ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/צח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלשה דורות מזרעך. וכהם מחמותך גניתי. כבר עמדתי על דברי רבינו הגאון ז"ל כאן. לעיל (עשין קפ"א קפ"ב) שהם תמוהים מאוד. עיי"ש מה שהעליתי בביאור שיטתו ז"ל לפי חומר הנושא. ואמנם עכשיו הנני רואה דבלא"ה דבריו ז"ל כאן תמוהים מצד עצמם. כי גם לפי פשוטן אין להם ביאור. דהרי שלשה דורות שמחמותו הם למעלה. דהיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו. ושלשה שמזרעו הם מלמטה. דהיינו בתו ובת בתו ובת בנו. והיכי כתב שלשה דורות מזרעך וכהם מחמותך. והרי כיון דאלו למעלה ואלו למטה. אין אלו כאלו שיהא שייך לומר בהם כהם. והרי בפרק הנשרפין (ע"ה ע"א) איצטריך קרא לריבויי לעשות דורות דלמעל' כדורות שלמטה לענין אזהרה. ואין לומר דמש"כ וכהם. לא בא בזה להשוותם אלא לענין אזהרה. לומר שכמו שהזהיר על דורות שמזרעו הכי נמי הזהיר על דורות שמחמותו. דאכתי הכי הו"ל למיכתב וכהם מחמותך ולמעלה גניתי. דמסתימת לשונו שכתב סתם וכהם מחמותך גניתי. ודאי משמע דגם דורות שמחמותו בדורות דלמטה מיירי. כמו בדורות שמזרעו. וגם בלא"ה תמוה כיון דבכלל דורות שלמעלה גם אם חמיו. וזו הרי אינה מחמותו. היכי כייל להו כחדא וקרי להו מחמותך. ומיהו לזה אפשר קצת לומר דכיון דאם חמיו היא חמותה של חמותו. להכי כייל לה בהדי הנך שמחמותו. דהיינו חמותו וחמותה של חמותו ואמה של חמותו. וכיו"ב כתב באזהרותיו (בדבור לא תנאף). וז"ל שם להזירני מחותנת ואמה וחמותה וכו' עכ"ל עיי"ש. ורצה לומר חמותה של חותנתו. דהיינו אם חמיו. וגם מה שסתם וכתב וכהם מחמותך. ולא כתב ולמעלה אפשר לדחוק ולומר דכיון שכתב מחמותך שהיא משום קורבת אשתו והיא למעלה מאשתו. משמעות הלשון הוא ממנה ולמעלה. והו"ל סתמו כפירושו:

ואמנם לכאורה הי' נראה לי יותר לומר דבמקום מחמותך. צ"ל מחנותך. ורצה לומר מאשתך. והוא ע"פ מאי דאמרינן בפרק בתרא דסוטה (מ"ז ע"א) חן אשה על בעלה עיי"ש. וכדאמרינן נמי ביבמות (פרק החולץ ל"ת ע"ב) כתובת אשה משום חינא. וכן בכמה דוכתי עיי"ש. ובמש"כ הערוך (בערך חן הראשון והשלישי) עיי"ש היטב. וא"כ כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן למנות שלשה דורות מזרעו. דהיינו בתו ובת בתו ובת בנו. ושלשה דורות מאשתו. דהיינו בת אשתו ובת בתה ובת בנה. וכולם מלמטה. וזה ממש כלשון רבינו הגאון ז"ל לקמן במנין העונשין שכתב במספר הנשרפין וז"ל שלשה מיוצאי יריכו וכהנה מעזרתו רצופים עכ"ל. וכך הוא לשונו באזהרותיו שכתב (בדבור לא תנאף) וז"ל בתך ובת בתך ובת בנך וכהנה מאשתך גלילים עכ"ל עיי"ש. וזהו שכתב גם כאן שלשה דורות מזרעך וכהם מחנותך גניתי. וא"כ מנה רבינו הגאון ז"ל כאן בתו ובת בתו ובת בנו. ובת אשתו ובת בתה ובת בנה בששה לאוין. ולפ"ז אפשר לומר דאע"ג דכל מאי דלא כתיב בקרא ולא אתי אלא בהיקישא או מגז"ש וכיו"ב אינו בא במנין לדעת רבינו הגאון ז"ל מטעם שביארנו במבוא (שורש ב') ולעיל (עשין קפ"א קפ"ב) עיי"ש. מ"מ מנה כאן בתו במנין הלאוין. אע"ג דלא כתיב בה אזהרה בקרא ולא נפקא אלא בגז"ש. משום דבתו הו"ל ככתיבא בהדיא בקרא. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ (לאוין של"ו) וז"ל הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה. וזה לא התבאר בפירוש בתורה. ולא בא בכתוב ערות בתך לא תגלה. ואמנם ממה שהזכיר בת הבן או בת הבת תקח ממנו ראי' לבאור הדבר והגלותו. כי הוא אסר בת הבן ובת הבת וכ"ש הבת. ובגמרא דיבמות אמרו בתו עיקר איסורה מדרשא אתיא וכו'. וגמרינן לה מגז"ש זמה זמה וכו'. ולשון גמרא דכריתות אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש וכו'. והבן אמרם לא למדה הכתוב ולא אמר לא למדוה וכו'. ואמנם שתק הכתוב מלזכרה. להיותה אפשר להתלמד בגז"ש. וזהו ענין אמרם לא למדה הכתוב אלא מג"ש. והבן אמרם מגופי תורה עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו ז"ל דבתו הו"ל כמפורש בהדיא בקרא דכיון דהזהיר הכתוב על בת בנו ובת בתו אין צריך לומר בתו עצמה. אלא משום דאפשר הי' לומר דגזה"כ הוא בת בנו ובת בתו דוקא הוא דאסר קרא ולא בתו. דהרי אין עונשין ואין מזהירין מן הדין. ועי' ג"כ מש"כ הה"מ (בפ"א מהלכות אישות ה"ד) עייש"ה להכי איצטריך גז"ש. אבל השתא דאיכא גז"ש אין זה אלא גילוי מילתא בעלמא. והו"ל כמפורש להדיא בקרא. ואין זה כשאר דבר דאתי מגז"ש. ומה"ט ס"ל לאביי בפרק הנשרפין (ע"ו ע"א) דלא צריך כלל לגז"ש. דאע"ג דבעלמא אין עונשין מה"ד. הכא גילוי מילתא בעלמא הוא שאם על בת בתו ענש על בתו לא כ"ש. אלא דרבא פליג עלי' התם וס"ל דהכא נמי אין עונשין בלא גז"ש עיי"ש. אבל ודאי גם לרבא אחר דאיכא גז"ש אינו אלא גילוי מילתא בעלמא. דמאי דכתב קרא בת הבת. היינו רק לרבותא לומר דאפי' בת הבת ערוה. ואין צ"ל הבת עצמה. ולזה קרי לה גופי תורה:

וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל. בפ"ב מהלכות איסורי ביאה ה"ו) וז"ל הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו. ואע"פ שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה. מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואיסורה מן התורה (כלומר כמפורש בתורה). ואינו מדברי סופרים (כלומר שאינו כדבר הלמד באחת מי"ג מדות) עכ"ל עיי"ש ובמש"כ הה"מ ז"ל שם. וכ"כ בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (ה"ב) ששתק הכתוב מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת עיי"ש. והה"מ שם כתב שכן מפורש במדרש ויקרא רבה עיי"ש. ולכאורה זו היא סברת אביי דאמר גילוי מילתא בעלמא הוא. וכדפירש"י התם וז"ל ג"מ בעלמא הוא. ואין זה עונש מן הדין דהא בת בתו מקורבת בתו הוא דאתיא. והיכי דמי עונש מה"ד כגון וכו'. אבל הבא על בת בתו אינה קרובה לו אלא משום בתו עכ"ל עיי"ש. אבל רבא לא ס"ל הכי התם. ולא גמרינן לה אלא בגז"ש. והכי ס"ל לסתמא דתלמודא בריש יבמות עיי"ש. אבל הוא הדבר אשר אמרנו דגם לרבא אחר דאיכא גז"ש אית לן למימר דגילוי מילתא בעלמא הוא והו"ל כמפורש בקרא. וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם. ועי' מש"כ הר"ב לח"מ (בהלכות מאכלות אסורות שם) עיי"ש היטב. וא"כ גז"ש זו הו"ל כמקרא מלא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ דלהכי אמרו לא למדה הכתוב וכו' ולא אמרו לא למדוה. ולהכי נמי קרי לה גופי תורה. ולזה שפיר מנאה רבינו הגאון ז"ל במנין הלאוין. אבל חמותו ואם חמותו ואם חמיו לא מנאן משום דלא מיפרשי בקרא ולא נפק"ל אלא מגז"ש כמבואר התם. ובזה מיתרצא שפיר התימא הגדולה שעמדנו עלי' בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. דשבק בת אשתו ובת בנה ובת בתה המפורשים בהדיא בקרא ולא מנאן. וחמותו ואם חמותו ואם חמיו דלית בהו אזהרה בקרא ולא נפק"ל אזהרתן אלא מגז"ש. מנאן במנין הלאוין. עי' מה שכבר כתבנו בזה לעיל שם. אבל לפ"ז ניחא שפיר:

איברא דלפ"ז הדבר תמוה ביותר מה שמנה רבינו הגאון ז"ל לקמן במנין העונשין במספר הנשרפין בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בנה ובת בתה ואם חמותו ואם חמיו. וכולהו הני לא נפק"ל בהו עונש שריפה אלא מגז"ש. כמבואר בר"פ הנשרפין. ואפי' לאביי אליבא דר"ע דס"ל התם (ע"ו ע"ב) דאם חמותו כתיבא בה שריפה בקרא. מ"מ אם חמיו מיהת וכולהו אינך אליבא דכ"ע אין לנו בהן עונש שריפה אלא מגז"ש. ואפי' הכי מנאן רבינו הגאון ז"ל שם כולן במנין העונשין לאזהרת ב"ד. והיכי יתכן לומר שלא מנה כאן אזהרות חמותו ואם חמותו ואם חמיו מטעם שלא נתפרשו בקרא ולא נפקי אלא בגז"ש. וע"כ לא יתכן בזה אלא כמו שביארנו דברי רבינו הגאון ז"ל דהכא לעיל (עשין קפ"א קפ"ב) כמו שהם לפנינו בלא שום הג"ה. ועדיין צ"ע בזה. ועי' עוד מה שיתבאר בזה לפנינו בח"ג במנין העונשין (עונש מ"ח מ"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.