ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קנג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה קנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ודמה בכל כלי כחקת תמימה. כבר כתבתי לעיל דהכוונה למצות עשה דכתיב בפרשת חטאת (בסדר צו) ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עלי' תכבס במקום קדש. ומש"כ בכל כלי כוונתו למאי דכתיב שם וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר. ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים. וזהו שכתב בכל כלי כחקת תמימה. דהמצוה היא לעשות בכל כלי כחוקתה אשר חקקה לו תורה הנקראת תמימה. דהבגד תכבס במקום קדוש וכלי חרש ישבר וכלי נחושת טעון מריקה ושטיפה. וכולם אינן נמנין אלא במצוה אחת. דהכל ענין אחד ממש הוא. אלא דאמרה תורה לעשות בכל כלי כראוי לו. כיבוס בבגד ומריקה ושטיפה בכלי נחושת ושבירה בכלי חרס משום שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. ואין לו תקנה אלא שבירה. ואמנם מדברי רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו מבואר שכוונתו שם למנותן בשלש מצות עיי"ש (בדבור כבד). וכן מנאן ג"כ באזהרות אתה הנחלת בשלש מצות בפ"ע עיי"ש. אבל כאן חזר בו רבינו הגאון ז"ל מזה ולא מנאן אלא באחת וכדרכו ז"ל בכל כיו"ב. דכל שהם ענין אחד ממש אין נמנין אלא במצוה אחת. כמש"כ בכמה דוכתי. וכבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ם ז"ל. (בשורש י"ב) שכתב דאין מצוה זו נמנית כלל משום שאינה אלא חלק ממצות מעשה החטאת. וביארתי טעמו של רבינו הגאון ז"ל דלא ס"ל הכי. וכבר ראיתי להר"ב פר"ד (בדרך מצותיך ח"א) שעמד בזה שתמיהא על הרמב"ן ז"ל שלא מנה מצוה זו. וכתב וז"ל קשיא לי בדעתו של הרמב"ן שהדבר ידוע שיש בקרבן חטאת דין מיוחד. והוא מה שצוה הכתוב (בפרשת צו) ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' והיא מצוה גמורה לכבס אותו בעזרה ואם יצא לחוץ מכניסו בפנים ומכבסו. ואם נטמא קורעו ומכניסו. וכל זה הוא מבואר בכתוב. והרמב"ם שמנה כל מעשה החטאת אחת. כלל גם את זה. וכמש"כ (בשורש י"ב) וכו' אך הרמב"ן שחולק עליו בזה. ואומר שמאחר שהוזהרנו להקריב חטאת על קצת חטאים או ברגלים. הוצרך הכתוב ללמדנו אופן עשיית החטאת שהוזהרנו בה. הנה טעם זה לא יצדק אלא למה שצוה הכתוב מזביחתה והפשטתה והקרבת מה שראוי להקריב ממנה. שכל אלו הם דברים הצריכים לענין קרבן החטאת כדי שתיעשה כמצותה אך מה שצוה הכתוב שאם ניתז מדם החטאת על הבגד שנכבס אותו במקום קדוש. הוא דבר אחר. שהרי הקרבן כבר נעשה כמצותו והבעלים כבר נתכפרו. וא"כ זו היא מצוה נפרדת. ואינה בכלל לא במה שנצטוינו להקריב קרבן חטאת על קצת חטאים. ולא במה שכתב הרמב"ן מצוה כללית שנצטוו הכהנים על כל עבודת הקרבנות. שאין זו מעבודת הקרבנות וכו' עכ"ל עיי"ש. וכבר כתבנו לעיל (מצוה קנ"ב) דגם על הרמב"ם ז"ל קשה קושיא זו כמו שביארנו. דודאי אין זה נכלל בכלל מעשה החטאת. ואין חילוק בין הרמב"ם להרמב"ן ז"ל אלא דלהרמב"ן מעשה כל הקרבנות נמנה מצוה אחת מדכתיב ועבדתם עבודת מתנה וגו'. ולהרמב"ם מעשה כל מין ממיני הקרבן נמנה מצוה בפ"ע. אבל ודאי לא יתכן למנות בכלל מעשה הקרבן אפי' לדרכו של הרמב"ם אלא העבודות שבקרבן אם לעיכוב ואם למצוה לכתחילה. משא"כ כיבוס הבגד ושבירת כלי חרס ומריקת כלי נחושת ענין אחר לגמרי הוא ולא שייך להרצאת הקרבן ולמעשה עבודתו כלל. ואין להאריך בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.