ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קצב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קצב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שומת שמן. זכה במנחת חב. כתיב (בפרשת ויקרא) במנחת חוטא לא ישים עלי' שמן. ולא יתן עלי' לבונה כי חטאת היא. וזהו שכתב שומת שמן. והיינו לאו דלא ישים עלי' שמן. זכה. היינו לבונה וקראה זכה ע"פ הכתוב בפרשת קטורת ולבונה זכה. והיינו לאו דלא יתן עלי' לבונה. ויש כאן שני לאוין חלוקין. וכדתנן נמי (בפ"ה דמנחות נ"ט ע"ב) וחייב על השמן בפ"ע וחייב על לבונה בפ"ע עיי"ש. והבה"ג וסייעתו לא מנו שני לאוין אלו. אלא דבאזהרות הר"ש בן גבירול ז"ל מנה לאו דלא יתן עלי' לבונה. אבל לאו דלא ישים עלי' שמן לא מנה עיי"ש. והוא תמוה ביותר. ואולי אפשר לומר דשימת שמן כיון דאם עבר ושם עלי' שמן פסולה. וכמבואר בפ"ה דמנחות שם עיי"ש. להכי ס"ל דהו"ל בכלל מעשה המנחה שמנה שם. ואינה נמנית בפ"ע. משא"כ לבונה דאם עבר ונתן אין המנחה נפסלת בכך כמבואר במנחות שם. להכי מנה בפ"ע. אבל אין זה נכון ואין להאריך. והנה יש עוד שני לאוין כאלו במנחת קנאות של סוטה דכתיב (בפרשת נשא) לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה כי מנחת קנאות הוא וגו' והרמב"ם ז"ל וסייעתו מנאום. ונראה דרבינו הגאון ז"ל לא מנאם משום דאינם אלא כשאר לאוין הכפולים שאינם באים במנין בפ"ע לכ"ע. שהרי זו וזו מנחת חוטא וחובה נינהו. ובשתיהן פירש הכתוב הטעם משום שבאות על חטא. דבמנחת חוטא כתיב כי חטאת היא. ובמנחת סוטה נמי פירש הכתוב הטעם כי מנחת קנאות הוא וגו' מזכרת עון. וחדא מילתא נינהו. ולכן כללן שתיהן כאחת בשם אחד. דשתיהן מנחת חוטא נינהו. וכתב מנחת חב סתם דשתיהן בכלל. וכמו שתרגם המתרגם על קרא דחטא העם הזה וגו' חב עמא הדין. ובריש ב"ק במשנה כשהזיק חב המזיק. ומלבד זה אפשר לומר ע"פ מאי דקשה לכאורה בעיקר לאוין אלו מנ"ל כלל שבאו להזהיר. דלכאורה נראה שלא באו אלא לשלילה. דכיון דכל המנחות שמן ולבונה מעכבים בהן. כתב קרא בהנך דאינן צריכין שמן ולבונה כשאר כל המנחות. וכבר ראיתי לקצת אחרונים שנתקשו בזה. אבל נראה דלק"מ. דע"כ מוכרח דהנך קראי לא לשלילה בעלמא אלא לאזהרה אתו. דאל"כ אחר דכתב קרא גבי מנחת חוטא לא ישים עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה. ודאי גם מנחת קנאות בכלל. ולמה לי למיהדר ולמיכתב הכי במנחת סוטה. אלא ודאי להכי אהדרי' קרא לאשמעינן דעיכובא הוא ולהזהיר עלה בלאו. וממילא שמעינן מינה נמי לכל מנחת חוטא דלהזהיר הוא שבא הכתוב. והשתא א"כ ממילא מבואר לפ"ז דאין להביא במנין הלאוין אלא שני לאוין מהנך ארבעה. משום דהנך תרי לאוי דכתיבי במנחת סוטה לא באו אלא ללמד דהנך תרי לאוי שבמנחת חוטא אזהרת לאו נינהו ולא לשלילה בעלמא אתו. כמו שהי' ראוי לומר אי לאו דגלי קרא. וא"כ אין לנו כאן אלא שתי אזהרות. ולכן לא מנה רבינו הגאון ז"ל אלא שני לאוין אלו. והנה באזהרותיו אשר ע"פ עשרת הדברות כנראה נמשך רבינו הגאון ז"ל אחר הבה"ג ולא מנה כלל לאוין אלו אבל כאן חזר בו ומנאן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.