ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מבוא/י

י.

ביאור הנפק"מ שבמנין המצות לדינא. ואיזו תועלת במספרן.

רבים שאלו בעיקר מחלוקת הראשונים ז"ל בפרטי מנין המצות. מאי נפק"מ בזה לדינא. ולאיזה תועלת העמיקו הראשונים ז"ל חקר בדבר זה. יהיה מספרן איזה שיהיה. הלא כולנו חייבים לשמור ולעשות ולקיים את כל אשר צוה ה' ביד משה. וגם למה מסרו לנו חז"ל מספר המצות תרי"ג. רמ"ח עשין ושס"ה לאוין. ובפרט שע"פ מספרם זה מתבאר שאי אפשר לבלתי היות להם חוקים ומשפטים קבועים אשר על פיהם יצא להם החשבון מצומצם במספר תרי"ג. לא פחות ולא יותר. ולמה לנו כל זה. ואיזו תורה תצא לנו מצמצום המספר לסך קצוב:

אמנם כל המתבונן בדברי הראשונים ז"ל בזה. וכ"ש מי שירד לעומק העיון וצלל במים אדירים בענין זה. יראה כי שאלתם זו היא אך מחסרון ידיעה. כי הדבר מבואר ונגלה לעין כל כי נפק"מ רבתא לדינא בהרבה ממצות התורה במספר זה לכל השיטות. כי הדבר מבואר שהרבה מן העשין והלאוין שנמנו במנין המצות לפי כל השיטות. אין להן מקור מבואר ומפורש בקרא. או עכ"פ במכילתא ספרא וספרי ותלמוד וכיו"ב בדברי רז"ל. והם תלוים ועומדים בהתחלפות השיטות בגדרי ושרשי המצות שע"פ נוסד מנין המצות. כי הדבר מבואר אם למשל הרמב"ם ז"ל ע"פ שרשיו הוציא מכלל מנין המצות של הבה"ג הרבה עשין ולאוין שלפי שיטתו אינן ראויות להמנות. קצתן משום שאינן אלא מדבריהם שאין למנותן ע"פ שורש ראשון. וקצתם מטעם שאינן מפורשות בקרא. אלא נפק"ל מהמדות שהתורה נדרשת בהן שאין למנותן ע"פ שורש שני שלו. וקצתם משום שאינן לדעתו אלא מדקדוקי או חלקי מצוה שאין למנותן ע"פ שורש שביעי י"א וי"ב. וכיו"ב הרבה ע"פ שאר שרשיו. הלא כדי למלאות החסרון למספר תרי"ג הוא מוכרח לחפש חפוש מחפוש מצות אחרות אשר ע"פ שרשיו ראויות להמנות להשלים מספר תרי"ג במלואו. ואולם לא היה די סיפוק בידו למצא מספר רב כזה מצות אשר יש להם מקור מבואר ומפורש עכ"פ בדברי רז"ל שהן מצות עשה או מצות ל"ת ושתהיינה ראויות להמנות ע"פ שרשיו. ולכן בהיותו נשען על היסוד שמצות התורה לא יגרע מספרן מתרי"ג. הוסיף מצות כאלו מדעתו ע"פ קצת משמעות הכתוב וע"פ סברתו. אע"פ שאין בזה כדי הכרע כלל. ואם לא שהיה המספר קצוב וידוע לא היה מחדש מצות אלו. וכן לאידך גיסא כשמצא ע"פ שרשיו שהניחם ליסוד מוסד במנין המצות. קצת עשין או לאוין יתרים על מנין שס"ה לאוין או רמ"ח עשין. אע"פ שהדברים מראים והדעת מכרעת להיותן מכלל העשין או הלאוין שבתורה. בכל זאת המספר הקצוב רמ"ח עשין ושס"ה לאוין שנמסר לנו מחז"ל. מכריחו להוציא מן הכלל קצת מן המצות שאין להן מקור מבואר ומפורש. בענין שא"א בשום ענין לדחותן. וכן הוא גם לשיטת שאר הראשונים ז"ל. והרבה מצות כאלו מצינו במנין המצות של כל הראשונים ז"ל. וכמו שנתבאר אצלנו בהרבה מקומות בפנים. כמו במה שמנה רבינו הגאון ז"ל מצות בשר תאוה (עשין צ"ה). ומנאוה גם הבה"ג וסייעתו ז"ל. אבל לדעת שאר ראשונים ז"ל רשות גמור היא ואין בה שום מצוה כלל. וכן מה שמנה מצות לא יגאל עוד (לאוין רנ"ה). ומצות פן ירדוף גוה"ד (לאוין רע"ד). לדעת שאר הראשונים ז"ל אין באלו שום מצוה כלל. כמו שנתבאר במקומו בפנים עיי"ש. ולא תפדה דכתיב בבכור. ולא יגאל דכתיב במעשר בהמה. שמנאם הרמב"ם ז"ל (לאוין ק"ח ק"ט). ולדעת רבינו הגאון ז"ל והבה"ג וסייעתו ז"ל אין בזה שום אזהרה ואיסור כלל. כמו שנתבאר בפנים (עשין פ"ו). עיי"ש. וכן לא יומתו אבות על בנים. שמנה הרמב"ם ז"ל (לאין רפ"ז). ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. שמנה הרמב"ם ז"ל (רע"ט). ועד אחד לא יענה בנפש. שמנה הרמב"ם (לאוין רצ"א). וחמשה לאוין שמנה הרמב"ם במסית. (לאוין י"ז עד כ"א). כולם לדעת רבינו הגאון ז"ל אינם אזהרות כלל. ולא נמצא להם שום מקור כלל. כמו שביארנו בפנים במקומו. (לאוין פ"ד ובעונש כ"ד) עיי"ש. וכן מה שמנה לאו דלא תירא מהם וגו'. לא תערוץ מפניהם (לאוין נ"ח). לדעת רבינו הגאון ז"ל וכן הבה"ג וסייעתו והרמב"ן ז"ל. אין בזה שום אזהרה כלל. כמו שנתבאר בפנים (לאוין קכ"ח קנ"ה) עיי"ש. וכן לאוין דלא תתעב מצרי ולא תתעב אדומי שמנאם הרמב"ם (לאוין נ"ד נ"ה). וכן הבה"ג וסייעתו ז"ל מנאום. אין בהם שום אזהרה ואיסור לדעת רבינו הגאון ז"ל. כמו שנתבאר בפנים (לאוין רס"ד רס"ה) עיי"ש. וכן שלשה לאוין דלא יסורו ממנו. ולא יזח החשן. ולא יקרע שמנאם הרמב"ם (לאוין פ"ו פ"ז פ"ט). ושאר ראשונים ז"ל. לדעת רבינו הגאון ז"ל אין אלו אזהרות כלל. כמו שביארנו טעמו בפנים (לאוין רי"ב רי"ג) עיי"ש. ולאו דלא יסגירנו. שמנה רבינו הגאון ז"ל (לאוין רל"ב). ולאו דלא תיראו אלהים אחרים. שמנה (לאוין קכ"ח). לדעת שאר ראשונים ז"ל אינם אזהרות כלל. ולאו דהארץ לא תמכר לצמיתות. שמנו הרמב"ם (לאוין רכ"ז) ושאר ראשונים ז"ל. לדעת רבינו הגאון ז"ל והבה"ג וסייעתו ז"ל אינו אזהרה כלל. וכן עשה דפדיון קדשים שהוממו. שמנה הרמב"ם ז"ל (עשין פ"ו). וכן מנאוה כל הבאים אחריו. לדעת רבינו הגאון והבה"ג וסייעתו ז"ל אין בזה שום מצוה כלל. ורשות גמור הוא. וכמו שנתבאר בפנים (עשין קל"א) עיי"ש. וכן לאו דלא תקרבו לגלות ערוה שמנה הרמב"ם (לאוין שנ"ג). לדעת שאר ראשונים ז"ל. הבה"ג וסייעתו ז"ל והרמב"ן ז"ל. אין בזה שום אזהרת לאו מדאורייתא. כמו שביאר הרמב"ן ז"ל שם עיי"ש. ועוד הרבה מצות כיו"ב בכל הראשונים ז"ל מוני המצות:

וכל זה מפני שהביא עליהם ההכרח להשלים מספר תרי"ג בצמצום בלא תוספות וגרעון כל אחד כשיטתו. ונמצא לפ"ז דמסורת זו של מספר תרי"ג היא המקור להרבה מן המצות ואזהרות. אשר זולת זה אין להם שום מקור אחר. ואם לא היינו נזקקים לצמצום המספר הזה. לא הי' עולה על הדעת לעשותן מצות ואזהרות מבלתי שום מקור לזה. וכן כמה מצות שהוציאו מן הכלל רק משום שבהם יתוספו לנו מצות יתרות על מספר תרי"ג. כמו שתראה להרשב"ץ ז"ל (בזה"ר עשין סי' י"א) שכתב וז"ל והיוצא מכל זה שדברי הגאון ז"ל (הבה"ג) הם קרובים יותר לפי המובן מפשט הכתוב ומפשטי מאמרי רז"ל. אלא א"כ יכריחנו המנין כשלא נמצא תשלום רמ"ח מצות עשה אלא בהכניסנו דבור אנכי במנין עכ"ל עיי"ש. וכיו"ב כתב עוד שם לקמן (סי' י"ב). ובשאר מקומות. ועי' ג"כ במש"כ הסמ"ג (לאוין רס"ד) עיי"ש היטב. והדברים ברורים. ואין להאריך יותר בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.