ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וטמא באכלו קדש לחוץ. והבא ביתי וטמאתו עליו. כתיב (פ' צו) והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו'. ושלש כריתות נאמרו בו. וכולהו צריכי לדרשא כדדרשינן להו בפ"ק דשבועות (ז' ע"א) עיי"ש. ואזהרתו מדכתיב (פ' אמור) בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. כבר מנה רבינו הגאון ז"ל במנין הלאוין (לאו ר'). דלדעתו לאו זה הוא אזהרה לאוכל קודש בטומאת הגוף. ולא כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו כמו שביארנו שם עיי"ש. וכתיב (פ' חקת) כל הנוגע במת וגו' ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה הנפש ההיא וגו'. ואזהרתו מדכתיב (פ' תזריע) ואל המקדש לא תבא. כבר מנה במנין הלאוין (לאו קצ"ט) עיי"ש מה שביארנו בזה שם:

ומש"כ רבינו הגאון ז"ל קדש לחוץ צריך ביאור. ונראה לכאורה דכוונתו בזה למאי דדרשינן בספרא (צו פי"ד) ומייתי לה בפ"ד דזבחים (מ"ד ע"א) דתניא יכול אין חייבין כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד. מנין לרבות שאר הקדשים ת"ל וכו'. אין לי אלא כיו"ב בשלמים. מה שלמים מיוחדים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד. הנאכלים ליום אחד מנין. תלמוד לומר בשר וכו' עיי"ש. וזהו שכתב באכלו קודש לחוץ. כלומר לאו דוקא שלמים שזמן אכילתן מרובה. שנאכלין לשני ימים ולילה אחד. אלא אפי' קודש שזמנו בהול ולחוץ לאכלו בזמן קצר ביותר. ענוש כרת על אכילתו בטומאת הגוף. אבל יותר נראה דכוונתו למאי דתניא (פ"ק דיבמות ז' ע"א) והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו. והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו. להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח. יצאו קדשי בדק הבית (שאם אכלן בטומאת הגוף פטור. רש"י) עיי"ש. וזהו שכתב רבינו הגאון ז"ל באכלו קדש לחוץ. רצה לומר דוקא קודש לחוץ. שישנו בבל תותירו. וזמנו בהול ולחוץ. והוא מלשון שלא ילחצנה (קדושין כ"ב ע"א) עיי"ש. דהיינו קדשי מזבח. הוא דענוש כרת. ולאפוקי קדשי בדה"ב דלא שייך בהו בל תותירו שאינו ענוש כרת על אכילתו בטומאת הגוף:

ואמנם יש כאן מקום עיון בלשון רבינו הגאון ז"ל. דלענין ביאת מקדש כתב וטמאתו עליו. ולענין אכילת קודש לא כתב כן. וזה איפוך ממש"כ בקרא. דבקרא לא כתיב וטומאתו עליו אלא באוכל קודש בלבד. ולא בביאת מקדש. ויש בזה נפק"מ לדינא לפמ"ש הרמב"ם ז"ל (פי"ח מהלכות פסהמו"ק הי"ד) וז"ל והאוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו. לוקה ואינו חייב כרת שנאמר וטמאתו עליו עד שתהיה כל טומאתו עליו עכ"ל עיי"ש. אבל לענין ביאת מקדש כתב (הלכות ביאת מקדש פ"ג הי"ד) וז"ל כל הטעון ביאת מים מן התורה חייב כרת על ביאת מקדש ואפי' אחר שטבל עד שיעריב שמשו עכ"ל עיי"ש. והיא משנה ערוכה (פרה פי"א מ"ד) עיי"ש. אלא דלענין מחוסר כפורים כתב גם שם (הלכה ט') דלא מיחייב כרת ואפי' מלקות ליכא עיי"ש. והיינו משום שפסק דמחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי. כמש"כ בכ"מ שם עיי"ש. וא"כ דברי רבינו הגאון ז"ל דבעונש דביאת מקדש כתב לישנא דקרא דוטמאתו עליו. ובעונש דאכילת קודש סתם וכתב טמא סתם תמוהים לכאורה. דאזיל בתר איפכא. איברא דמלבד דעיקר הך דרשא דדריש הרמב"ם ז"ל מקרא דוטמאתו עליו. לא נודע מקורו. וכמש"כ בכ"מ (בהלכות ביאת מקדש שם) עיי"ש. ומש"כ בזה במרכבת המשנה (שם בח"ג) דמקורו מההיא דפ"ד דזבחים (מ"ג ע"ב) וכאחרים שדרשו וטומאתו עליו במי שהטומאה פורחת ממנו עיי"ש. אין דבריו נכונים כלל. דמלבד דכולהו תנאי בההיא ברייתא לא דרשי הכי. בלא"ה גם דרשא דאחרים לא משמע הכי כלל. ואי אפשר לנטות מפירש"י ושאר ראשונים שם ובספרא (פ' צו פי"ד) עיי"ש. וגם לפי דבריו עכ"פ לפירש"י והראב"ד והר"ש משאנץ ז"ל אין שום יסוד להך דרשא. בלא"ה גם לעיקר דינא כבר השיג הראב"ד ז"ל בזה על הרמב"ם ז"ל שם. וכתב דבין בטומאת קודש ובין בטומאת מקדש אפי' טבול יום ומחוסר כפורים חייבים כרת ועל שגגתן חטאת עיי"ש. וזו היא ג"כ דעת התוס' והר"ש ז"ל. כמש"כ בתשו' חכם צבי (סי' קס"ב) עיי"ש. ולא שמיעא להו ולא ס"ל דרשת הרמב"ם ז"ל. ובלא"ה גם להרמב"ם ז"ל דרשינן הך דרשא גם לענין טומאת מקדש. ומהאי טעמא הוא דפטר התם מחוסר כפורים. וכמש"כ בכ"מ (בהלכות ביאת מקדש שם הלכה ט') עיי"ש. ומאי דמחייב טבול יום. עכצ"ל דהיינו רק משום דהתם גלי קרא מדכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום. כדדרשינן בנזיר (מ"ה ע"א) עיי"ש. וכמו שפירשו הר"ש והרא"ש ז"ל (במתניתין דפרה שם) עיי"ש. וכן הוא בספרי (פ' חקת פיסקא קכ"ו) עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה. והשתא כיון דליכא בזה נפק"מ לדינא בין טומאת קודש לטומאת מקדש. אין בזה מקום קושיא בלשון רבינו הגאון ז"ל כאן. ובפרט אם נאמר בדעתו בזה כדעת הרמב"ם ז"ל דמחוסר כפורים אימעיט בין בטומאת קודש ובין בטומאת מקדש מדכתיב וטומאתו עליו. דלפ"ז אפשר לומר דבכוונה כתב וטומאתו עליו גבי טומאת מקדש כדי לכלול בדין זה קודש ומקדש ואתרוייהו קאי. ואין להאריך בזה יותר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.