ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קמג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תגרע זרע. וקציר בשביעית. ובשניהם. ביובל מדרשון. כתיב (בפרשת בהר). ובשנה השביעית וגו' שבת לה' שדך לא תזרע וגו'. את ספיח קצירך לא תקצור. וכתיב שם יובל היא שנת החמשים שנה לא תזרעו ולא תקצרו. וזהו שכתב רבינו ובשניהם ביובל מדרשון. כלומר שני לאוין אלו האמורים בשביעית נאמר וגם ביובל. ומש"כ מדרשון. נראה דכוונתו ז"ל למה שאמרו בספרא לא תזרעו לא תקצרו את ספיחיה וגו' כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל עיי"ש. וכתב על זה בסמ"ג (לאוין רע"ב רע"ג) וז"ל ותניא בת"כ כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל. פי' שכשם שהשביעית אסורה בעבודת אדמה ובעבודת אילן כך ביובל. כשם שדרשנו על הספיחים בשביעית שלא לקצור ושלא לבצור כדרך הקוצרים והבוצרים כך נדרש ביובל. וענין בנין אב הוא עכ"ל. וכיו"ב כתב הרא"ם ז"ל (ביראים סי' קפ"ט) עיי"ש. וזהו שכתב רבינו ובשניהם ביובל מדרשון. כלומר כמדרשם בשביעית כך מדרשם ביובל:

ולכאורה יש לתמוה מה שלא מנה רבינו הגאון ז"ל לאו דכרמך לא תזמור ולאו דענבי נזירך לא תבצור האמורים בשביעית. וגם לאו דלא תבצרו את נזיריה האמור ביובל. ומנאום כל מוני המצות. ואמנם נראה דס"ל דזריעה וזמירה חדא נינהו. אלא דזו בקרקע וזו באילן. וכדאמרינן בפרק כלל גדול (ע"ג ע"ב) תנא הזורע והזומר והנוטע וכו' כולן מלאכה אחת הן ואינו חייב אלא אחת עיי"ש. וכן קצירה ובצירה אמרינן התם דמלאכה אחת הן עיי"ש. והכי נמי אמרי' בריש פ"ק דמו"ק (ג' ע"א) מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הילכתא כתבינהו רחמנא. למימרא דאהני תולדות הוא דמחייב אתולדות אחרנייתא לא מיחייב עיי"ש. הרי דהנך קראי יתירי נינהו ולא איצטריכו אלא לדרשא. ולא ללאוין בפ"ע. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהלכות שמיטה ה"ג) וז"ל. וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן עכ"ל עיי"ש. וכיון דזמירה היא בכלל לאו דשדך לא תזרע. וכן בצירה בכלל לאו דלא תקצור ולא חזר הכתוב וכתב לאו דלא תזמור ולאו דלא תבצור אלא כדי למעוטי אחרנייתא. ודאי אין למנותן בפ"ע וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל (בשורש תשיעי) וז"ל ואל יטעך ג"כ היות האזהרה נכפלת במלות מתחלפות. כמו אמרו יתברך לא תעולל אחריך אחר אמרו ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו. ואמרו כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך כי אין אלו שני לאוין. אבל היא אזהרה אחת מענין אחד. והוא שלא יקח מה ששכח מן התבואה או הפירות כשיאספם. והביא בזה שני דמיונים בענבים וזיתים. וקרא הנותר מהענבים עוללות. והנותר מהזיתים פארות. ופי' לא תפאר לא תחתוך מה ששכחת בקצת הפארות והם הענפים עכ"ל עיי"ש. והוא ממש כנדון דידן. ומזה באמת יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל וסייעתו שמנו זריעה וזמירה בשתים. וכן קצירה ובצירה בשתים. ומאי שנא משכחה דשדה ודענבים ודזיתים. דאע"ג שבא בכל אחת לאו מיוחד בפ"ע מ"מ מנאום מצוה אחת כמש"כ הרמב"ם (לאוין רי"ד) ובשרשים שם:

וכבר נשאל על זה בנו של הרמב"ם הר"א מיימון ז"ל (בספרו מעשה נסים סי' ד') מאת ה"ר דניאל הבבלי ז"ל. וז"ל ואמרו ז"ל זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה. ולמה הוזכרו לומר לך אהני תולדות הוא דמחייב אאחרנייתא לא מיחייב וכו'. ומאמרם ז"ל זמירה בכלל זריעה. ולמה הוזכרה. הבננו כי אין הבדל אצלם בין הנאמר באיסור עבודת קרקע ובין הנאמר באיסור עבודת אילן. כי שניהם ענין אחד וכו'. ואנחנו ראינו כי הרב ז"ל בעצמו במקום אחר לא הבדיל בין האילנות והנזרעים. מפני שהוא כבר מנה ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עם לא תפאר אחריך במצוה אחת בעשה שבהן ובלאו שבהן. ולפי היקש שיטתו בשביעית המה שתי מצות עכ"ל. ועל זה השיב הר"א מיימון ז"ל בתשובתו וז"ל. אמנם קושייתך היותו ז"ל הבדיל בין זריעה וזמירה ובין קצירה ובצירה. אף כי לפי שיטתו ז"ל הי' ראוי בחילוף זה. לפי מה שביאר בעומר השכחה וכו'. ונאמר בזה הנה ידוע כי הזמירה נשתוית לזריעה מפני שענינם אחד. וכן הבצירה עם הקצירה. ואפי' אם לא אמרו זה חז"ל. ההיקש הי' מחייב כי יכלול זמירה וזריעה בלאו אחד. וקצירה ובצירה בלאו אחד. כאשר כלל בשכחה שכחת העומר עם שכחת האילן אשר נאמר בה לא תפאר אחריך. אבל ההיקש הזה מופרך ובטל מנוסחת דברי חז"ל אשר הבאת להקשות מהם. וביאור זה כי ההיקש יכריח כי לא תפאר אחריך הוא ממין ושכחת עומר. ואמנם נזכר לדמיון ולהתבונן כי נרמז הדין גם בזולת עומר השכחה ולא מצאנו במאמרו יתברך בזית לא תפאר אחריך לפי דברי רז"ל תועלת אחרת זולת רמיזת הדין גם בזולת שכחת העומר. (כוונתו למה שאמרו בחולין (קל"א ע"ב) עיי"ש). ועל כן ראוי לכוללם במנין אחד וכו'. כי אין תועלת מחודש נלמדת מאזהרה זאת. אמנם אמרו יתברך וכרמך לא תזמור אחר אמרו שדך לא תזרע מצאנו מפורש לחז"ל כי אין זה בא לגלות על הדין הראשון שנוהג גם בזולת מקומו. אלא להסיר מהמחשבה להקיש אליו וכו'. כמו שביארו חז"ל לומר לך אהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב וכו'. ונלמוד מדבריהם ז"ל כי הזמירה אם כי היתה נלמדת מהזריעה כי היא מענינה. אמנם הכתוב גילה לנו שלא תהי' נלמדת מהזריעה. כי אם היתה נלמדת מהזריעה היו נלמדים זולתם גם כן וכו' עכ"ל עיי"ש. ולענ"ד אין דבריו מספיקים כלל. ועיקר דבריו ז"ל תמוהים אצלי. דאדרבה איפכא מסתברא. דבשכחה כיון דאיצטריך קרא דלא תפאר אחריך לאשמעינן דגם באילן נוהג דין שכחה. נשמע מזה דאין שכחת אילן בכלל שכחת שדה. וא"כ יש למנותן שתים. משא"כ בזמירה דאמרינן דבכלל זריעה הוא. ולא כתיב קרא דלא תזמור אלא למעוטי תולדות אחרנייתא. דבלא"ה ה"א דכולהו בכלל זריעה. וא"כ עכ"פ זמירה ודאי בכלל זריעה הוא. ויש למנותן מצוה אחת. וקושית הר"ד בבלי ז"ל נתחזקה עוד ביתר שאת. ואע"ג דודאי מצד עצמה לית בה קושיא. לומר דמדאיצטריך קרא מיוחד לרבות שכחת אילן. נשמע דיש למנות שכחת שדה ושכחת אילן בשתים. דהו"ל כחמשה לאוין האמורים בדם (כדאמרי' בריש כריתות) שאין נמנין אלא באחת כמבואר בשורש תשיעי עיי"ש. מ"מ אין בזה מעלה לגבי זריעה וזמירה וקצירה ובצירה. ולא עדיפא מינייהו כלל. ומש"כ הר"א מיימון ז"ל לחלק בין שכחה לבצירה וקצירה וזריעה וזמירה. אינו מספיק כלל כמו שביארנו. דנהי דגלי קרא דזמירה ובצירה לומר דאאחרנייתא לא מחייב. מ"מ זמירה ודאי בכלל זריעה. ובצירה בכלל קצירה. וראוי למנותן אחת אחת כשכחת שדה ושכחת אילן ועכ"פ ודאי נכונים מאוד דברי רבינו הגאון ז"ל כאן שלא מנה לאוין דזמירה ובצירה בשביעית ולאו דבצירה ביובל. ונטה בזה מדרך כל שאר מוני המצות:

ואמנם באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור זכור) הלך בדרך הבה"ג ושאר מוני המצות בזה. וז"ל שם שפתים והפרודים תשמט בשביעית. ספיחיה ונזיריה לא תגדור עכ"ל. וביאור דבריו נראה דשפתים הוא מלשון בין המשפתים שתרגם אונקלוס וירושלמי בין תחומיא. ועי' בפירש"י ובה"ט (פרשת ויחי). ורצה לומר בזה לאו דשדך לא תזרע. ומש"כ והפרודים. הוא מלשון הכתוב עבשו פרודות (יואל א' י"ז) שנראה מדברי רבינו הגאון ז"ל (בפי' תשעים מלות בודדות שלו. סי' ע"ג) דס"ל כמו שתרגם יונתן גרבי חמרא. וכן פירש"י שם עיי"ש. וכוונתו בזה ללאו דכרמך לא תזמור ועי' בירושלמי פאה (פ"ז ה"ג) ומש"כ ספיחיה. כוונתו ללאו דספיח קצירך לא תקצור. ומש"כ ונזיריה לא תגדור כוונתו ללאו דענבי נזיריך לא תבצור. הרי שמנה שם גם לאוי דזמירה ובצירה ככל שאר מוני המצות. וכן לענין יובל סתם וכתב שם ושנת החמשים יובל להשמט עיי"ש. וכוונתו לכלול בזה כל הלאוין האמורים בפרשת יובל. אבל כאן חזר בו מזה. וברר לו דרך לעצמו שלא כדעת שאר מוני המצות מטעם שנתבאר. והנה מלבד הנך לאוין יש בזה ג"כ עשה שמנאוה כל מוני המצות וכבר ביארתי דעת רבינו הגאון ז"ל בזה לעיל (עשין ס"א) בארוכה עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.