ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מבוא/יא

יא.

האזהרות אשר על סדר עשרת הדברות לרבינו הגאון ז"ל.

מלבד ספר המצות. הוא מנין המצות לרבינו הגאון ז"ל אשר אליו שמנו מגמתינו פה להאיר נתיבותיו ולפענח צפונותיו. חבר ג"כ אזהרות אשר יסדן על יסוד עשרת הדברות. אשר בהן הראה נפלאות כי כל תרי"ג מצות נכללו באלו עשרת הדברים. כל דבור ודבור כולל חלק ידוע ממספר המצות. באופן אשר בכללם נכללו כל תרי"ג מצות כולן. אחת מהנה לא נעדרה. וכבר הזכירו הראשונים ז"ל אזהרותיו אלו. רש"י ז"ל (פרשת משפטים) והראב"ע ז"ל (בפרשת יתרו) עיי"ש. ואחר אשר הביאנו הענין בהרבה מקומות בפנים להעיר על אזהרות הללו ולבאר דבריו. כדי להתלמד מהם להבנת דברי רבינו הגאון ז"ל בספר המצות שלפנינו בכמה מקומות. וגם להעיר על המקומות אשר נשתוו זה עם זה. ואשר נראים כסותרים זא"ז. ראיתי לכתוב כאן דברים אחדים על אודות האזהרות הללו ויחוסן למנין המצות אשר לפנינו. יען כי ראיתי לקצת חכמים מדורשי קדמוניות אשר ע"פ אותות חיצוניות רצו להטיל ספק באמתת יחוס שני מניני המצות אלה לרבינו הגאון ז"ל ויחליטו כי עכ"פ אחד מהם איננו לו. ואם כי אותות כאלה שוא ידברון. ואין במו ממש להחליט על פיהם דבר מה. וכבר באו חכמים אחרים וחקרום ודחו דבריהם בשתי ידים. והעמידו הדברים על חזקתן שהם לאבי התעודה רבינו הגאון ז"ל החתום בשניהם בראשי החרוזים שמו ושם אביו. בכל זאת מקום יש לפום ריהטא לחזק דעתם זו ע"פ אותות פנימיות וראיות מכריחות אשר חכמים אלו לא שמו לבם אליהם. אם מקוצר המשיג ואם מעומק המושג ואם משניהם יחד. כי המתבונן בתוכן הדברים פנימה ומבין. דבר לאשורו. הלא יראה. אחרי העריכו שני המנינים האלה זה לעומת זה. כי בהרבה ענינים הם סותרים זה את זה תכלית סתירה. אשר עוררנו עליהם בפנים במקומות הרבה מאוד. כמו בעשין (ב' י"א י"ב ט"ז) ובלאוין (מ"ט רי"ב רי"ג רי"ד רכ"ד רכ"ה). ועוד הרבה מאוד זולתן. בין בלאוין ובין בעשין. באופן אשר לכאורה ע"כ זה מכריחנו להחליט דמי ששנה זו לא שנה זו. ולא יצאו שניהם ממחבר אחד:

אמנם זאת לא זאת. כי באמת אחרי הדרישה והחקירה הנאותה נחזה כי הדבר נכון כנכון היום כי שנים אלה אב אחד הולידם. ומן הדברים הסותרים זא"ז אין שום הוכחה מכרעת להוציא הדברים מחזקת בעליהם. וכבר ראינו ככה ויותר מזה. הרבה סתירות שבין ספר המצות להרמב"ם ז"ל לחבורו הגדול. אע"פ שספר המצות שלו עיקרו אינו אלא כעין מבוא ופתיחה לחבורו הגדול. כמבואר בהקדמתו לסה"מ עיי"ש. והדבר מבואר שחזר בו בחבורו הגדול ממש"כ לפני זה בסה"מ וכמו שכתב בנו הר"א מיימון ז"ל (במעשה נסים סי' ז') עיי"ש. והרשב"ץ ז"ל (בסוף ספרו זה"ר) כתב בתוך דבריו וז"ל והנה נראה מכאן כי הרמב"ם ז"ל בכוון החשבון היתה לו יגיעה גדולה וכותב וחוזר ומתקן וכו' עכ"ל. עיי"ש בדבריו. וכ"ש בשני מניני מצות של רבינו הגאון ז"ל שקרוב הדבר מאוד לומר שאחר שכבר גמר מלאכת האחד ונתפשט ברבים. ראה ברבות הימים נגעים בקירות ביתו. והרבה דברים אשר ישרו בעיניו בראשונה בימי עלומיו לא מצאם נכונים לעת זקנתו עד כי מצא את עצמו נחוץ לבנות בנין אחר ולהוציא ישן מפני חדש. ובפרט כי עיקר מלאכתו באזהרותיו שע"פ עשה"ד היתה רק מלאכת הפיוט והשיר הנשגב. ובפרט עבודתו הרבה. אשר לא קדמהו אדם בה. לצמצם כל תרי"ג מצות בעשרת הדברות. ולכן לא הרבה אז לדקדק כ"כ בפרטי המצות. ונטה בדברים הרבה אחר הבה"ג אשר קדמהו במנין המצות. וכבר נתפשט מנין המצות שלו בעולם מאז. אע"פ שגם אז הננו רואים שלא הלך אחריו בעינים סגורות לגמרי. כגדולים אחרים שעסקו בענין זה. כאשר הננו רואים כי בהרבה דברים נטה מדרכו. גם בשרשים. כמו לענין לאוין שבכללות. כשנפרטו הרבה דברים בלאו אחד. שלפי שיטת הבה"ג וכל הנמשכים אחריו אין כל הנפרטים נמנין אלא בלאו אחד. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל. אבל שיטת רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שם כמו כאן במנין המצות שלפנינו למנות כל אחד ואחד מן הנפרטים מצוה בפ"ע. ועי' ג"כ מש"כ שורש י"ג. ועוד יותר נטה מדרכו בפרטי המצות. כמו שנתבאר אצלנו בפנים בכמה מקומות. בכל זאת רבו הדברים אשר נמשך בהן אז אחר הבה"ג ז"ל והלך בדרכו ובהן כמה דברים תמוהים אשר חלו עליהם השגות הרמב"ם ז"ל. וגם זולת זה דברים הרבה אשר עלו ובאו באזהרותיו שם אשר לא נחה דעתו מהם באחרונה. והוכרח לחזור מדעתו מאז. וכאשר נתבאר אצלנו בפנים בכל אחד מדברים אלה טעמו ונימוקו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי קסבר. ולפעמים מצינו כמו כן גם במה שבאזהרותיו שם נטה מדרכו של הבה"ג מטעם ידוע ומ"מ אח"כ במנין המצות אשר לפנינו חזר ושנה משנתו כדעת הבה"ג ז"ל. והכריע במסקנתו כדעתו. כמו שנתבאר אצלנו לעיל (שורש י"ג). וביותר ביאור בפנים (עשין ל"ח ל"ט). אע"פ שהרמב"ם ז"ל השיג בזה בכל תעצומות עוזו על דעת הבה"ג עייש"ה. וכזה במקומות אחרים המבוארים בפנים. ולא לבד שבכל כיו"ב אין שום הכרע מהדברים הסותרים זא"ז לומר ששני מחברים שונים הם. אלא ישנם ג"כ ראיות מכריחות כי שניהם מרועה אחד ניתנו:

כמו שראינו לדוגמא. דכאן כמו שם השמיט ממנין הלאוין שני הלאוין דלא תוסיף ולא תגרע. שמנאום כל שאר מוני המצות כולם. באין יוצא מן הכלל. וכבר נתבאר טעמו בפנים (לאוין קמ"א קמ"ב). ולעיל בשרשים. (שורש רביעי) עיי"ש היטב. וכן כאן ושם השמיט במנין העשין עשה דלעולם בהם תעבודו שמנו כל שאר מוני המצות כולם. וכן בשני המנינים השמיט שלשה הלאוין לא יקרע דמעיל. ולא יסורו ממנו דבדי הארון. ולא יזח החושן. ואין לזה חבר בכל שאר ראשונים ז"ל. עי' מש"כ בפנים (לאוין רי"ב רי"ג רכ"ז). וכן בשניהם השמיט כל ששה לאוין שמנו שאר מוני המצות במסית. ועי' מש"כ בזה בפנים במנין העונשין (עונש כ"ד) עייש"ה. וכן בשני המנינים נמנה מילת בנים ומילת העבדים בשתי עשין בפ"ע במנין העשין. וזה דלא ככל שאר מוני המצות כולם. וכן בשניהם נמנו בכל היוצא מפיו יעשה ומוצא שפתיך תשמור בשתי עשין בפ"ע. ודלא כהבה"ג וסייעתו ז"ל והרמב"ם וסייעתו ז"ל שלא מנאום אלא במצוה אחת. עי' מש"כ בזה בפנים (עשין צ"ט). וכן בשניהם נמנו ערכי אדם וערכי בהמה וערכי בתים בשלש עשין חלוקות בפ"ע. ודלא ככל שאר מוני המצות. זולת אזהרות אתה הנחלת שגם שם נמנו שלשתן. וכיו"ב עוד נתבאר בפנים (עשין קל"ו קל"ז) עיי"ש. וכן בשניהם לא נמנה בכלאי הכרם אלא לאו דפן תוקדש. שהוא אזהרה לאכילה והנאה מכלאי הכרם. אבל לאו דזריעה לא נמנה בשניהם. וזה דלא ככל שאר מוני המצות כולם וכמש"כ בפנים (לאוין רמ"ה) עיי"ש. וכן בשניהם לא נמנה ביפ"ת אלא לאו דלא תתעמר בה בלבד. ונשמט לאו דמכור לא תמכרנה בכסף. ודלא ככל שאר מוני המצות. ונתבאר בפנים (לאוין רמ"ח) עיי"ש. ובכמה מקומות שפה אחת ודברים אחדים לשני המנינים הללו. כמו שהעירותי בפנים (עשין נ"ט ס'. ע"ד. קס"ט. קצ"ז. קצ"ט). ובלאוין (י"א ק"י קי"א. קפ"ט. רמ"ד). ובמנין הפרשיות (פרשה ד' כ"ז). ועוד בכמה מקומות. וכל אלה הם בלא ספק אותות נאמנים אשר לא יכזבו כי שניהם תולדות רבינו הגאון ז"ל המה. רק כי האחד היא הבכור והשני צעיר ממנו ילד זקונים. ואחשוב כי זה אשר לפנינו הוא הצעיר. והאזהרות אשר ע"פ עשה"ד נתחברו בראשונה. כאשר ביארנו בהרבה מאוד מקומות בפנים. ויען כי עיקר כוונתו במלאכתו זו לא היתה בחשבון המצות כמשכ"ל. לכן לא דקדק בענין זה כל צרכו. ונמשך בדברים הרבה אחרי הגדולים שקדמוהו. כמו שקרה לרבינו האי גאון ז"ל בספרו מקח וממכר (עי' תשו' הרמב"ם סי' ר"א) ויותר מזה להרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה. כמש"כ בתשובותיו (סי' כ"ב ובסי' קל"ח) עיי"ש. ובפרט באגרותיו במכתבו להר"י אבן עקנין ז"ל תלמידו (דפוס ליפסיא דל"א ע"ב) עייש"ה. ולכן אחר זמן חזר וירד לעומק הענין. והסיר כל קוץ ודרדר מכרמו. וכל פחתת ומעוות הרחיק וזרה הלאה. ויחבר מנין המצות אשר לפנינו. אשר בו כל עיקר מגמתו ומטרתו לא היתה רק מנין המצות בלבד. ולזאת לא פנה עוד אל שירים ומליצות. ולא כתב רק המצות בלבד ע"פ סדרו ושיטתו אשר חידשה כמעט על פני כולה. אחרי אשר בחן וצרף וזיקק הדברים כפי רוח חכמתו ובינתו העמוקה והרחבה החופפת על פני כל פרי תבונתו. ומעטים מאוד המה הדברים אשר השאיר בעבודתו זו ממה שלקח מדברי זולתו שקדמוהו בענין זה. וכמו שנתבאר אצלנו בהרבה מקומות בפנים ובפתיחתינו למנין העונשין והפרשיות ובמבוא זה לעיל. וכל דבריו באו בקצור נמרץ מאוד אשר לא נמצא דוגמתו בכל שאר ראשונים ז"ל. ובפרט בענין עמוק ונשגב כזה. עד כי קרוב להאמין שלא כתבו ע"ד להפיצו ברבים. רק לעצמו להיות לו לזכרון בין עיניו לעת מצוא. ואם עלה בידינו לבא עד תכונתו. וירדנו לעומק דעתו וכוונתו. אחרי עמל רב ויגיעת נפש ובשר. אין זה רק מעזר שדי ית"ש. הוא החונן לאדם דעת הוא המלמד לאנוש בינה. הודו לו כי טוב כי לעולם חסדו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.