ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/רס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה רס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ממזר. עמוני. ומואבי. כתיב (בפרשת תצא) לא יבוא ממזר בקהל וגו' לא יבוא עמוני ומואבי בקהל וגו'. ואף דעמוני ומואבי בלאו אחד נאמרו מ"מ נמנין שתים. כשיטת רבינו הגאון ז"ל. וכן הסמ"ג והרמב"ן ז"ל מנאום שתים. ואף דממזר אחד זכר ואחד נקבה אסורין בקהל. משא"כ עמוני ומואבי דדוקא זכרים ולא נקבות. מ"מ כתבן סתם משום דממזר משמעו מום זר. ואחד זכר ואחד נקבה במשמע. אבל עמוני ומואבי משמע עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. וכל אחד כמשמעו ואין צריך לפרש. ומה שכתב לקמן גם מצרי ואדומי סתם אע"ג דהתם קיי"ל דגם נקבות בכלל. אפשר לומר דהתם שאני עפמש"כ התוס' (בפרק הערל ע"ז ע"א) בד"ה כתנאי עיי"ש. מיהו אין זה נכון. ויותר נראה לומר דלישנא דקרא נקט ולא חשש לפרש כאן פרטי הדינים. הן אמת שראיתי מי שכתב לתמוה על הפוסקים שפסקו כר"י דמצרי ואדומי אחד זכרים ואחד נקבות אסורין. מדתנן במתניתין (בפרק הערל ע"ו ע"ב) ר"ש מתיר את הנקבות מיד אר"ש קל וחומר הדברים וכו'. א"ל אם הלכה נקבל ואם לדון יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר. וכן בברייתא בגמרא שם ובספרי אמר להם הלכה אני אומר. ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות עיי"ש. הרי דת"ק גופי' קאמר אם הלכה נקבל. וא"כ אחר שהשיב ר"ש ואמר לא כי הלכה אני אומר. יש לנו לומר שקבלו את דבריו. וא"כ במסקנא לית מאן דפליג עלי' דר"ש. ואית לן למימר דהילכתא כוותי' דגם מצרי ואדומי לא אסר קרא אלא מצרי ולא מצרית אדומי ולא אדומית כפשטי' דקרא. ולפ"ז לכאורה הי' מקום לומר דבאמת זו היא דעת רבינו הגאון ז"ל. וא"כ דבריו נכונים בפשיטות שסתם הדברים משום דהדברים כמשמען בכל חד וחד כדכתיבנא. אבל באמת הא ליתא כלל. דהדבר פשוט דדברי הפוסקים נכונים ומוכרחים דגם למסקנא אחר שאמר ר"ש הלכה אני אומר. לא הודו לו ועדיין היא מחלוקת. ומאי דאמרו אם הלכה נקבל לא באו אלא לומר אם תברר לנו שכך היא הלכה. ואחר שלא בירר להם כך. לא קבלו את דבריו. משום שלהם לא נמסרה הלכה זו. וגם נראה לפמש"כ התוס' (שם ע"ז ע"ב) בד"ה הלכה וז"ל. הלכה אני אומר לאו הלכה למשה מסיני קאמר. דא"כ אמאי פליג עלי' רבי יהודה. אלא הכי קאמר הלכה אני אומר כך קבלתי מפי רבותי עכ"ל עיי"ש. והנה ודאי לא כתבו כן התוס' אלא על מאי דקאמר ר"ש הלכה אני אומר. אבל מאי דקאמרי לי' רבנן אם הלכה נקבל. ע"כ ודאי לא יתכן לפרש כן. דאטו משא פנים יש בדבר. שאם רבותיו של ר"ש אמרו כן יקבלו דבריהם אע"פ שאין להם ראי' לדבריהם. ואם ר"ש מעצמו אמר כן פליגי עלי'. אלא ודאי כוונת התוס' דרבנן דאמרי אם קבלה נקבל כוונתם הלכה למשה מסיני. אלא דר"ש שהשיב להם הלכה אני אומר כוונתו רק לומר שאין עיקר סמיכתו על הק"ו אלא כך קיבל מרבותיו. ובזה מדוקדק נמי לשון לא כי דקאמר. דלכאורה מאי לא כי. הרי אינהו גופייהו מספקא להו בהכי אם הלכה או דין. והי' לו להשיב להם על שאלתם הלכה אני אומר. אבל לא כי משמע שבא להכחישם ולהתנגד להם איפוך מדבריהם. ועי' סופ"ג דבב"ק (ל"ה ע"ב) ובתוס' שם (ד"ה ממאי) עייש"ה. אבל לפמש"כ ניחא שפיר. דתשובתו ודאי היא לגמרי איפוך מדבריהם. שהם נסתפקו אם הוא הלכה לממ"ס או רק מק"ו. והוא השיב להם דלא הא ולא הא. אלא הלכה מקובלת לו מרבותיו. ולזה ודאי לא הודו לו. איברא דבעיקר דברי התוס' יש להקשות לכאורה במה שהוכיחו דלאו הלכה לממ"ס קאמר. דא"כ אמאי פליג עלי' ר"י. ומאי ראי'. ודילמא לעולם הלממ"ס קאמר. ולא פליגי עלי' אלא מקמי דאמר להם הלכה אני אומר. אבל בתר דאמר להם הכי. חזרו והודו לו. וכדקאמרי לי' אם הלכה נקבל. וכבר תמה גם בזה החכם הנ"ל והניחה בצע"ג:

והנה אי בעינא אמינא לי' ע"פ מאי דבלא"ה יש לדקדק בדברי התוס' שכתבו דא"כ אמאי פליג עלי' רבי יהודה עיי"ש. והיינו רבי יהודה דברייתא שם. והרי בתוס' שם אמתניתין קיימי דלא נזכר רבי יהודה שם כלל. ולא הו"ל להוכיח אלא מרבנן דמתניתין. אבל נראה לפי מה שהכריח הרש"א ז"ל שם דרבנן דמתניתין לאו היינו רבי יהודה דברייתא. דאל"כ כיון דק"ו איפריך כדקאמרי רבנן במתניתין. למה לו לר"י קרא דבנים אשר יולדו להם למילף דהכתוב תלאן בלידה אלא ודאי ר"י לאו היינו רבנן דמתניתין. ולדידי' ק"ו דר"ש לא איפריך משום דגם הוא לא ס"ל כראב"י דאין חלל מחייבי עשה ושוב ליכא פירכא על ק"ו דר"ש כמבואר בגמרא שם. ולהכי איצטריך לי' קרא לאפוקי מק"ו דר"ש עיי"ש. ומעתה לפ"ז אפי' את"ל דרבנן במתניתין חזרו והודו לו לר"ש. מ"מ רבי יהודה דפליג בברייתא שם עלי' דר"ש ויליף מקרא דהכתוב תלאן בלידה. ודאי לא הודה לו. דהרי קרא קאמר. וגם לא אשכחן כלל דהודה לו. וזהו שדקדקו התוס' להוכיח מרבי יהודה. דמרבנן דמתניתין ודאי ליכא ראי'. משום דמשמע דמשאמר להם ר"ש הלכה אני אומר קבלו את דבריו. אבל מדברי ר"י דעדיין הוא במחלוקת על ר"ש שפיר הוכיחו דאם הלכה לממ"ס קאמר אמאי פליג רבי יהודה עלי'. ובאמת דהדבר מבואר בהדיא בגמרא שם דרבי יהודה מיהת ודאי לא הודה לו לר"ש. דהרי אמרינן התם א"ר יוחנן אי לאו דאמר רבי יהודה הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד. כיון דאמר קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר עיי"ש. והשתא אם איתא דרבי יהודה חזר והודה לר"ש. א"כ לקושטא דמילתא קשה דלא מצא ר"י יו"ר בביהמ"ד. אלא ודאי עכצ"ל חדא מתרתי. או דגם רבנן דמתניתין עדיין הם במחלקותם ולא הודו לו לר"ש. או עכ"פ צ"ל כמש"כ הרש"א ז"ל דרבנן דמתניתין לאו היינו רבי יהודה. ונהי דרבנן הודו לר"ש אבל רבי יהודה לא הודה לו. וא"כ איך שיהי' עכ"פ דברי התוס' ודאי נכונים. ועכ"פ מתבאר דמלישנא דמתניתין אין הכרח לומר דאחר שא"ל ר"ש הלכה אני אומר חזרו והודו לו לר"ש:

ואמנם בעיקר הדבר ודאי ע"כ מוכרח לומר דרבנן לא חזרו והודו לו לר"ש. אע"פ שאמר להם הלכה אני אומר. חדא דמש"כ הרש"א ז"ל דרבי יהודה לאו היינו רבנן דמתניתין. ודאי ליתא. ואשתמיטתי' דברי הספרי (פרשת תצא פסקא רנ"ג) דמבואר בהדיא איפכא דקתני התם בנים ולא בנות דברי ר"ש. וחכ"א אשר יולדו להם לרבות את הבנות. אר"ש ק"ו הדברים ומה במקום וכו'. אמרו לו אם הלכה נקבל אם לדון יש תשובה. אמר להם הלכה אני אומר וכו' עיי"ש. הרי בהדיא דחכמים דר"ש היינו רבי יהודה דדריש מקרא דבנים אשר יולדו להם שהכתוב תלאן בלידה. אע"פ שהם עצמן אמרו לו לר"ש אם לדון יש תשובה. ועיקר הוכחת הרש"א אינה מוכרחת כלל ואין להאריך. ומעתה א"כ ממילא מבואר דע"כ לא חזרו בהן רבנן ולא הודו לר"ש אף אחר שאמר להם הלכה אני אומר. דהרי להדיא מבואר בסוגיא שם דרבי יהודה לא הודה לר"ש כמשכ"ל. ורבנן דר"ש היינו רבי יהודה. ועוד אני אומר דאפי' לדברי הרש"א ז"ל ע"כ קיי"ל כרבי יהודה ולא כר"ש. דהרי בהדיא אמרינן בסוגיא (שם ע"ח ע"א) דרבב"ח אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי משום בתר דידי' שדינן לי'. וכי אתי רב דמי אר"י מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי משום דבתר אימי' שדינן לי' עיי"ש. הרי להדיא דלכ"ע קיי"ל כרבנן דר"ש דמצרית נמי אסורה. וכן מבואר שם לקמן בההיא דקאמר רבינא אר"י באומות כשנתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם. ומוקמינן לה בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי שדיי' בתר עמוני אי נקבה הוי שדיי' בתר מצרית עיי"ש. הרי בהדיא דכרבנן קיי"ל. וכן מבואר בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"ג) עיי"ש. וא"כ עיקר התמיהא על הפוסקים שפסקו כרבנן דר"ש בורכא היא ואין בה ממש כלל. ולא הי' לו להקשות אלא על אמוראי דתלמודין וירושלמי מנ"ל דרבנן לא חזרו והודו לר"ש בתר דאמר להו הלכה אני אומר. כיון דמעיקרא אמרו לו אם הלכה נקבל אבל גם זה לק"מ. דאדרבה מדלא קתני בהדיא במתניתין דחזרו והודו לו משמע דלא חזרו בהן. ומאי דקאמרי לי' אם קבלה נקבל כבר ביארנו דלק"מ. ועכ"פ מתבאר דע"כ לא יתכן כלל לומר דהלכה כר"ש. וע"כ לא יתכן לומר בכוונת רבינו הגאון ז"ל אלא כמש"כ לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף