלה ערופה. וע"כ העיר האחרת שמודדין אליה היא שמביאה העגלה. וא"כ בזה עדיין תמיהת התוס' בתקפה. דהא מתוך הקורבא מוכח דמירושלים הוא שבא הרוצח ואין כאן חובת עגלה ערופה כלל:

אלא דעיקר דברי הרמב"ם ז"ל בזה לא נתבאר אצלי מנ"ל הא. והרי במתניתין דסוטה שם לא תנן הך דינא אלא בעיר שאין בה ב"ד בלבד. וגם בברייתא דמייתי בסוגיא דהתם. וגם בירושלמי שם לא אמרו כן אלא בעיר שאין בה ב"ד. אבל בירושלים לא תנן התם במתניתין אלא שאינה מביאה עגלה ערופה. אבל לענין מדידה לא נזכרה ירושלים כלל. ומשמע ודאי שאם נמצא סמוך לירושלים ליכא מדידה כלל. לפי שאין כאן תורת עגלה ערופה כלל. כמו בנמצא סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים. וראיתי בכ"מ שם שעל מש"כ הרמב"ם שם ואין מודדין לירושלים וכו'. כתב משנה וגמרא שם. וגם על מה שכתב הרמב"ם נמצא קרוב לירושלים וכו'. ציין בכ"מ למשנה שם עיי"ש. ודבריו מתמיהים אצלי מאוד בזה. דליתא התם כלום מזה וכדכתיבנא. וגם שאר נושאי כליו לא הראו את מקורו. ויותר מזה קשה לי דאדרבה מסוגיא דסוטה שם מוכח איפכא. דאהא דתנן התם נמצא סמוך לספר וכו' או לעיר שאין בה ב"ד לא היו עורפין. אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד. פרכינן (בגמרא שם) פשיטא. כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד. אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד. ומשני הא קמ"ל כדתניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד. ת"ל ולקחו זקני העיר ההיא מ"מ עיי"ש. ופירש"י וז"ל קמ"ל כדתניא וכו'. וה"ק נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אין מודדין לה. אלא לעיר שיש בה ב"ד מודדין. איזו היא עיר שיש בה ב"ד קרובה לו. ואי לא הדר תניא הוה אמינא אין מודדין כלל עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר בהדיא מזה דכל היכא דלא קתני במתניתין בהדיא שמודדין למקום אחר. אלא קתני סתם דאין עורפין אית לן למימר דאין כאן מדידה כלל. והילכך בעיר שאין בה ב"ד איצטריך למיהדר ולאשמעינן הכי בהדיא. והשתא בירושלים דלא קתני במתניתין אלא שאינה מביאה עגלה ערופה. ע"כ מתבאר מזה שאין כאן מדידה כלל בנמצא החלל קרוב לירושלים ודלא כמש"כ הרמב"ם ז"ל. וראיתי בקרית ספר להמבי"ט ז"ל שהשמיט הלכה זו מלשון הרמב"ם שהביא שם. ולא כתב כן אלא גבי נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד בלבד עיי"ש. ואולי כן היה כתוב בנוסחת הרמב"ם שלפניו. אבל בסמ"ג (עשין ע"ח) כתב כדברי הרמב"ם בנוסחא שלפנינו עיי"ש. מיהו מדברי החנוך (מצוה תק"ל) משמע דלא ס"ל הכי. אלא ס"ל דירושלים יש לה דין סמוך לספר ועיר של נכרים דאין מודדין להן כלל עיי"ש בדבריו:

ואמנם מצאתי מקורו של הרמב"ם ז"ל והסמ"ג בתוספתא (פ"ט דסוטה). דקתני התם נמצא סמוך לספר בעיר שיש בה נכרים. או בעיר שאין בה ב"ד. אם היה עיר עכו"ם בינתים או סמוכה לירושלים לא היו מודדין. אלא מניחין אותה ומודדין חוצה לה עיי"ש. הרי בהדיא דגם בנמצא סמוך לירושלים מודדין לעיר אחרת. כמו בנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד. ואע"ג דהך תוספתא בגירסא שלפנינו נשתבשה ויש בה כמה ט"ס. מ"מ חזינן שמבואר בה כדברי הרמב"ם והסמ"ג. ובתוספתא שנדפסה מכת"י הגירסא מתוקנת יותר. והכי גרסינן התם. אם היה עיר של גוים בינתים. או שהיתה סמוכה לירושלים. לא היו מודדין. אלא מניחין אותה ומודדין חוצה לה. נמצא סמוך לספר. לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין. ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד. אלא מניחין אותה ומודדין חוצה לה עיי"ש. ובלתי ספק דמקור דברי הרמב"ם והסמ"ג הוא משם. אלא דמ"מ הדבר קשה ללמוד משם. כיון דודאי ממשנתנו ומסוגיא דתלמודא בבבלי ובירושלמי ומהספרי לא משמע הכי. ובפרט דמהתוספתא בין לגירסא שלפנינו ובין לגירסת הכת"י. מתבאר דגם בעיר של גוים דינא הכי הוא. והרי בזה גם לדעת הרמב"ם ז"ל לא קיי"ל הכי. כמבואר בדבריו שם. ועכצ"ל דס"ל דמשבשתא היא. וא"כ אין ללמוד ממנה כלל במקום שסותרת למשמעות משנתנו וסוגית התלמוד והספרי. והכי מוכח ג"כ מדילפינן התם לנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמודדין לעיר שיש בה ב"ד מדכתיב ולקחו זקני העיר מ"מ. והיינו משום דקרא יתירא הוא כפירש"י שם. וא"כ אין לנו אלא לעיר שאין בה ב"ד. דבזה הוא דמיירי קרא. אבל בירושלים מהיכא תיתי לן. ולכן דברי הרמב"ם ז"ל והסמ"ג צ"ע אצלי בזה. וגם בדברי הרמב"ם ז"ל גופיה (בפיה"מ דסוטה שם) משמע דלא ס"ל הכי למשנתנו עייש"ה. ומעתה מתבאר עכ"פ שע"פ סוגית התלמוד שפיר מתורצת על נכון תמיהת התוס' בסוגיא דבב"ב שם כמו שביארנו. ואין מקום לתמיהתם אלא ע"פ דעת הרמב"ם ז"ל ע"פ התוספתא שהבאתי. ומיהו גם לפי דעת הרמב"ם ז"ל אפשר ליישב כמש"כ בהגהות מיימוני (הלכות רוצח שם הלכה ה') בשם הריצב"א ז"ל דהא דאמרינן נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד מניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד. היינו דוקא בשקריבתן שוה להחלל. ואין זו רחוקה מזו להחלל. אבל אם זו שאין בה ב"ד קרובה יותר אל החלל מזו שיש בה ב"ד. אין הכי נמי שאין מודדין יותר כלל. ואין בזה תורת עגלה ערופה עיי"ש בדבריו. וא"כ. עכ"פ מצד זה ליכא קושיא. ומעתה ודאי מוכרח מזה שאם נמצא החלל תוך העיר נמי מביאה עגלה ערופה. וכ"ש הוא מנמצא חוץ לעיר. וכדכתיבנא ע"פ דברי הרמב"ן ז"ל בב"ב שם:

איברא דעיקר דברי הרמב"ן ז"ל בזה. אע"פ שכן נראה גם דעת הראב"ד ז"ל בהשגות (פ"ז מהלכות ע"ז הי"ב) עיי"ש היטב ובכ"מ שם. וכן משמע דעת הרמב"ם ז"ל (פ"י מהלכות מאכלות אסורות הי"ג). ובזה תסור קושית הרב לח"מ שם עיי"ש. וכן נראה דעת הטור (יו"ד סי' רצ"ד) עיי"ש. מיהו יש לדחות. דאפשר שדעתם כדעת רבינו יונה ז"ל בעליותיו שהביא בש"מ (בסוגיא דבב"ב שם). בפירושו האחרון עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. מ"מ דבריו ז"ל תמוהים אצלי טובא מסוגיא דפ"ק דבכורות (ז' ע"ב). דתנן התם דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה וכו'. ופרכינן עלה התם. טעמא דחזינן דבלע. הא לא חזיני' דבלע אמרינן אשרוצי אשריץ. מנ"ל וכו'. ר"א אמר רוב דגים במינן משריצים וכמו שבלע לפנינו דמי עיי"ש. והשתא לפי סברת הרמב"ן ז"ל הא התם שנמצא במקומו ממש הו"ל קרוב שהוא במקומו ממש דאמרינן כאן נמצא וכאן היה. דעדיפא טפי מרובא. ואית לן למימר דלא מהני ליה רובא דרוב דגים במינן משריצים להתירו באכילה. אלא הו"ל למיזל בתר קורבא כהאי. ולומר דאשרוצי אשריץ וכאן נמצא וכאן היה מיצירתו ואסור באכילה. וזו תימא גדולה על הרמב"ן ז"ל וסייעתו. וצ"ע כעת בזה. אלא דמ"מ בעיקר הדבר ודאי סברת הרמב"ן ז"ל מצד עצמה מוכרחת עכ"פ לענין שקרוב כזה עדיף מקרוב שלא במקומו ממש. ולא הוקשה לנו על סברתו מסוגיא דבכורות שם אלא במאי דס"ל דקרוב כזה לכ"ע עדיף טפי מרוב. ומכריע נגד הרוב. אבל ודאי קרוב כזה עדיף טפי מיהת מקרוב בעלמא. אפי' אם לא יהיה עדיף מרוב. וא"כ כיון דלפי המבואר בסוגיא דהתם דמה שאמרה תורה דהעיר הקרובה אל החלל היא שמביאה העגלה. היינו רק משום שהקורבא מוכחת שמשם בא הרוצח. ודאי איכא למשמע מזה דכ"ש כשנמצא החלל תוך העיר מיחייבא להביא עגלה ערופה. והכי משמע מפשטא דלישנא דברייתא (ר"פ בתרא דסוטה מ"ה ע"א) דתניא ומדדו אפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה עיי"ש. ובודאי לשון בעליל לעיר משמע באמצע העיר שגלוי וניכר לכל שכאן נהרג בלא ספק. וכלישנא דקרא בעליל לארץ (תהלים י"ב ז'). וכ"ש לפי הגירסא שבתוספתא (פ"א דסוטה) בעליל העיר עיי"ש. דודאי משמע בפירסומה של העיר. דהיינו במקום היותר גלוי שבעיר. אלא דרש"י ז"ל בסוטה שם. וכן בסנהדרין (י"ד ע"ב) והרמ"ה ז"ל שם והרמב"ם ז"ל (רפ"ט מהלכות רוצח) ושאר ראשונים לא פירשו כן עיי"ש. ומדברי הערוך (ערך עלל) נראה שגירסתו שם בעליל קרוב לעיר עיי"ש. ואפשר דזו היתה גם גירסת הרמב"ם ז"ל שם עיי"ש אבל לא כן הגירסא לפנינו בתלמודין שם ובירושלמי ובתוספתא שם. ועכ"פ לכאורה צריך לפרש דברי רבינו הגאון ז"ל כמו שביארנו. וא"כ דעתו דאם נמצא תוך העיר אינה מביאה עגלה ערופה. וכדעת הרלב"ג והרי"א ז"ל. ואולי אפשר לומר דמש"כ דמי נודדים אין כוונתו אלא לומר שנמצא נדוד ומושלך על אם הדרך בארץ או בשדה ולאפוקי אם נמצא טמון בגל וכיו"ב. כדתנן (ר"פ בתרא דסוטה). או לאפוקי אם נמצא על המטה. כדאיתא בירושלמי שם עיי"ש. וכ"ש אם נמצא נרצח בביתו. דודאי אין בזה תורת עגלה ערופה אפי' את"ל דאם נמצא תוך העיר בשוק נמי בכלל מצוה זו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.