ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנאתי אשה אל אחותה. קדש. וקדשה. ויבמה החוצה. כתיב (בפרשת עריות) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו'. וכתיב (בפרשת תצא) לח תהי' קדשה מבנות ישראל ולא יהי' קדש מבני ישראל. וכתיב שם לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עלי' וגו'. והנה באחות אשה דעת הרא"ם ז"ל ביראים (סי' רט"ז) דבקידושין לחוד נמי איכא לאו. ומקורו מדאמרינן בקידושין (סו"פ האומר ס"ז) אידי ואידי באחות אשה הא לכתחילה הא דיעבד עיי"ש ובפירש"י וברשב"א וריטב"א ז"ל שם. ונמשך אחריו גם בסמ"ג (לאוין ק"ח) עיי"ש. וכן דעת החנוך (מצוה ר"ו) עיי"ש. ובמגדל עוז על דברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב) שכתב שאין ראוי לקדש אשה בנדתה כתב שם וז"ל בקידושין פרק האומר וסוף ערכין עכ"ל עיי"ש. והנה מה שהראה מקום לההיא דקידושין פרק האומר. נראה דכוונתו כדברי הרא"ם ז"ל ביראים שם והסמ"ג שם. דהוכיחו משם דאיכא לאו בקידושי אחות אשה. ושאר עריות איתקישו לאחות אשה. כמש"כ ביראים ובסמ"ג שם. והילכך גם נדה אע"ג דקידושין תופסין בה ולא איתקישא לענין זה לשאר עריות. מ"מ לענין איסור לקדשה לכתחילה יש לנו להשוותה לשאר העריות. ואמנם מה שהראה במגדל עוז לסוף ערכין דבריו סתומים מאוד לכאורה. ומיהו קצת נראה דכוונתו לסוגיא דריש פרק בתרא דערכין (ל' ע"א) עיי"ש היטב בסוגיא ובמה שנדחקו בתוס' שם (בד"ה דילמא וכו'.) לחלק בין המוכר שדהו בשנת היובל דמעות חוזרין. ובמקדש אחותו קאמר שמואל דהמעות מתנה עיי"ש בדבריהם. אבל בעל מגדל עוז ס"ל לחלק דמוכר שדהו בשנת היובל אע"פ שהכל יודעים דשדות חוזרים לבעלים ביובל. והדבר ק"ו אם מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. כדקאמר שמואל התם. מ"מ כיון דלא עביד שום איסורא במכירה זו. מימר אמר לוקח דאע"פ שאין המכירה מועלת כלום. מ"מ ודאי לא יחזור בו המוכר. ויניחנו לעבוד את השדה ולאכול פירותיה שהרי מדעתו מכרה לו וקבל דמי'. להכי אמרינן דמעות חוזרין. משא"כ מקדש אחותו. כיון דגם בקידושין גרידא איכא איסור לאו דאורייתא. דגמרינן בהיקישא כל העריות מאחות אשה. הילכך ודאי לא לשם קידושין קיהיב אלא לשם מתנה. ואין להאריך בזה. ועכ"פ מבואר דגם בעל מגדל עוז ס"ל כדעת היראים. וכן דעת הראב"ן בספרו (דף קכ"ח ע"א). שכתב דמה שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות. היינו לומר שצונו שלא לקדש את העריות שאין קידושין תופסין בהן עיי"ש. ומה שדקדק לומר דוקא עריות שאין קידושין תופסין בהן. נראה דהיינו משום דס"ל דכיון דמאחות אשה גמרינן. אין לנו אלא עריות שאין קידושין תופסין בהן דומיא דאחות אשה. ולאפוקי נדה שמותר לקדשה לכתחילה. והראב"ן ז"ל לטעמי' אזיל דמבואר שם בספרו לקמן (דף קל"ה ע"ד) דמותר לקדשה אפי' לכתחילה עיי"ש. ועי' בביאורי הרש"ל על הסמ"ג שם שתמה על הסמ"ג. ונדחק להסב דבריו לכוונה אחרת עיי"ש. וכבר הרגיש בעצמו דדחוק הוא ולא יתכן. והר"ב דינא דחיי שם כבר דחה דרך זה אע"פ שלא הזכיר הדברים בשם הרש"ל ז"ל עיי"ש שהאריך בזה. וגם בתשו' הר"א מזרחי ז"ל ח"א האריך (בסי' פ"ז) להקשות על הסמ"ג. והעלה פי' זר ודחוק הרב' בדברי הסמ"ג עיי"ש. וכל זה משום שלא ראו דברי הרא"ם ביראים ולא דברי החנוך. דשם אין מקום לדבריהם כלל. מיהו מדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. וכן באזהרותיו (בדבור לא תנאף) משמע דליכא אזהרה אלא בביאה ולא בקידושין. ולכן לא הזכיר לא כאן ולא שם לשון קידושין כלל. וכן מבואר מדברי הבה"ג וסייעתו ז"ל שלא הזכירו אזהרת אחות אשה אלא במנין העונשין במספר מחייבי כריתות. נראה דס"ל דלית בה אזהרה אחרת זולת על הביאה שבכרת:

ומה שמנה רבינו הגאון ז"ל לאוי דלא יהי' קדש ולא תהי' קדשה. כן מנאן ג"כ באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור לא תנאף) עיי"ש. וזה כדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל שמנו לאוין אלו. ומנו ג"כ לאו דאל תחלל את בתך להזנותה. אבל הרמב"ם וסייעתו ז"ל לא מנו לאו דלא יהי' קדש. משום דס"ל שהוא אזהרה למשכב זכר שכבר נמנה מקרא דואת זכר לא תשכב וגו'. ואינה אלא אזהרה שנכפלה. כמש"כ הרמב"ם בסה"מ (לאוין ש"נ) עיי"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל אף שמנה כאן לאו דלא יהי' קדש. חזר ומנה לקמן (לאו קט"ו) לאו דאת זכר לא תשכב. וכך הם דברי הבה"ג וסייעתו ז"ל. וכן לאו דאל תחלל את בתך להזנותה הכניסו הרמב"ם וסייעתו בכלל אזהרת לא תהי' קדשה. שחשבוה לאזהרה כפולה במצוה אחת. כמש"כ הרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין שנ"ה). ורבינו הגאון ז"ל מנה לקמן (לאו קי"ד) אזהרה דאל תחלל את בתך להזנותה. והסמ"ג (לאוין פ') מנה קדש וקדשה בלאו אחד משום ששניהם ענין אחד. כמו שביאר בקיצור רמזי המצות בלאו זה עיי"ש. וכמש"כ בביאורי הרש"ל שם עיי"ש. ולא כן דעת רבינו הגאון ז"ל כאן שמנה שני הלאוין. וכדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל. ואמנם ענין אזהרת שני לאוין אלו. לא נתבאר לא בדברי הבה"ג ולא בדברי רבינו הגאון ז"ל. והראשונים ז"ל נחלקו בזה. כמבואר בסה"מ (שורש חמישי) ובלאוין (שנ"ה) ובדברי הרמב"ן ז"ל שם. ובדברי הרמב"ם (פ"א מהלכות אישות ה"ד) והראב"ד ז"ל בהשגות והה"מ (שם. ובסופ"ב מהלכות נערה בתולה) עיי"ש. והסמ"ג (לאוין פ') נקט כדעת אונקלוס דלא יהי' קדש הוא אזהרה לאיש שלא לישא שפחה. ולא תהי' קדשה הוא אזהרה לאשה שלא תנשא לעבד עיי"ש וברמב"ם (פי"ב מהלכות איסורי ביאה הי"ג). וגם באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור לא תנאף) דברי רבינו הגאון ז"ל סתומים בזה. שלא כתב אלא קדש וקדשה. ממש כמו כאן עיי"ש. ולא גלה דעתו אפי' ברמז כדרכו ז"ל:

ובמה שמנה רבינו הגאון ז"ל לאו דיבמה לשוק. כבר ביארנו לעיל (עשין ע"ו) דאע"פ שמנה במנין העשין עשה דיבום וחליצה. מ"מ לאו דלא תהי' אשת המת החוצה וגו' שפיר בא במנין אפי' לשיטתו. כמו שנתבאר שם עיי"ש. אלא דאכתי יש לעיין לפי מאי דמבואר בפרק הבא על יבמתו (נ"ה ע"ב) דאיסור יבמה לשוק אית בה נמי עשה מקרא דיבמה יבא עלי' ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה עיי"ש. הרי דמן עשה דיבום דנפק"ל מדכתיב יבמה יבא עליה מההוא קרא גופי' שמעינן נמי אזהרת עשה ליבמה לשוק. וא"כ לפום שיטת רבינו הגאון ז"ל דכל מצוה שיש בה ל"ת ועשה אחר שמנה העשה שוב אין הלאו בא במנין. לא הי' לו למנות לאו זה. איברא דלא קשה מידי. דלא מיבעיא למש"כ בתוס' שם דלא גרסי' הכי בגמרא שם עיי"ש. אלא אפי' לגירסא שלפנינו שהיא גירסת רש"י ושאר ראשונים שם. מ"מ נראה לפמש"כ הרמב"ן ז"ל שם בחי' וז"ל ויש לי לעיין בהאי עשה דילמא יבמה יבא עלי' מצוה ואחר רשות כדאתמר לעיל. וי"ל אורעה כל הפרשה להוציא אחר. הילכך יבמה ודאי מצוה ואחר אסור עכ"ל עיי"ש. הרי דודאי מעיקר עשה דיבמה יבא עלי' ליכא למשמע לאו הבא מכלל עשה לאיסור יבמה לשוק. אלא דממשמעות כל הפרשה שנאמר ונשנה בה כמה פעמים היבם. דייקינן לאו הבא מכלל עשה לאיסורא דאחר. והשתא א"כ מבואר דהעשה דיבום וחליצה לחוד. ולאו הבא מכלל עשה דיבמה לשוק לחוד. ואע"פ שמנה רבינו הגאון ז"ל במנין העשין עשה דיבום וחליצה. מ"מ לא שמענו מינה אזהרה ליבמה לשוק. ולאו הבא מכלל עשה דיבמה לשוק לא מנה שם במנין העשין. משום דרבינו הגאון ז"ל לשיטתו אזיל דדרכו למנות לאוין הבמכ"ע במנין הלאוין. כמו שיתבאר לפנינו בס"ד. וכבר רמזנו בזה קצת לעיל. וגם כאן אחר שמנה הלאו דלא תהי' אשת המת החוצה וגו' דהו"ל לאו מפורש בהדיא בקרא. שוב אין הלאו הבא מכלל עשה שבאיסור זה עצמו בא במנין. דלא עדיף משאר לאוין הכפולין דלכ"ע אינן באין במנין בפ"ע. וגם בלא"ה ניחא לשיטתו אלא שאין להאריך בזה יותר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.