ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קלח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג TriangleArrow-Left.png עשה TriangleArrow-Left.png קלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שדה חרמים. וגוזל הגר. מצוות נתינת שדה חרמים לכהנים מדכתיב כל חרם בישראל לך יהי'. וכן מנאה רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו (בדבור לא תגנוב). וזו היא כוונתו במש"כ שם וכל חרם. לבל יגאל. ושתי מצות הן מצות עשה דכל חרם בישראל לך יהי'. ול"ת דלא יגאל האמור בחרמי כהנים. וכן מנאה הרמב"ם (עשין קמ"ה) וכל הנמשכים אחריו. והבה"ג וסייעתו ז"ל מנאה במספר הפרשיות. וכן גוזל הגר הכוונה ליתנה לכהנים. ומנאה רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שם. וז"ל שם חקק לגוזל הגר תתו לכהן עיי"ש. וכן מנאה בפיוט אתה הנחלת במש"כ שם. האשם המושב ממי שאין לו גואל עיי"ש וכוונתו לקרא דכתיב האשם המושב לה' לכהן. ומנאה ג"כ הרא"ם ז"ל ביראים (סי' שנ"ט) עיי"ש. ושתי אלו הן מכ"ד מתנות כהונה. והבה"ג וסייעתו ז"ל מנו במספר הפרשיות שלהם פרשת כ"ד מתנות כהונה. וכבר השיב הרמב"ם ז"ל עליהם (בשורש י"ב) במה שמנו פרשת כ"ד מתנות כהונה וחזרו ומנו קצת מצות שכבר הם בכלל כ"ד מתנות כהונה שמנו עיי"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל לא מנה פרשה זו דכ"ד מתנות כהונה במספר הפרשיות שלו. ואין מקום להשגה זו עליו. והנה מש"כ רבינו הגאון ז"ל שדה חרמים. אע"ג דחרמי כהנים נוהגין בכל דבר בין במטלטלין ובין בקרקעות ובעבדים ושפחות. וכדכתיב בהדיא בקרא אך כל חרם וגו' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו'. ובחרמי כהנים מיירי קרא. ותנן נמי (בפ"ח דערכין כ"ח ע"א) מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו וכו' עיי"ש. וא"כ אמאי נקט דוקא שדה חרמים. ובאזהרותיו שם נקט באמת לישנא דקרא כל חרם כמשכ"ל. ומשמע דנוהגין בכל דבר. אבל נראה פשוט דהכא נקט לישנא דברייתא דכ"ד מתנות כהונה (סו"פ הגוזל עצים ק"י ע"ב) ובחולין (פרק הזרוע והלחיים קל"ג ע"ב). דקחשיב התם בין עשר מתנות שבגבולין הנך תרתי שדה חרמים וגזל הגר כהדדי. כלשון רבינו הגאון ז"ל כאן עיי"ש. וכן הביאו ברייתא זו בלשון זה הבה"ג בהלכות בכורות. ובפסיקתא זוטרתא (פרשת צו. ובפרשת במדבר) עיי"ש. אבל בתוספתא (סוף מס' חלה) ובספרי (פרשת קרח פיסקא קי"ט) ובירושלמי (פ"ב דחלה ה"ד). איתא בהך ברייתא חרמים סתם. וגם לא קתני להו כהדדי עם גזל הגר. אלא מפסיק בינתים בשדה אחוזה עיי"ש. ורבינו הגאון ז"ל נקט לישנא דברייתא שבתלמודא דידן. כהבה"ג ופסיקתא זוטרתא. ובאמת דלישנא דברייתא דתלמודא דידן תמוה טובא לכאורה. דמאי איריא שדה חרמים דנקט הרי מכל אשר לו כתיב. וכל דבר יכול להחרים ולא שדות דוקא. מיהו נראה דכיון דחשיב לה בין כ"ד מתנות כהונה להכי נקט שדה. משום דמטלטלין לא חשיבי כ"כ ממתנות כהונה. דאין זה אלא כנותן מתנה לחבירו. דמה לי נותן מתנה לישראל מה לי לכהן. ובפרט למ"ד דסתם חרמים לבדק הבית. וחרמי כהנים היינו בשאמר הכי בהדיא הרי זה חרם לכהנים. וא"כ מידי דהוי אנותן מתנה בעלמא לחבירו. ומהאי טעמא כתבו התוס' (בפרק בתרא דתמורה ל"ב ע"ב) בד"ה והאמר עולא וכו' דחרמי כהנים ליתא אלא במחרים חפץ ידוע. אבל באומר הרי עלי מנה לחרמי כהנים לאו כלום הוא. דאין זה אלא אמירה להדיוט ומצי הדר בי' עיי"ש. ואף דבעלמא אפי' אמר הרי חפץ זה לפלוני כל כמה דלא החזיק בו המקבל באופן המועיל מצי הנותן לחזור בו. היינו משום דבחרמי כהנים הו"ל באמירתו כאילו מזכה להם לכהנים החפץ ע"י אחר. דהו"ל כמזכהו להם ע"י גבוה דלהכי חייל עלי' הקדש ליאסר כל זמן שהוא בבית הבעלים עד שיבוא ליד כהן. כמבואר סופ"ח דערכין עיי"ש. אבל להדיוט לא נעשה גבוה שליח לזכות לו. ולהכי מצי למיהדר בי' עד שיקנהו מידו או שיזכהו לו ע"י אחר. וא"כ מטלטלין לא חשיבי כ"כ כמתנות כהונה אלא כמתנה בעלמא נינהו. אבל שדה ודאי איכא עלי' תורת מתנות כהונה. משום דלהדיוט לאו כל כמיני' למכור או ליתן שדהו לצמיתות. דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ וגו'. ורק לכהנים אם החרים הרי הוא שלהם לצמיתות ואינה יוצאת ביובל לבעלים. אלא הרי היא שלהם כשדה אחוזתם. והיינו משום דממתנות כהונה הוא ומשולחן גבוה קזכו לעולם לחלוטין. ולהכי חשיב לה במנין כ"ד מתנות כהונה.

ובהכי יש מקום לתרץ הנך ברייתות. דבברייתא דתלמודא דידן קתני שדה חרמים ובירושלמי ותוספתא וספרי קתני חרמים סתם. דאפשר לומר דברייתא דידן אתיא כמ"ד סתם חרמים לבדק הבית. וא"כ חרמי כהנים ע"כ צריך לפרש בהדיא הרי זה חרם לכהנים. והילכך ליכא למיחשב במנין כ"ד מתנות כהונה אלא שדה חרמים מטעם שביארנו. אבל ברייתא דתוספתא וספרי וירושלמי אתיא כמ"ד סתם חרמים לכהנים ולדידי' גם במטלטלין ע"כ תורת מתנות כהונה עליהם. דאע"פ שלא הזכיר כהנים כלל מכיון שחל עלייהו שם חרם אמרה תורה דהרי הן מתנה לכהנים כתרומה ושאר מתנות כהונה. ואין זה ענין למתנה להדיוט דע"כ צריך לפרש שם המקבל או המקבלים. ולזה קתני חרמים סתם והנה דעת הרמב"ם (בפ"ו מה' ערכין וחרמין ה"א) דקיי"ל כמ"ד סתם חרמין לכהני' ולזה לטעמי' אזיל דבפ"א (מהלכו' ביכורים ה"י) כשמנה כ"ד מתנות כהונה חשב שם חרמים סתם עיי"ש ואע"פ שאח"כ (בהלכה ט"ו) הביא לשון ברייתא דתלמודא דידן שדה חרמים. שם אינו אלא מעתיק לשון הברייתא כמו שהוא ולא חש משום שכבר כתב לעיל כמו שהוא לדעתו ע"פ ההלכה. אבל רבינו הגאון ז"ל אפשר שדעתו להלכה דקיי"ל כמ"ד סתם חרמים לבדק הבית. כמש"כ רבינו ירוחם ז"ל (נתיב י"ט ח"א). וכן מתבאר דעת הרא"ש שהביא בטיו"ד (סי' ש"ו) ורש"י והר"ן (בפרק בתרא דביצה ל"ו ע"ב) וכן הכריע הרש"ל ז"ל ביש"ש (פ"ה דבב"ק) עיי"ש וכבר כתבתי בזה במק"א ואכמ"ל בזה ולזה כתב כאן שדה חרמים כלישנא דברייתא בתלמודא דידן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.