ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קצה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אל תקטירו שאור. ודבש. וטמא להקריב לבלתי נגוע. כתיב (בפרשת ויקרא) כל שאור וכל דבש לא תקטירו. ורבינו הגאון ז"ל לשיטתו אזיל דכל שני פרטים שנפרטו בלאו אחד נמנה כל פרט בפ"ע. ולכן מנאן בשני לאוין. ולא כדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל והרמב"ם ז"ל וסייעתו שמנו אותן רק מצוה אחת. וכן הסמ"ג והרמב"ן ז"ל מנאום בשני לאיין. וכבר ביאר הרמב"ן ז"ל (בסה"מ לאוין צ"ח) דכאן אפי' לשיטת הרמב"ם ז"ל ראוי למנותן שתים עיי"ש בדבריו. וכן הרשב"ץ ז"ל בזה"ר אע"פ שבכל כיו"ב כגון אתנן ומחיר נא ומבושל ואינך לא מנאן אלא באזהרה אחת. מ"מ שאור ודבש מנאן בשתי אזהרות. וכמבואר במנין המצות שלו (לאוין קפ"א קפ"ב) עיי"ש. אלא שאני רואה דדבריו סותרים זא"ז. דבסוף ספרו הסכים לדעת הרמב"ם ז"ל שלא למנות שאור ודבש אלא באזהרה אחת עיי"ש בדבריו. ועכצ"ל שחזר בו ואין להאריך בזה. וכתיב (בפרשת אמור) וינזרו מקדשי ב"י ולא יחללו את שם קדשי וגי'. ומבואר סו"פ הנשרפין (פ"ג ע"ב) ובשאר דוכתי דמהך קרא שמעינן אזהרה שלא לעבוד במקדש בטומאה עיי"ש. ואע"ג דבלא"ה גם בלא עבודה הזהיר הכתוב שלא לבוא בטומאה למקדש מדכתיב ולא יטמאו את מחניהם. כמבואר בפ"ג דמכות (ט"ו ע"א) ובפסחים (פרק אלו דברים ס"ז ע"א) עיי"ש. וכתיב ואל המקדש לא תבא. וא"כ לכאורה לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל אין לאו זה דעבודה בטומאה בא במנין. כיון דליכא נפק"מ אלא לענין להתחייב שתים ולהתחייב מיתה. אבל אזהרת לאו בלא"ה יש בה משום ביאה למקדש בטומאה אע"פ שלא עבד. מ"מ נראה דשפיר איכא נפק"מ גם לענין עיקר האזהרה. כגון בשנטמא במקדש דלענין איסור ביאת מקדש בעינן שיעור שהייה כדי השתחואה. אבל משום עבודה בטומאה בכל דהוא מיחייב. כגון שבא בקצרה והפך בצינורא. כמבואר בסוגיא דפ"ג דשבועות (?"ז ע"ב) עיי"ש. ואע"ג דאכתי לפי מאי דמיבעיא לי' ל?"א התם אם צריך שהייה למלקות משום דלקרבן הוא דגמירי שהייה למלקות לא גמירי שהייה. או"ד בפנים גמירי שהייה לא שנא לקרבן ולא שנא למלקות ולא איפשיטא עיי"ש. וא"כ אם איתא דלא צריך שהייה למלקות אין לאו זה בא במנין לשיטת רבינו הגאון ז"ל. כיון דבלא שימוש בטומאתו מוזהר על הביאה גרידא ואפי' מלקות איכא אע"פ שלא שהה. וא"כ לפי שיטתו היאך השלים בו מנין תרי"ג מצות. מ"מ לק"מ דמלבד דאפשר לומר דס"ל דהך איבעיא איפשיטא במסקנא. וכמתבאר בתוס' שם (בד"ה צריך שהיי' וכו') עיי"ש. וכבר כתב הר"ב מל"מ (בפ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה כ"א) מהאי טעמא לדעת הרמב"ם ז"ל ג"כ דאפשר דאיפשיטא האיבעיא לקולא דצריך שהייה למלקות כמו לקרבן עיי"ש. וא"כ נראה דאפי' אזהרת לאו ליכא בלא שהייה. ובלא"ה לפי המתבאר מדברי התוס' שם (בד"ה או אין וכו') עד כאן לא איבעיא לי' לרבא אם צריך שהייה למלקות אלא שהייה כדי השתחוואה כדבעינן לענין קרבן. אבל כדי יציאה וכניסה פשיטא לי' דבעינן מיהת לענין מלקות עיי"ש בדבריהם ובמל"מ (סופ"ג מהלכות ביאת מקדש). וא"כ שפיר איכא נפק"מ באזהרת עבודה בטומאה לענין עבודה שאין בה אפי' כדי שיעור יציאה וכניסה. דמשום אזהרת ביאת מקדש בטומאה ליכא ומשום שימוש בטומאה איכא:

ובלא"ה נראה דאיכא נפק"מ כמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות (בפ"ד מהלכות ביאת מקדש ה"ד) לענין במה דליכא אזהרת ביאת מקדש. ואזהרת שימוש בטומאה איכא. אי נמי שעשה בית יד ארוכה לצינורא והפך באיברים מבחוץ עיי"ש. ואע"ג דלפמש"כ לעיל (לאוין קע"ד) ליכא למימר לדעת רבינו הגאון ז"ל שמונה לאו זה משום במה עיי"ש. מ"מ שפיר איכא למימר שמנה אותו משום דנפק"מ לענין להפוך בצינורא מבחוץ. דליכא אלא אזהרת שימוש בטומאה בלבד. והא דאיצטריך בסוגיא דשבועות שם לאוקמי כגון שבא בקצרה והפך בצינורא. אין ה"נ דהוה מצי לאוקמי בכה"ג שכתב הראב"ד ז"ל. אלא דבלא"ה כבר כתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל שם דחדא מתרי ותלת אוקימתא נקט עיי"ש בדבריהם. ומלבד זה איכא נמי נפק"מ לענין כניסה דרך גגין. דלענין אזהרת כניסה דוקא דרך ביאה הוא דאסרה תורה. כדתניא התם בברייתא. וכבר העלה הר"ב מל"מ (בפ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ט) דלדעת הראב"ד ז"ל אפי' שהה פטור בכניסה דרך גגין עיי"ש בדבריו. ומה שתמה שם על זה דאטו מי גרע מנטמא בפנים דחייב כששהה אע"ג דליכא ביאה כלל עיי"ש שחזר ושנה הכרח זה כמה פעמים. אבל לענ"ד אין זה מוכרח כלל. דנטמא בפנים אע"ג דמעיקרא בהיתר נכנס. מ"מ כיון שנכנס דרך ביאה שפיר מתחייב על השהייה שאח"כ בטומאה. משום דכניסה דמעיקרא דרך ביאה מחייבתו להיות נזהר מלהטמא כל זמן שהוא בפנים. וכשאירע שנטמא בפנים הרי הוא מוזהר ועומד לצאת מיד. שאם ישהה מעלה עליו הכתוב כאילו נכנס בטומאה. דכניסה דמעיקרא מצטרפת לשהייה בטומאה וקרינן בי' ואל המקדש לא תבא. משא"כ בנכנס דרך גגין אע"פ ששהה בטומאה. מ"מ כיון דמעולם לא הי' כאן כניסה דרך ביאה. ליכא למיחייבי' משום דלא קרינן בי' ואל המקדש לא תבא. דעל דרך ביאה הוא שהקפיד הכתוב. והר"ב מל"מ גופי' שם (לקמן הלכה כ"א) לא ברירא סברתו זו לדעת התוס' עיי"ש היטב. ויש מקום להאריך בזה הרבה אלא שאכמ"ל בזה. וא"כ מצד זה עכ"פ אין שום גמגום בדברי רבינו הגאון ז"ל דשפיר מנה כאן אזהרה דמקריב בטומאה אפי' לפי שיטתו:

אמנם מש"כ רבינו הגאון ז"ל כאן לבלתי נגוע. דמשמע לכאורה לפום ריהטא דכוונתו בזה למנות אזהרה בפ"ע מנגוע בקדשים. הוא תמוה מאוד דהרי לא אשכחן שום אזהרה לנוגע ?ל? לאו דבכל קדש לא תגע שכבר מנה לקמן בסמוך. וכמו שכבר עמדנו בכיו"ב לעיל (לאוין קצ"א) עיי"ש. אבל נראה דאין כוונתו כאן לאזהרה בפ"ע. אלא זה נמשך לאזהרת הקרבה בטומאה דסליק מינה. ומשום דלכאורה יש מקום להקשות לפי שיטת רבינו הגאון ז"ל. ולפי דעתו לקמן בסמוך. דלאו דבכל קדש לא תגע הוא כולל נמי אזהרה לנוגע. א"כ לא הו"ל למנות אזהרה למקריב בטומאה. דהרי בלא"ה תיפוק לי' משום אזהרה דבכל קדש לא תגע. דכשמקריב הרי הוא נוגע בקדשים. וכל כיו"ב אינו בא במנין בפ"ע לשיטתו. ולתרץ זה הוסיף וכתב לבלתי נגוע. כלומר דנפק"מ באזהרה זו למקריב בלא נגיעה. ומשכחת לה כגון שהפך בצינורא ע"י פשוטי כלי עץ בשר שעל המערכה דלא נגע. דמשום מקריב בטומאה איכא ומשום נוגע ליכא. ועי' מש"כ עוד לקמן בסמוך בענין אזהרה זו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.