ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומן הלשכה ילמדו פליאם. כתיב (בפרשת שופטים) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר וגו' ובאת אל הכהנים הלוים וגו' ודרשת והגידו לך את דבר המשפט וגו'. וענין המצוה הוא לדעת רבינו הגאון ז"ל שכל דבר ספק במצות שבתורה ומשפטיה. החובה מוטלת על בתי דינים שבישראל לדרוש את דבר המשפט מאת סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית. וכאשר יחרצו משפט כן יקום. וזהו שכתב ומן הלשכה ילמדו פליאם. וכן הוא לשון רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור לא תשא) שכתב שם. וז"ל אקומה ואעלה ללמוד דת הנפלא. והוא מלשון הכתוב כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית וגו' וכך הם ג"כ דברי ר"ש הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת. שכתב שם וז"ל פליאת הדין ללמוד מלשכת הגזית. והרמב"ם ז"ל וסייעתו אע"פ שגם הם מנו מצוה זו. (עשין קע"ד). מ"מ אין דבריהם שוין בביאור ענין המצוה לדברי רבינו הגאון ז"ל. דלדעתו המצוה כוללת השאלה והלמוד מהם יחד. ולהרמב"ם ז"ל וסייעתו המצוה אינה אלא לעשות ככל אשר יגידו. כמבואר בסה"מ שם ובחבורו הגדול (ריש הלכות ממרים) עיי"ש. וא"כ לדבריהם אינו עובר בעשה זו אלא אם עבר ועשה שלא כמו שהורו הב"ד הגדול אחר שהגידו את דבר המשפט. אבל השאלה והדרישה מהם אינה בכלל העשה. ואם רצו שלא לשאול והניחו הדבר בספק רשאין. ובאמת שכדעתם מבואר לכאורה בספרי (שופטים פיסקא קנ"ד). שאמרו שם ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה עיי"ש. הרי לכאורה בהדיא כדבריהם דאין העשה אלא אחר שכבר חרצו המשפט. וצוה הכתוב לעשות כאשר הורו. וא"כ דברי רבינו הגאון והר"ש הגדול ז"ל צ"ע. וגם צ"ע לפ"ז דמצוה זו אין לה ענין במנין הפרשיות. דהרי ודאי גם כל יחיד חייב לשמוע ככל אשר הורו ב"ד הגדול בלשכת הגזית. כמו שהכל מוזהרים על הלאו דלא תסור האמור בענין זה. וא"כ ראוי למנותה במנין שאר העשין:

ואמנם כבר ביארנו לעיל במנין הלאוין (ל"ת מ"ו) דדברי רבינו הגאון ז"ל כאן מדוקדקים היטב ונכונים מאוד ע"פ שיטתו. דודאי הדבר ברור דהשאלה והדרישה נמי מצות עשה היא. כמפורש בהדיא בקרא דכתיב כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית וגו' ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ובספרי שם עכצ"ל דלא נקט אלא סיפא דעשה. לומר שעד כאן היא מצות עשה. אבל ודאי דגם השאלה והדרישה שבראש הפרשה בכלל המצוה כמפורש בקרא. ובלא"ה ע"כ מוכרח לומר כן. דאל"כ הדבר תמוה מאי דלא נקט בספרי אלא קרא דועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואמאי לא נקט קרא דלעיל מיניה דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וגו' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. וע"כ מוכרח לומר כדכתיבנא דבספרי סוף העשה נקט. לומר שעד כאן היא העשה. אבל ודאי גם קראי דלעיל מיניה בכלל העשה נינהו. וגם השאלה והדרישה בכלל. ודברי הרמב"ם ז"ל וסייעתו צ"ע אצלי. והשתא עפ"ז דברי רבינו הגאון ז"ל מבוארים. דהעשה דעל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא מנה משום דלשיטתו אזיל. שכל מצוה שיש בה ל"ת ועשה אינם נמנין אלא במצוה אחת במנין המצות. והילכך אחר שכבר מנה שם במנין הלאוין הלאו האמור בענין. להכי לא מנה שוב העשה. ולא מנה כאן אלא עשה דשאלה ודרישה שאינה בכלל הלאו. ומצוה אחריתא היא שחייבין לשאול כדי לברר הדבר. ולא להניח הדבר בספק. ובזה ליכא לאו אלא עשה גרידא. ומצות עשה זו היא מצוה המסורה לצבור. וכמו שביארנו שם במנין הלאוין ע"פ מתניתין דפרק הנחנקין וברייתא דהתם והתוספתא (פ"ב דחגיגה. ופ"ז דסנהדרין) דמבואר שם דהשאלה מן הב"ד הגדול שבלשכת הגזית אינה אלא ע"פ הסנהדרין עיי"ש. ולכן שפיר מנאה במנין הפרשיות. דהסנהדרין במקום צבור קיימי. והו"ל מצוה המסורה לצבור. ויתר הדברים בענין זה כבר ביארנו שם עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.