ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מבוא/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ח.

ההבדל שבין מנין המצות לרבינו הגאון ז"ל למנין המצות של הרמב"ם ז"ל


ע"פ מה שנתבאר למעלה שיטת רבינו הגאון ז"ל ודעתו בשרשים שעל פיהם נוסד מנין המצות שלו. מתבאר לנו על נכון טעמו במה שראה להשמיט ממנין המצות שלו הרבה מאוד מצות מאותן שמנו הרמב"ם וסייעתו ז"ל במנין המצות שלהם. עד שיעלו שליש מכל מנין המצות שלהם. כי כשנעריך מנין המצות של רבינו הגאון ז"ל לעומת מנין שלהם. נראה כי השמיט שמונים וארבע עשין ומאה ועשרים לאוין. סך הכל מאתים וארבע מצות. וחלק גדול מהן הן עשין ולאוין מפורשים בתורה. אשר אין שום ספק בהן שהן עשין ולאוין גמורים. והדבר מפליא מאוד לכאורה. אבל ע"פ מה שנתבאר הכל עולה יפה ומוכרח לפי שיטתו. וכמו שנתבאר בפנים באר היטב בפרט. בכל מקום הראוי לזה:

והנני לרשום בזה בפרט כל מצוה ומצוה ממנין המצות של הרמב"ם ז"ל. העשין והלאוין שהשמיטן רבינו הגאון ז"ל במנין המצות שלו. וארשום ג"כ בצד כל אחת ואחת מהן המקום בפנים אשר בו ביארנו טעמו של רבינו הגאון ז"ל בהשמטתו אותה:

העשה הראשונה מנה הרמב"ם ז"ל לידע שיש שם אלוק. מדכתיב אנכי ה' אלקיך וגו'. והשמיטה רבינו הגאון (נתבאר טעמו בפנים עשין ג' ד' עיי"ש). - העשה השנית לייחדו מדכתיב שמע ישראל וגו'. (נתבאר בפנים שם). - העשה השלישית לאהבו. דכתיב ואהבת את ה"א. (נתבאר בפנים עשין א'). - העשה הששית לדבקה בו. מדכתיב ובו תדבק. - השביעית להשבע בשמו. דכתיב ובשמו תשבע. (נתבארו בפנים סוף מנין העשין עיי"ש). - השמינית והלכת בדרכיו. (נתבאר בפנים עשין י"ט). - התשיעית ונקדשתי בתוך ב"י. (נתבאר בפנים עשין א' ול"ג עיי"ש). - עשה כ"ב ואתה ובניך אתך תשמרו וגו'. (נתבאר בפנים עשין י"ג). - עשה ל"ד בכתף ישאו. (נתבאר בפנים לאוין רי"ב רי"ג). - עשה ל"ח והוא אשה בבתוליה יקח. (נתבאר בפנים לאוין רס"ד רס"ה). - עשה מ"א מוסף שבת. עשה מ"ב מוסף ר"ח. עשה מ"ג מוספי חג הפסח. עשה מ"ה מוסף חג השבועות. עשה מ"ז מוסף ר"ה. עשה מ"ח מוסף יו"כ. עשה נ' מוספי חג הסוכות. עשה נ"א מוסף שמיני עצרת. (נתבאר לעיל בשורש י"ג ובפנים עשין ל"ח ובמנין הפרשיות פרשה מ"ד. שלדעת רבינו הגאון ז"ל כל מוספי השנה כולה אינם נמנין אלא עשה אחת מטעם המבואר שם עיי"ש). - עשה נ"ה לשחוט הפסח. (נתבאר בפנים עשין מ"ז עיי"ש). - עשה נ"ח לאכול בשר פסח השני. (נתבאר בפנים עשין נ"ז). - עשין נ"ט ותקעתם בחצוצרות וגו'. (נתבאר בפנים עשין ט"ז). - עשה ס"א להיות כל קרבן בהמה תמים. (נתבאר בפנים עשין ק"ה ולאוין ר"א). - עשה ע"א שצונו בחטאים ידועים להקריב קרבן אשם. (נתבאר בפנים עשין קמ"ז קמ"ח קנ"א עיי"ש) - עשה ע"ג והתודו את חטאתם וגו'. (נתבאר בפנים פרשה מ"ב). - עשה ע"ז שיקריב המצורע אחר שיטהר קרבן דכתיב וביום השמיני יקח וגו'. (נתבאר בפנים עשין ק"ב) - עשה פ"ב אם לא תפדה וערפתו. (נתבאר בפנים עשין ע"ו פ'). - עשה פ"ד ושם תעשה. עשה פ"ה רק קדשיך וגו' תשא ובאת וגו'. (נתבאר טעם השמטת שתי עשין אלו בפנים עשין ק"ה). - עשה פ"ו לפדות פסולי המוקדשין מדכתיב רק בכל אות נפשך תזבח וגו'. (נתבאר בפנים עשין קל"א) - עשה פ"ז הוא ותמורתו יהיה קודש. (נתבאר בפנים עשין ק' ולאוין רי"ט). - עשה פ"ח והנותרת ממנה יאכלו וגו'. (נתבאר בפנים עשין קכ"ב קכ"ג). - עשה צ' והבשר אשר יגע וגו' באש ישרף. (נתבאר בפנים עשין קט"ו). - עשה ק"ז להיות המת מטמא. (נתבאר בפנים עשין קצ"ח)). - עשה קי"ב בגדיו יהיו פרומים וגו'. (נתבאר בפנים עשין קפ"ט). עשה ק"כ להניח פאה. (נתבאר בפנים. לאוין קנ"ב). - עשה קכ"א להניח לקט. (נתבאר בפנים לאוין קנ"ד). - עשה קכ"ב להניח עומר השכחה. (נתבאר בפנים לאוין קנ"א). - עשה קכ"ג להניח עוללות בכרם. (נתבאר בפנים לאוין ק"נ). - עשה קכ"ד להניח פרט בכרם. (נתבאר בפנים לאוין קנ"ג)). - עשה קל"ד והשביעית תשמטנה ונטשתה. (נתבאר בפנים ס"א). - עשה קל"ו שביתה ביובל. (נתבאר בפנים עשין ס"ג ובפרשה ל"ח). - עשה ק"מ וספרת לך. ביובל. (נתבאר בפנים עשין נ"א). - עשה קמ"א שמוט כל בעל משה ידו. (נתבאר בפנים עשין ס"א). - עשה קמ"ב את הנכרי תגוש. (נתבאר בפנים לאוין קמ"ח). - עשה קמ"ח שלח תשלח את האם. (נתבאר בפנים לאוין קל"ז). - עשה קמ"ט לבדוק בסימני בהמה. - עשה ק"נ לבדוק בסימני עוף. - עשה קנ"א לבדוק בסימני חגבים. - עשה קנ"ב לבדוק בסימני דגים. (נתבאר בפנים לאוין ע"ב ע"ג וכו'. וגם כבר השיגו הראב"ד ז"ל (בהשגות) והרמב"ן ז"ל (בשורש ששי) על הרמב"ם ז"ל בכל עשין אלו עיי"ש).) - עשה קנ"ז והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. (נתבאר בפנים עשין ל"ג עיי"ש). - עשה קע"ב אליו תשמעון. (נתבאר בפנים לאוין מ"ט). - עשה קע"ג שום תשים עליך מלך. (נתבאר בפנים פרשה ז'). - עשה קע"ד על המשפט אשר יאמרו לך תעשה. (נתבאר בפנים לאוין מ"ו ובפרשה ד'). - עשה קע"ז בצדק תשפוט עמיתך. (נתבאר בפנים עשין כ"א). - עשה קע"ח להעיד מי שיש לו עדות דכתיב והוא עד וגו'. (נתבאר בפנים עשין ל"ב ולאוין פ"ד). - עשה קפ"ז החרם תחרימם. (נתבאר בפנים לאוין י"ג י"ד). - עשה קפ"ח תמחה זכר עמלק. (נתבאר בפנים עשין נ"ט ס' ובפרשה ס"א) - עשה קצ"ב ויד תהיה לך וגו'. עשה קצ"ג. ויתד תהיה לך וגו'. (נתבאר בפנים פרשה ו' טעם השמטתו שתי עשין אלו עיי"ש). - עשה קצ"ד והשיב את הגזלה וגו'. (נתבאר בפנים לאוין נ' נ"א). עשה קצ"ה פתוח תפתח את ידך. (נתבאר בפנים עשין כ"ה). - עשה קצ"ח לנכרי תשיך. (כבר השיגו הראב"ד ז"ל (בהשגותיו) והרמב"ן ז"ל (בשורש ששי) על הרמב"ם ז"ל שמנה עשה זו עיי"ש). - עשה ר' ביומו תתן שכרו. (נתבאר בפנים לאוין נ' נ"א). - עשה ר"א כי תבא בכרם רעך וגו'. (נתבאר בפנים לאוין רס"ז עיי"ש). - עשה ר"ז ואהבתם את הגר. (נתבאר בפנים עשין א' וי"ט ובכמה מקומות אחרים. ובשרשים). - עשה רי"ב פרו ורבו. (נתבאר בפנים עשין ס"ט עיי"ש). - עשה רי"ד נקי יהיה לביתו שנה אחת. (נתבאר בפנים לאוין קנ"ה). - עשה רי"ז וחלצה נעלו וגו'. (נתבאר בפנים עשין ע"ו). - עשה רי"ח ולו תהיה לאשה. דאונס. (נתבאר בפנים לאוין רע"ו רע"ז). - עשה רי"ט ולו תהיה לאשה. דמוש"ר. (נתבאר שם). - עשה ר"כ לדון דין מפתה בחמשים שקל. (נתבאר בפנים פרשה ל' דלשיטת רבינו הג' ז"ל אינה נמנית במנין העשין אלא במנין הלאוין). - עשה רכ"ד להלקות לרשע. דכתיב והפילו השופט וגו'. (נתבאר בפנים פרשה ט' דגם עשה זו לשיטת אין לה תורת עשה להמנות במנין העשין אלא תורת לאו יש לה. ונמנית עם הלאוין עיי"ש). - עשה רכ"ה וישב בה עד מות כה"ג. (נתבאר בפנים פרשה נ"ח נ"ט). - עשה רכ"ו שצונו להרוג את העוברים על קצת המצות בסייף. - עשה רכ"ז שצונו לחנוק העוברים על קצת מצות וכו'. - עשה רכ"ח שצונו לשרוף העוברים על קצת מצות וכו'. - עשה רכ"ט שצונו לסקול את העוברים על קצת מצות וכו'. (ארבע עשין הללו לא מונה רבינו הגאון ז"ל משום דלשיטתו אזיל שמנה עונש מיתת ב"ד של כל עבירה ועבירה מצוה בפ"ע במנין העונשין. וגם לא במנין העשין אלא ס"ל שיש עליהם תורת לאוין ומנאם במנין הלאוין ונתבאר טעמו ושיטתו בפתיחתנו למנין העונשין עיי"ש). - עשה ר"ל ותלית אותו על העץ. (נתבאר בפנים פרשה ל"ד). - עשה רל"ג אשר לא יעדה. (נתבאר בפנים לאוין רע"ה). - עשה רל"ד והפדה. (נתבאר ג"כ שם). - עשה רל"ה לעולם בהם תעבודו. (נתבאר בפנים סוף מנין העשין עיי"ש). עשה רל"ט להורות בדין הגנב וכו'. (נתבאר בפנים בפרשה ל"ה ל"ו דלשיטתו אזיל שמנאה במנין הלאוין. וחלקה לשני לאוין עיי"ש). - עשה רמ"ה לדון בדיני מקח וממכר שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו'. - עשה רמ"ו לדון בדין טוען ונטען שנאמר על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה וגו'. טעם השמטתו שתי עשין הללו לא נתבאר בפנים. ולכן נבאר פה. והנה שתי עשין אלו לא מנאום כל הראשונים ז"ל שקדמו להרמב"ם ז"ל. והוא הראשון שחדשן מדעתו. ולענ"ד אף כי הראשונים והאחרונים ז"ל לא הרהרו בזה אחרי הרמב"ם וקבלו דבריו הסמ"ג והרמב"ן ז"ל והחנוך. חוץ מהרשב"ץ ז"ל בזה"ר שהחליט שלא למנותן משום שיש לו שיטה אחרת בזה. כמבואר בקונטרס אחרון לזה"ר עיי"ש בדבריו. מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל נפלאים בעיני. וז"ל הרמב"ם בסה"מ שם (עשה רמ"ה) שצונו בדין מקח וממכר. דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד וגו'. וכבר אמרו דבר הנקנה מיד ליד. כלומר משיכה. וכבר התבאר שם שמדבר תורה מעות קונות והמשיכה במטלטלין תקנת חכמים היא. וכן המסירה והגבהה וכו'. ואולם שאר הפנים שקונים בהם הקרקעות וזולתם. כלומר שטר וחזקה. הנה סמכו אותו לכתוב גם כן עכ"ל. ודבריו ז"ל תמוהים מאוד דהרי לפמש"כ הוא ז"ל גופי' דקיי"ל דבר תורה מעות קונות. א"כ שוב ליכא בההיא פרשה דוכי תמכרו ממכר וגו' שום רמז למצוה זו כלל. ולא מיירי קרא אלא בדיני הונאה שכבר מנה הרמב"ם ז"ל (לאוין נ'). וקנין שער וחזקה שכתב הרמב"ם שסמכום ג"כ לכתוב. הרי בההיא סוגיא גופא דפ"ק דקידושין שרמז עליה הרמב"ם שם וגם בשאר מקומות לא סמכום אלא לקראי דדברי קבלה כמבואר בפ"ק דקידושין (כ"ו ע"א) ושאר דוכתי עיי"ש. ואפי' בהנך קראי דדברי קבלה לא נאמרו בפירוש כמצוה או דין אלא בדרך אגב שמענו כן מקראי דירמי'. ופשיטא דמשום זה אין מקום למנותה במנין תרי"ג לכל השיטות. הן אמת דלכאורה אכתי יש מקום קצת למנות מקרא דוכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' ע"פ המבואר בסוגיא דרפ"ב דבכורות (י"ג ע"ב) דאפי' לר"י דאמר ד"ת מעות קונות מ"מ דייקינן מהך קרא מדכתיב לעמיתך למעוטי נכרי שנשתנה דינו מישראל בקנין מטלטלין עיי"ש. ואע"ג דלא אמרינן התם הכי אלא אליבא דמ"ד גזל עכו"ם מותר מה"ת עיי"ש. מ"מ מדברי הרמב"ם (בפ"ד מהלכות בכורות ובפ"א מהלכות זכייה הי"ד) מבואר דס"ל דהכי קיי"ל לדינא. ועי' מש"כ בלח"מ (שם וברפ"ג מהלכות מכירה ובפי"ג ה"ז) עיי"ש. וכן מש"כ שאר אחרונים בזה ואכמ"ל בזה. אלא דמלבד דלא הזכיר מזה הרמב"ם בסה"מ שם ולא רמז על זה כלל. בלא"ה הרי כיון דעכ"פ אין דין זה מפורש בקרא. ופשטי' דקרא לא מיירי כלל בהכי. ובכולה הך פרשה לא מיירי אלא בדיני איסורי הונאה בלבד. אלא דמייתורא דקרא דלעמיתך הוא דדרשינן הך מיעוטא למעוטי עכו"ם בדין קנין מטלטלין מדין קנין דישראל וא"כ אפי' אם יתכן לומר דכגון זה נמנה מצוה בפ"ע במנין המצות. מ"מ הרי הדברים מגיעים לשורש שני של הרמב"ם ז"ל. שהשריש שם דכל כיו"ב דלא נפיק אלא מייתורא דקרא הו"ל כדברי סופרים שאינו נמנה במנין תרי"ג. ועכ"פ לשיטת רבינו הגאון ז"ל בשורש זה ודאי כל כיו"ב אין למנותו מצוה בפ"ע כמו שנתבאר לעיל בשרשים עיי"ש:

וגם דין טוען ונטען שכתב הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם. וז"ל מצוה רמ"ו היא שצונו בדין טוען ונטען. והוא אמרו יתעלה וית"ש על כל דבר פשע אשר יאמר עליו כי הוא זה. עד שיודה במקצת כמו שדרשו במכילתא. ובזה הדין יכנסו כל מה שהוא נופל בין בני אדם מהתביעות קצתם על קצתם שיכנס בהם ההודאה והכפירה עכ"ל עיי"ש. ומבואר שאין לנו בזה שום דבר מפורש בקרא. דפשטי' דקרא בדיני שומר חנם הוא דמיירי. וכבר נמנו דין כל שומר ושומר מצוה בפ"ע במנין העשין. ואע"ג דקיי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן. וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב. וקאי על פרשת אם כסף תלוה וגו'. מ"מ ודאי גם כאן אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועל שומרים הוא דקאי. אלא דגמרינן מיני' גם להלואה ושאר טענות. כמו שהעלו רוב הראשונים ז"ל (בפרק הגוזל עצים ק"ז ע"א) עיי"ש ובשאר דוכתי וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל גופי' (בפ"ב מהלכות שכירות) עייש"ה. ועי' בתשו' רבינו האי גאון שבתשו' גאונים קדמונים (סי' פב) וא"כ גם כאן עכ"פ אינה אלא דרשא בעלמא מייתורא דקרא דלשורש שני אין למנותה מצוה בפ"ע. אלא דהרמב"ם ז"ל בזה לשיטתו חזיל בשורש זה. שביאר שם דכל שביארו רז"ל בפירוש דמדאורייתא הוא. אע"ג דלא נפק"ל אלא מדרשא בעלמא. יש למנותה מצוה בפ"ע במנין המצות עיי"ש. וא"כ כאן דמבואר בכמה דוכתי דשבועת מודה במקצת מדאורייתא היא יש למנותה. אלא דמ"מ כיון דלא כתב קרא דין זה אלא בדיני שומר חנם. וכבר מנה דיני שומר חנם במנין העשין (לעיל עשין רמ"ב). אע"ג דגמרינן מיני' גם לטענות אחרות אין למנותה מצוה בפ"ע גם לשיטת הרמב"ם ז"ל. כמו שביארנו לעיל (שורש י"ב) עיי"ש היטב. ודברי הרמב"ם ז"ל צ"ע בזה אצלי ומש"כ הרמב"ם ז"ל שם בסה"מ שבזה הדין יכנס כל מה שהוא נופל בין בני אדם מהתביעות קצתם על קצתם וכו'. הרי אין זה מבואר כלל בקרא אפי' ברמיזא. ופשיטא דמשום זה אין למנותה מצוה בפ"ע. ועכ"פ לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל ודאי לא יתכן למנותה. כיון דלא נפיק אלא מדרשא דקרא דכתיב גבי שומר חנם. וכמו שביארנו שיטתו לעיל בשרשים (בשורש שני ובשורש י"ב) עייש"ה ואין להאריך בזה. ועכ"פ נתבארו לנו בזה שמונים וארבע עשין שהשמיטן רבינו הגאון במנינו:

וכן בלאוין השמיט רבינו הגאון ז"ל מאותן שמנו הרמב"ם ז"ל וסייעתו הלאוין הללו הנפרטים לפנינו כסדר שכתובים בסה"מ להרמב"ם ז"ל:

הלאו השלישי אלהי מסכה לא תעשה לך. (נתבאר בפנים לאוין א' ב'). - הלאו הרביעי לא תעשון אתי וגו'. (נתבאר בפנים עשין י"ג ולאוין א'). - הלאו העשירי אל תפנו אל האלילים. (נתבאר בפנים לאוין א' ב'). - ל"ת ט"ז לא יוסיפו לעשות. (נתבאר בפנים לאוין ז' ובמנין העונשין עונש כ"ד כ"ה עיי"ש). - ל"ת י"ז לא תאבה לו. - ל"ת י"ח לא תשמע אליו. - ל"ת י"ט לא תחוס עינך עליו. - ל"ת כ' לא תחמול. - ל"ת כ"א ולא תכסה עליו. (טעם השמטת כל חמשה לאוין אלו נתבאר בפנים במנין העונשין שם עיי"ש) - ל"ת כ"ו ושם אלהים אחרים לא תזכירו. (נתבאר בפנים לאוין ז' עיי"ש). - ל"ת כ"ז אשר יזיד וגו' אשר לא צויתיו. (נתבאר בפנים עשין א' ולאוין ל"ד). - ל"ת כ"ט לא תגור ממנו. (נתבאר בפנים עונש ס"ו). - ל"ת מ"ו לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. (נתבאר בפנים לאוין רל"ה). - ל"ת מ"ז ולא תתורו אחרי לבבכם. (נתבאר בפנים לאוין א' ב' עיי"ש). - ל"ת מ"ט לא תחיה כל נשמה. (נתבאר בפנים לאוין א' ב' י"ג י"ד). - ל"ת נ' לא תחנם. (נתבאר בפנים לאוין י"ג י"ד). - ל"ת נ"א לא ישבו בארצך. (נתבאר בפנים שם). - ל"ת נ"ד לא תתעב אדומי. - ל"ת נ"ה לא תתעב מצרי. - (נתבארו שתים אלו בפנים לאוין רס"ד רס"ה עיי"ש). - ל"ת נ"ח לא תערוץ מפניהם וגו'. (נתבאר בפנים לאוין קכ"ח קנ"ה ובפרשה ה'). - ל"ת ס' אזהרת ברכת השם. (נתבאר בפנים עשין א' עיי"ש). - ל"ת ס"ה לא תעשון כן לה' אלקיכם. (נתבאר בפנים שם). - ל"ת ס"ו לא תלין נבלתו על העץ. (נתבאר בפנים עשין י"ט ובפרשה ל"ד). - ל"ת ס"ז שלא להשבית שמירת המקדש. (נתבאר בפנים עשין י"ג). - ל"ת ס"ח אל יבא בכל עת אל הקודש. (נתבאר בפנים לאוין קפ"ג). - ל"ת ס"ט אך אל הפרוכת לא יבא. (נתבאר בפנים לאוין קפ"ג קצ"א). - ל"ת ע' שלא יעבוד בע"מ עובר. (נתבאר בפנים לאוין קצ"א). - ל"ת ע"ב לא יקרבו גם הם גם אתם. - (נתבאר בפנים לאוין קפ"ג). - ל"ת ע"ו ולא יחללו שם אלקיהם. (נתבאר בפנים לאוין קצ"ח קצ"ט ובעונשין נ"ח נ"ט). - ל"ת ע"ח לא יבא אל תוך המחנה. (נתבאר בפנים לאוין קצ"ח קצ"ט). - ל"ת ע"ט לא תבנה אתהן גזית. (נתבאר בפנים לאוין קפ"ו קפ"ז). - ל"ת פ"ו לא יסורו ממנו בדי הארון. - ל"ת פ"ז לא יזח החשן. - ל"ת פ"ט לא יקרע מעיל. (נתבארו בפנים לאוין רי"ב רי"ג טעמו בכל שלשה לאוין אלו עיי"ש). - ל"ת צ' שלא לשחוט קדשים בחוץ. (נתבאר בפנים לאוין צ"ח צ"ט ועשין קפ"א ושאר מקומות ולעיל בשרשים). ל"ת צ"ג שלא לזרוק דם בע"מ. - ול"ת צ"ה שלא להקריב בע"מ עובר (נתבארו בפנים לאוין ר"א ר"ב עיי"ש). - ל"ת צ"ז מום לא יהיה בו. (נתבאר בפנים לאוין קע"ד ר"א ר"ב עשין ק"ה). - ל"ת צ"ט לא תשבית מלח וגו'. (נתבאר בפנים עשין קכ"א). - ל"ת ק"ד מנחת סוטה לא יצוק עליה שמן. - ל"ת ק"ה. ולא יתן עליה לבונה. (נתבארו בפנים לאוין קצ"ב קצ"ג ובשרשים). - ל"ת ק"ח בכור לא תפדה. - ל"ת ק"ט מעשר בהמה לא יגאל. (נתבארו בפנים עשין פ"ו). - ל"ת ק"י חרם לא ימכר. (נתבאר בפנים לאוין ר"ל). - ל"ת קי"ח לא ילין מן הבשר וגו'. (נתבאר בפנים לאוין קע"א). - ל"ת קי"ט לא ישאירו ממנו וגו'. (נתבאר בפנים שם). - ל"ת קכ"ב ועצם לא ישברו בו. (נתבאר בפנים לאוין קס"ח קס"ט עשין נ"ז). - ל"ת קכ"ד לא תאפה חמץ חלקם. (נתבאר בפנים לאוין ר"ה). - ל"ת קל"א שלא לאכול נותר. (נתבאר בפנים עשין קט"ו). - ל"ת קל"ב שלא לאכול פגול. (נתבאר בפנים שם ובשרשים ובמקומות אחרים). - ל"ת קל"ד תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. (נתבאר בפנים לאוין קל"ה). - ל"ת קל"ה שלא יאכל ערל תרומה. (נתבאר בפנים עשין קט"ו ובשרשים ובשאר מקומות). - ל"ת ק"מ לא תאכל כל תועבה. (נתבאר בפנים עשין קט"ו). - ל"ת קמ"ג שלא לאכול מע"ש של יצהר חוץ לחומה. - ל"ת קמ"ד שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים. - ל"ת קמ"ה שלא יאכלו חטאת ואשם חוץ לעזרה. - ל"ת קמ"ו שלא לאכול בשר העולה. - ל"ת קמ"ז שלא לאכול קדשים קלים לפני זריקת דמים. - ל"ת קמ"ט שלא יאכל כהן ביכורים בחוץ. (טעם השמטתו כל ששה לאוין אלו נתבאר בפנים לאוין רי"ז רי"ח). - ל"ת קמ"ח שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים אחר זריקת דמים בעזרה. (נתבאר בפנים לאוין קל"ה). - ל"ת קנ"ג שלא לאכול טבל מדכתיב ולא יחללו וגו'. (נתבאר בפנים עשין ס"ה ס"ו פ"ז עיי"ש). - ל"ת קנ"ו לא יראו פני ריקם. (נתבאר בפנים עשין מ"ו). - ל"ת קס"א אלמנה לא יקח. (נתבאר בפנים לאוין רכ"ז ולעיל בשרשים סוף שורש ד'). - ל"ת קס"ג קס"ד ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו. (נתבאר בפנים לאוין רכ"ה רכ"ו). - ל"ת קס"ח על כל נפשות מת לא יבא. (נתבאר בפנים לאוין רכ"ח). - ל"ת ק"ע לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה. (נתבאר בפנים לאוין רל"ד). - ל"ת קע"ז לא תטמאו נפשותיכם בכל השרץ. - ל"ת קע"ח שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאויר. (נתבארו בפנים לאוין ע"ו ע"ז). - ל"ת קפ"ז שלא לאכול בשר בחלב. (נתבאר בפנים לאוין ס"ט). - ל"ת קפ"ח ולא יאכל את בשרו. (נתבאר בפנים פרשה י"ח י"ט). - ל"ת ק"צ שלא לאכול קלי חדש. - ול"ת קצ"א שלא לאכול כרמל חדש. (נתבארו בפנים לאוין קס"ד ובשרשים). - ל"ת קצ"ד שלא לשתות יין נסך. (נתבאר לעיל בשרשים שורש שני). - ל"ת קצ"ו שלא לאכול ביו"כ. (נתבאר בפנים עשין נ"ה לאוין קפ"א קפ"ב ובשאר מקומות ובשרשים). - ל"ת קצ"ח שלא לאכול תערובות חמץ. - ל"ת קצ"ט שלא לאכול חמץ בע"פ אחר חצות. (נתבארו בפנים לאוין רס"ה). - ל"ת ר"ד יבשים לא יאכל. - ל"ת ר"ה חרצנים לא יאכל. - ל"ת ר"ו זגים לא יאכל. (נתבארו בפנים לאוין רמ"ג רמ"ד עשין ק' עיי"ש). - ל"ת ר"ז לאביו ולאמו לא יטמא. - ול"ת ר"ח על כל נפש מת לא יבא. (נתבארו בפנים עשין ק' עיי"ש). - ל"ת רט"ז לא תזרע כרמך כלאים. (נתבאר בפנים לאוין רמ"ה). - ל"ת רכ"א וכרמך לא תזמור. - ולא תעשה רכ"ג את ענבי נזירך לא תבצור. ול"ת רכ"ו לא תבצרו את נזיריה. (נתבארו בפנים לאוין קמ"ג קמ"ד). - ל"ת רכ"ז והארץ לא תמכר לצמיתות. (נתבאר בפנים לאוין רנ"ה). - ל"ת רל"ג לא תשלחנו ריקם. (נתבאר בפנים עשין כ"ז). - ל"ת רל"ה כספך לא תתן לו בנשך. (נתבאר בפנים לאוין רכ"ג רכ"ד). - ל"ת ר"מ לא תשכב בעבוטו. (נתבאר בפנים עשין ס"ח). - ל"ת רמ"ד לא תגנבו. (נתבאר בפנים לאוין צ"א ובשרשים ובמקומות אחרים) - ל"ת רמ"ט ולא תשקרו. (נתבאר בפנים לאוין מ"ה). - ל"ת רנ"א לא תונו איש את עמיתו. (נתבאר בפנים לאוין פ"ב פ"ג פ"ה). - ל"ת רנ"ה לא תוננו. (נתבאר בפנים לאוין פ"ב פ"ג קל"ה). - ל"ת רנ"ז לא תעבוד בו עבודת עבד. (נתבאר בפנים לאוין רע"ג). ל"ת רנ"ח לא ימכרנו ממכרת עבד. (נתבאר בפנים לאוין צ"א). - ל"ת ר"ס לא ירדנו בפרך לעיניך. (נתבאר בפנים לאוין רע"ג). - ל"ת רס"ב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. (נתבאר בפנים עשין ע' ע"א ע"ב). - ל"ת רס"ג לא תמכרנה בכסף. (נתבאר בפנים לאוין רמ"ח). - ל"ת רס"ה לא תחמוד אשת רעך. (נתבאר בפנים לאוין צ' רע"א). - ל"ת רס"ו לא תתאוה בית רעך. (נתבאר בפנים לאוין צ'). - ל"ת רע"ח לא תטה משפט אביונך.)(נתבאר בפנים עשין כ"א לאוין ל"ט). - ל"ת רע"ט לא תחוס עינך עליו דרוצח. (נתבאר בפנים לאוין כ"ה פ"ד). - ל"ת ר"פ לא תטה משפט גר יתום. (נתבאר בפנים עשין כ"א לאוין מ'). - ל"ת רפ"ז לא יומתו אבות על בנים. (נתבאר בפנים לאוין פ"ד). - ל"ת רפ"ח לא יקום עד אחד באיש וגו'. (נתבאר בפנים עשין צ"ז לאוין פ"ד). - ל"ת רצ"א ועד אחד לא יענה וגו'. לא יומת ע"פ עד אחד. (נתבאר בפנים שם ובפרשה ב'). - ל"ת רצ"ב לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה וגו'. (נתבאר בפנים לאוין פ"ד). - ל"ת רצ"ג לא תחוס עינך דרודף. (נתבאר בפנים פרשה ל"ג). - ל"ת רצ"ו לא תקחו כופר לנוס. (נתבאר בפנים לאוין פ"ד). - ל"ת רצ"ח לא תשים דמים בביתך. (נתבאר בפנים עשין ע"ז). - ל"ת ש"ז ואת הנתק לא יגלח (נתבאר בפנים לאוין קל"ו). - ל"ת ש"י מכשפה לא תחיה. (נתבאר בפנים לאוין כ' כ"א). - ל"ת שי"ב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו'. (נתבאר בפנים לאוין מ"ו). - ל"ת שי"ג לא תוסיף. - ל"ת שי"ד לא תגרע. (נתבארו בפנים לאוין קמ"א קמ"ב). - ל"ת שי"ח שלא לקלל אביו ואמו. - ל"ת שי"ט שלא להכותם. (נתבארו בפנים עשין א'). - ל"ת שנ"א שלא לגלות ערות אביו. - ל"ת שנ"ב שלא לגלות ערות אחי אביו. (נתבארו בפנים לאוין צ"ג צ"ד ובשרשים ובמקומות אחרים). ל"ת שנ"ג שלא לקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערוה (נתבאר לעיל בשרשים סוף שורש ט'). - ל"ת שס"ב לא תוכל לתת עליך איש נכרי. (נתבאר בפנים פרשה ז'). -- הרי לך מאתים וארבע מצות שנשמטו במנין רבינו הגאון ז"ל ממנינו של הרמב"ם ז"ל וסייעתו. וכזה רב ההבדל שבמנינו למנין המצות של הבה"ג וסייעתו ז"ל. אלא שלא רציתי להאריך בזה יותר ולבאר הדבר בפרטות. וכבר נתבאר בפנים בכל מקום הנוגע לזה. ובסי' שאחר זה נרשום פרטי המצות לחשבון רבינו הגאון ז"ל. ובכדי להראות המצות אשר בהן השלים חשבונו תחת אותן אשר השמיט ממנינו של הרמב"ם ז"ל ארשום סי' כוכב בכל מצוה ממצות אלו. זולת מנין העונשין שאין צריכין אות וסי'. משום שכולם לא מנאם הרמב"ם ז"ל. כמו שנתבאר בשרשים (שורש י"ד) עיי"ש:


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.