ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/רו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה רו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא ילין חלב חוץ הקודש. כתיב (בפרשת משפטים) ולא ילין חלב חגי עד בקר. ואמרינן שם במכילתא בא הכתוב ללמדך על החלבים שהן נפסלין בלינה על גבי הרצפה וכו' עיי"ש. וכן תרגם אונקלוס ולא יביתון בר מן מדבתא תרבי נכסת תגא עד צפרא. וכן פירש"י שם ולא ילין חוץ למזבח עיי"ש. וזהו שכתב רבינו הגאון ז"ל ולא ילין חלב חוץ הקודש. כלומר חוץ למזבח. דכתיב בו (בפרשת תצוה) והי' המזבח קדש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש. והיינו נמי דקתני במכילתא שהן נפסלין בלינה ע"ג הרצפה. כלומר לאפוקי כשהן ע"ג המזבח שאין עוברין בלא ילין ואינן נפסלין בלינה. משום דאין לינה מועלת בראש המזבח. וכתיב נמי (בפרשת תשא) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. ותרגם אונקלום ולא יביתון לצפרא בר ממדבחא תרבי נכסת חגא דפסחא. וכן פירש"י שם וז"ל ולא ילין כתרגומו אין לינה מועלת בראש המזבח. ואין לינה אלא בעמוד השחר. זבח חג הפסח אמוריו. ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים עכ"ל עיי"ש. וכן הוא במכילתא דרשב"י (פרשת תשא). ולא ילין לבקר זבח חה"פ מכאן שכל המלין אימורין עובר בל"ת עיי"ש. ושני לאוין אלו אין נמנין אלא באחד. דהו"ל כלאו כפול בענין אחד. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין קט"ז) לפי שיטתו דס"ל דגם לאו דלא ילין חלב חגי בפסח מיירי עיי"ש ובמה שהאריך בזה במל"מ (פ"א מהלכות ק"פ ה"ז) עיי"ש. ושם במל"מ כתב דלהרמב"ם ז"ל דס"ל דשני לאוין אלו בחלבי פסח מיירי ניחא שאין נמנין אלא באזהרה אחת. אבל לדעת הסוברין דקרא דחלב חגי בחגיגת ט"ו מיירי ראוי למנותן שתים אע"פ שהם מענין אחד. דהיינו שלא להלין האימורין. מ"מ כיון שבאו האזהרות בנושאין מתחלפים יש למנות כל אחת בפ"ע. האחת למותיר אימורי חגיגת ט"ו מדכתיב לא ילין חלב חגי. והשנית למותיר אימורי הפסח מדכתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח. דעדיפא מינה ראינו להרמב"ם שמנה ארבעה לאוין במותיר מאכילת אדם. האחד במותיר מתודה. והשני במותיר מבשר חגיגת י"ד. והשלישי במותיר מבשר פסח ראשון. והרביעי במותיר מבשר פסח שני. אע"פ שכולם ענין אחד ממש הם עיי"ש בדבריו:

ולפ"ז לכאורה לרבינו הגאון ז"ל כאן דס"ל דאזהרה זו דלא ילין חלב חגי לא מיירי במותיר אימורי הפסח. כמתבאר מלשונו כאן. קשה לכאורה דהו"ל למנותן בשני לאוין. אבל הדבר פשוט דלק"מ דרבינו הגאון ז"ל לטעמי' אזיל. דגם במותיר הבשר לא מנה אלא שני לאוין. האחד במותיר מבשר הפסח. והשני במותיר מבשר התודה ולחמה. וכמו שביארנו טעמו לעיל (לאוין קע"א) עיי"ש. וא"כ מותיר מבשר פסח ראשון ופסח שני באמת לא מנה אלא באחת. משום דענין אחד הם. וכן מותיר מבשר התודה ולחמה ומותיר מבשר החגיגה לא מנה מהאי טעמא אלא באחת. ורק מותיר מבשר הפסח והתודה הוא שמנה בשתים. משום דאכילת הפסח והתודה ודאי שני ענינים חלוקים הן. ואין אכילת בשר הפסח כאכילת בשר שאר הקרבנות. דכל קרבנות הנאכלין נאכלין ביום שחיטתן וזריקת דמן. משא"כ בבשר הפסח שאינו נאכל אלא בלילה. וכן בשאר הילכותיו אין לנו בכל קרבנות הנאכלין כיו"ב. ועי' בסוגיא דפ"ג דזבחים (ל"ו ע"א) ובתוס' שם (בד"ה תרי קראי וכו') עיי"ש ובמש"כ בזה לעיל (לאוין קע"א) עייש"ה. ולזה שפיר מנאן בשתים. משא"כ במלין אימורין דאין שום חילוק בהקטרת אימורי פסח לשאר הקרבנות. ובודאי ענין אחד ממש הם. לכך לא מנאן אלא באחת. וכן מתבאר ממכילתא דרשב"י שהבאתי לעיל. דעל קרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח קאמר מכאן לכל המלין אימורין שעובר בל"ת. הרי דאע"ג דקרא לא כתיב אלא בפסח. מ"מ ס"ל דשמענו מזה לכל הקרבנות. וכן פירש"י שם. והיינו משום דלענין לינת אימורין אין לחלק בין אימורי פסח לשאר אימורין דענין אחד ממש הן. ומיהו הבה"ג והר"ש בן גבירול ז"ל מנו באמת שני לאוין אלו דלא ילין חלב חגי ולא ילין לבקר זבח חה"פ עיי"ש. וכן הרא"ם ז"ל (ביראים סי' שפ"ח ובסי' תי"ב) מנה שני לאוין אלו כדרכו לילך בעקבות הבה"ג עיי"ש. אע"ג דבמותיר מאכילת אדם לא מנו הבה"ג וסייעתו ז"ל כל הלאוין האמורים בענין. וכמשכ"ל (לאוין קע"א) עיי"ש. ולדבריהם ז"ל ודאי יקשה ביתר שאת כדברי המל"מ שהבאתי. ולאידך גיסא. דאחר שמנו שני לאוין אלו אע"פ שהם מענין אחד. הי' להם למנות ג"כ כל הלאוין שבמותיר מאכילת אדם משום שבאו בנושאים מתחלפים. אע"פ שהם מענין אחד ואין להאריך בזה. ורבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות לטעמי' אזיל דגם שם לא מנה בענין זה אלא לאו אחד. אלא דשם לא מנה אלא לאו דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח. כנראה מדבריו (בדבור זכור) שכתב שם וז"ל משחוט הפסח על חמץ. ומהלינו עיי"ש. ומדכתב מהלינו. דמשמע ודאי דקאי על הפסח דסליק מיני'. מבואר דכוונתו ללאו דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח. שאם היתה כוונתו ללאו דלא ילין חלב חגי הי' לו לכתוב ומהלין חלבו. ועכצ"ל דלישנא דקרא נקט. אבל ודאי ס"ל דכל חלבי הקרבנות בכלל וכדאיתא במכילתא. ולהכי לא מנה שם לאו דלא ילין חלב חגי. מיהו אפשר לומר דכוונתו שם ללאו דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב וגו'. דקאי אפסח כדאיתא בספרי (ראה פיסקא קל"א) עיי"ש. ובזה יהי' ניחא מה שלא מנה שם לאו דלא תותירו. וגם הבה"ג מנה לאו זה. ועי' יראים סי' תי"ב:

ועדיין צ"ע בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. דממש"כ חוץ הקודש דהיינו חוץ למזבח כמשכ"ל. מבואר דס"ל דקיי"ל דאין לינה מועלת בראש המזבח. והיינו כרבה דס"ל הכי בזבחים (פרק המזבח מקדש פ"ז ע"א) עיי"ש. אבל הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"א) פסק כרבא דפליג התם עלי' דרבה. וס"ל דלינה מועלת בראש המזבח. וכתב בכ"מ שם דהיינו משום דבתרא הוא עיי"ש. איברא דאין מזה הכרע. ואדרבה הכא רבא לגבי רבה תלמיד היושב לפני רבו הוה. דהא התם אמרינן בעא מיני' רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת וכו'. ופשט לי' רבה דאינה מועלת. ואע"ג דאמרינן התם דלא קיבלה רבא מיני'. מ"מ בכל כיו"ב אין הלכה כתלמיד במקום הרב. כמש"כ הרשב"א והר"ן ז"ל בשבת (פרק תולין קמ"א ע"א) עיי"ש. וכן כתב בש"מ בב"ב (י"ג ע"א ובדף כ"ט ע"א) על שם הרשב"א ז"ל עיי"ש. וכן פסק הרא"ם ז"ל (ביראים סי' שפ"ח) והסמ"ג (לאוין שמ"ח) כרבה דאין לינה מועלת בראש המזבח עיי"ש. וכן דעת רש"י (בפרשת משפטים ובפרשת תשא) כמשכ"ל. ואע"ג דלפעמים מפרש אף אליבא דמאן דלא קיי"ל כוותי'. מ"מ היינו דוקא היכא דפשטי' דקרא משמע הכי. אבל כאן אדרבה בקרא לא ילין כתיב סתמא. דמשמע אפילו בראש המזבח. אלא ודאי ס"ל כדעת הרא"ם והסמ"ג דהכי קיי"ל דאין לינה מועלת בראש המזבח כרבה לגבי דרבא. וקצת משמע כן גם דעת הרמב"ן ז"ל (סו"פ תשא) עייש"ה. ועי' בתשובות הגאונים (דפוס ליק סי' מ"ה) בשם רב יהודאי גאון ז"ל דכל היכא דאיפליגו רבנן במילתא ומתרגם אמר קרא כחד מינייהו הילכתא כוותי' עיי"ש. וכן הוא בתורתן של ראשונים (ח"ב ריש סי' א') בשם רב נטרונאי גאון ז"ל עיי"ש. וכן כתב הר"ב מג"א (בשורש חמישי) לדעת הרמב"ם ז"ל עיי"ש בדבריו וא"כ כאן דדברי המתרגם הם כרבה. אית לן למימר דקיי"ל כוותי':

וראיתי קצת מביאים מסוגיא דפרק תמיד נשחט (נ"ט ע"ב) דאמרינן ר"כ רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בקר. עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין. והא כתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים. עלי' השלם כל הקרבנות כולן וכו'. ומאי קושיא והא אפשר לומר דלא להקטרה קאמר קרא. דודאי אסור להקטירן עד למחר אחר תמיד של שחר. אלא דקאמר קרא דלא ילין בר ממדבחא עד בקר. אלא קודם הבקר יהא מעלן ומלינן על ראש המזבח. וכן קשה במאי דקאמר התם רמי לי' רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין וכו' עיי"ש. והכריחו מזה דכולהו הנך אמוראי ס"ל דלינה מועלת בראש המזבח. ולדידי אין מזה הכרע כלל. דודאי כיון דחלבים להקטרה קיימי וזו היא מצותן. כיון דקאמר קרא לא ילין עד בקר. דמשמע הא כל הלילה כולה ילין. ע"כ ילין למצותן קאמר. שיכול להלינן כל הלילה ולהקטירן ולא מתחייב להקטירן מיד ביום. ואע"ג דודאי כשמעלן בראש המזבח קודם בקר לא עבר בלא ילין. מ"מ ודאי שריותא דקרא דכל הלילה כולה ילין להקטרה קאמר כמצותן ואין כדאי להאריך בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.