ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מבוא/ז/יא
השורש הי"א.
שאין ראוי למנות חלקי המצוה חלק חלק בפ"ע כשהמקובץ מהם מצוה אחת.
בעיקר יסוד שורש זה ודאי אין שום חולק כלל. דהדבר פשוט ומבואר דארבעה מינים שבלולב וארבע ציציות וארבע פרשיות של תפילין וכל כיו"ב אין ראוי למנותן אלא במצוה אחת. ואפי' תכלת ולבן שבציצית. אע"פ שאין מעכבין זה את זה. מ"מ אליבא דכ"ע אין נמנין אלא במצוה אחת. אלא דמ"מ יש הרבה דברים הנשענים על יסוד שורש זה שנחלקו בהם הראשונים ז"ל. ושיטת רבינו הגאון ז"ל אינה לא כאחד מהם. דהבה"ג וסייעתו ז"ל מנו ק"ש של שחרית ושל ערבית. וכן תפילין של יד ושל ראש. ותמיד של שחר ושל בין הערבים. וקטורת שחרית וערבית. אחת אחת. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו. אלא דתפילין של יד ושל ראש לדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל נמנין שתים. וכבר השיגו עליו בזה הר"ד הבבלי ז"ל (במעשה נסים סי' ה') והרמב"ן ז"ל (סוף שורש תשיעי) דמ"ש תפילין של ראש ושל יד מתכלת ולבן דציצית. ולדעת הרמב"ן ז"ל כל אלו תורה אחת להן להמנות שתים שתים. אבל לרבינו הגאון ז"ל אע"ג דתמיד וקטורת של שתרית ושל בין הערבים נמנין אחת אחת. מ"מ ק"ש ותפילין נמנין שתים שתים. וכבר ביארנו טעמו במקומו בפנים (עשין ג' ד' ה' ו') עיי"ש. ובטהרת מצורע שמנו הרמב"ם ז"ל וסייעתו שלש מצות. טהרה הראשונה שלו אחת. ותגלחתו בטהרה שניה שתים. והבאת קרבנותיו שלש. כמבואר בסה"מ (עשין ע"ז). אבל רבינו הגאון ז"ל לא מנאן כולן אלא במצוה אחת. משום שכולן חלקי מצוה אחת הן. דהיינו טהרת המצורע. כמבואר ע"פ שורש זה שלפנינו. ודברי הרמב"ם ז"ל וסייעתו בזה תמוהים הרבה. וכמו שביארנו בפנים (עשין ק"א ק"ב) עייש"ה. ובמצות הפסח מנו הרמב"ם ז"ל וסייעתו שחיטתו מצוה בפ"ע ואכילתו מצוה בפ"ע (עשין נ"ה נ"ו). אבל מצות אכילת מרור לא מנאוה מצוה בפ"ע. אלא הכניסוה בכלל מצות אכילת הפסח. משום דלדעתם אכילת המרור אינה אלא אחד מחלקי מצות אכילת הפסח. שמצותו להיות נאכל עם מרורים. אבל לא כן דעת רבינו הגאון ז"ל דס"ל דשחיטת הפסח ואכילתו אינן אלא מצוה אחת. דהאכילה אינה אלא אחד מחלקי העשייה. שהמצוה היא לעשות את הפסח. ומחלקי המצוה הן השחיטה ושאר עבודות מזבח ואכילתו. וכמו שביארנו במקומו בפנים (עשין מ"ז) עיי"ש. אבל אכילת מרור מנאה (עשין מ"ט) מצוה מיוחדת בפ"ע. וכבר נתבאר אצלנו במקומו בפנים שם טעמו בזה על נכון. וראיות מוכרחות לדעתו עיי"ש. ועוד כמה חילוקים אחרים על יסוד שורש זה בין רבינו הגאון ז"ל לשאר כל מוני המצות שנתבארו בפנים בכל מקום הנוגע לזה. ואכמ"ל בזה: