ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא תנאף זה כלל מערה. כתוב (בעשרת הדברות) לא תנאף. ובמכילתא יתרו מבואר שהיא אזהרה על אשת איש. וכ"כ בפסיקתא זוטרתא שם. וכן דעת רש"י שם והרמב"ם (בסה"מ לאוין שמ"ז) וכל שאר ראשונים ז"ל הבאים אחריו. אבל ע"כ לא כן היא דעת רבינו הגאון ז"ל כאן. שהרי לקמן בסמוך מנה ג"כ לאו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. כמש"כ לקמן (לאו צ"ז). וא"כ ע"כ לא מיירי כאן מאזהרת אשת איש. דשתי אזהרות במצוה אחת אינן באות שתיהן במנין לכ"ע. וגם ממש"כ זה כלל מערה. נראה שבא להודיענו בזה דאין כוונתו בלאו זה לאזהרת אשת איש שהיא רק אחת מן העריות. אלא הוא אזהרה דשייכא בכל העריות כולן. והקדים ליישב בזה כדי שלא יקשה ממה שחזר ומנה לקמן אזהרת אשת איש. וא"כ צ"ע בכוונתו. והנה בסמ"ק (סי' רצ"ב) מנה ג"כ לאו דלא תנאף מלבד לאו דאשת איש. שכללו בכלל כל העריות שלא מנאן הסמ"ק בפרטן. אלא בדרך כלל כל העריות המפורשות בפרשת העריות. כמבואר בדבריו שם לעיל (סי' רצ"א) עיי"ש. וביאר שם דהוא אזהרה שלא להשחית זרעו. וז"ל שלא להשחית זרע כדכתיב לא תנאף. לא תהנה לאף. ובכלל זה דרשו רבותינו לא תנאף אזהרה לעוקב אחר המנאף וכו' עכ"ל עיי"ש בדבריו. והנה מש"כ שהוא אזהרה שלא להשחית זרעו. נראה דכוונתו למה שאמרו בפ"ב דנדה (י"ג ע"ב) תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל. ופירש"י ז"ל מוציא זרע לבטלה עיי"ש. וכ"כ התוס' שם. אבל מש"כ לא תנאף לא תהנה לאף דרשא אחריתא היא ואינה לענין מוציא זרע לבטלה. ופירושה שלא יריח מהבשמים שעל הערוה כמו שפי' בפיה"מ להרמב"ם (פרק ארבע מיתות) והרשב"ץ ז"ל בזה"ר (לאוין סי' י"א) עיי"ש. ודרשא זו היא בפסיקתא רבתי (פכ"ד) דדרשו שם לא תנאף לא תהנה האף עיי"ש. וביותר ביאור הוא במכילתא דרשב"י (יתרו). שאמרו שם דבר אחר לא תנאף לא תינאה באף. מכאן אמרו אסור להריח בשמים שעל ערוה מן העריות וכו'. דבר אחר לא תנאף שלא ינאף לא ביד ולא ברגל וכו' עיי"ש. ומבואר מזה בהדיא דשני דרשות חלוקות הן. ולכן נראה ברור אצלי שיש כאן חסרון בדברי הסמ"ק. וכצ"ל שלא להשחית זרע כדכתיב לא תנאף. ואמרו לא תנאף לא ביד ולא ברגל. וכן אסור להריח בשמים שעל הערוה. כמו שדרשו לא תנאף לא תהנה לאף וכו':

ועכ"פ מתבאר מזה שיש לנו שלש דרשות מהך קרא מלבד מה שדרשוהו לאזהרת אשת איש במכילתא שם. וכן הוא גם במכילתא דרשב"י שם בדרשא קמייתא עיי"ש. האחת שלא להוציא זרע לבטלה. לפי פירש"י בנדה שם ובסמ"ק. והשנית שלא להריח בבשמים שעל ערוה מן העריות. והשלישית שלא להיות עוקב אחר המנאף. והסמ"ג מנה לאו זה משום שלש דרשות אלו. אבל אזהרת אשת איש לא מנה אלא מקרא דואל אשת עמיתך וגו' דכתיב בפרשת עריות. והנה ע"כ ליכא למימר דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן לאזהרת מ"ז לבטלה. כמבואר מלשונו שכתב זה כלל מערה. וגם אין לומר דכוונתו לאזהרה לעוקב אחר המנאף. אף שראיתי באזהרות הר"א הזקן ז"ל שכתב לאו דלא תנאף לענין זה. וז"ל חקתי לא תנאף מזה מנאף בעקולו לא יעקבם כי ישמע קולו עכ"ל עיי"ש. ומבואר מדבריו רק לענין האזהרה לעוקב אחר המנאף הוא שמנה לאו זה במנין הלאוין. והיינו משום שכבר מנה אזהרת אשת איש במנין העונשין. והוא מאזהרת ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לכן לא מנה לאו דלא תנאף במנין הלאוין אלא לאזהרת עוקב אתר המנאף. וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בזה"ר שם בדעת הר"ש בן גבירול ז"ל. וכ"כ מהר"ם מועטי ז"ל ובעל נתיב מצותיך בדעת הבה"ג והר"י אלברגלוני והר"ש ב"ג ז"ל שמנו אזהרת אשת איש במנין העונשין וגם לאו דלא תנאף במנין הלאוין עיי"ש בדבריהם. וזהו ע"פ דעת הרמב"ן ז"ל בכוונת הבה"ג במנין העונשין שמנה שכוונתו רק למנות האזהרות שעליהם באו עונשין אלו. אבל לרבינו הגאון ז"ל לא יתכן לומר דכוונתו לזה. אע"פ שעפ"ז הוה מתפרש שפיר מש"כ זה כלל מערה. כלומר דאזהרה זו שייכא בכל העריות כולן שלא יהא עוקב אחרי המנאף להיות לו סרסור בדבר. וכדפירש"י בשבועות שם והערוך (ערך עקב הראשון) עיי"ש. שהרי בלא"ה הו"ל בכלל אזהרת לפני עור לא תתן מכשול. ועכצ"ל שלא דרשו כן אלא כדי לעבור עליו בשני לאוין בעריות. וא"כ לפי דרכו של רבינו הגאון ז"ל אין זה בא במנין בפ"ע. אחר שכבר מנה לאו דלפני עור. ומיהו אפשר לומר דכיון דבברייתא שם (בפרק כל הנשבעין) קתני אזהרה לעוקב אחר הנואף מנין וכו'. משמע דלית בה אזהרה אלא מהך קרא דלא תנאף בלבד. וא"כ ע"כ מיירי בגוונא דלא הו"ל בכלל אזהרת לפני עור. וכגון דלא קאי בתרי עברי דנהרא. דאמרינן (בפ"ק דע"ז) דלית בה לאו דלפ"ע. ואפי' הכי בעריות הזהירה עליו תורה מלאו דלא תנאף. וכן צ"ל ע"כ להסמ"ג (סוף לאו ק"ג) ולהסמ"ק שם שהביאו דין זה. והדבר תמוה דתיפוק לי' משום אזהרת לאו דלפני עור שנוהג בכל איסורים שבתורה. ואין נראה מדבריהם שם כלל לומר שלא כתבוהו אלא לענין שעובר עלה בעריות משום שני לאוין עיי"ש בדבריהם. אלא ודאי כדכתיבנא דס"ל דבעריות החמורות עובר עלה בלאו דלא תנאף אפי' בענין דליכא לאו דלפ"ע. והכי משמע. דבלאו דלפ"ע דכתיב לא תתן מכשול משמע דבלאו איהו לא הוה בידי' למיעבדה דאל"כ לא שייך בי' לשון נתינה. דמשמע כעין מתנה מדילי'. אבל כאן דלא כתיב אלא לא תנאף. בכל ענין במשמע ואין להאריך. וא"כ שפיר אפשר לומר דזו היא ג"כ כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן. ועפ"ז איכא למישדי נרגא במש"כ הפר"ח (באו"ח סי' תצ"ו כלל כ"ג) עיי"ש היטב ואכמ"ל בזה:

גם אפשר דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן לאזהרה שלא תהנה לאף. שדרשו בפסיקתא ובמכילתא דרשב"י. דהו"ל ג"כ איסור השייך בכל העריות. וזהו שכתב זה כלל מערה. וגם אפשר עפמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפיה"מ דסנהדרין שם) וז"ל ומי שבא דרך איברים בערוה מן העריות. או נשק אחת מן העריות. או חבק או משמש באבר מאיברין לכונת הנאה. באיזה אבר שנגע מאיברי גופו כאותן המתענגים ביד וברגל. וזה המעשה מן הזנות קוראין אותן חכמים מנאפים ביד וברגל וכו'. וכל אלו נכללין בשני לאוין נזכרין בתורה. האחד זה שאמר הכתוב לא תקרבו לגלות ערוה. כלומר הזהר והתרחקו מן הדברים המקריבים ומביאים לגלות ערוה וכו'. והשני מה שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות. אבל אין חיוב כרת אלא על הביאה הנזכרת וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו ז"ל דס"ל דמה שאמרו (בפ"ב דנדה שם) תנא דבי ר"י לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל. היינו קריבות ערוה בחבוק ונישוק וכיו"ב שאין בה כרת אלא מלקות. ודלא כפירש"י שם והסמ"ק שפירשו דהיינו מוציא זרע לבטלה. ואפשר דגם לרש"י ס"ל כפי' הרמב"ם ומה שפי' שם ביד מוציא זרע לבטלה. לא קאי אלא על מה שאמרו שם לעיל מיני' אר"א מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד עיי"ש. דההיא גם להרמב"ם ז"ל קאי על מוציא זרע לבטלה. כמבואר בדבריו (בפכ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח) ובמגיד משנה שם עיי"ש. אבל ההיא דתנא דבי ר"י דדריש מלא תנאף המנאפים ביד וברגל. אפשר דגם לרש"י ז"ל היינו קריבות גילוי עריות כמש"כ הרמב"ם. ודלא כהתוס' שם והסמ"ק שפירשוה ג"כ במוציא זרע לבטלה. ובמכילתא דרשב"י שהבאתי לעיל משמע בהדיא כדעת הרמב"ם ז"ל. מדאמרו שם לא תנאף מרובה שלא ינאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב וכו' עיי"ש. ובודאי בעין ובלב אין לפרש אלא ע"פ דברי הרמב"ם. ועי' מש"כ הרמב"ם (ריש פכ"א מהלכות איסורי ביאה) עיי"ש. ולפ"ז יש בדבר מלבד לאו דלא תנאף עוד שני לאוין שכתב הרמב"ם בפיה"מ שם. אבל בסה"מ להרמב"ם (לאוין שנ"ג) לא כתב אלא הנך שני לאוין דלא תקרבו לגלות ערוה ולבלתי עשות מחוקות התועבות עיי"ש. ומנאן מצוה אחת כלאוין כפולין. אבל לאו דלא תנאף נקט התם כהמכילתא. דהו"ל אזהרה לאשת איש כמש"כ שם (לעיל לאוין שמ"ז). אף דבלא"ה יש בה לאו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. אבל רבינו הגאון ז"ל אפשר לומר דנקט עיקר כברייתא דתנא דבי ר"י דמייתי בתלמודין (בפ"ב דנדה) שם שהוא אזהרה שלא ינאף ביד וברגל בעין ובלב. דכל היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאוי יתירי. וזהו שכתב לא תנאף זה כלל מערה. שהיא אזהרה כוללת לכל העריות שלא לנאוף ביד ורגל. דהיינו קריבות גילוי ערוה בחבוק ונשוק וכיו"ב. והיא אזהרה מיוחדת לעצמה. כמו שמנאה הרמב"ם (לאוין שנ"ג) מקרא דלא תקרבו לגלות ערוה. והנה רבינו הגאון ז"ל גופי' באזהרותיו אשר ע"פ עשרת הדברות (בדבור לא תנאף) כתב לאו זה לאזהרת אשת איש. ולאו דאל אשת עמיתך וגו' לא מנה שם כלל. וכאן הלך בדרך אחר. וגם זה אחד מן המקומות שחזר בו כאן ממש"כ שם. ועי' מש"כ הראב"ע ז"ל (בפרשת יתרו) בקרא דלא תנאף בשם רבינו הגאון ז"ל עייש"ה, ועי' מ"ש בזה במבוא (סוף שרש ט') עייש"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.