ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חלב. ודם. (בפרשת ויקרא) כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו. ובפרשת צו נשנה בכל אחד לאו בפ"ע. דכתיב כל חלב שור כשב ועז לא תאכלו וגו' וכל דם לא תאכלו וגו'. והרבה לאוין כתובים בדם וכל חד מידריש לעצמו. כמבואר בריש פ"ק דכריתות (ד' ע"ב) עיי"ש ובפירש"י שם. ומ"מ לדברי הכל אין חלב ודם נמנין אלא בשני לאוין. מטעם המבואר בדברי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל (בשורש תשיעי) עיי"ש ואין חולק בזה. אלא דרבינו הגאון מנאן בארבעה לאוין. שנים כאן ושנים במנין העונשין במספר חייבי כריתות. ולשיטתו אזיל שכן דרכו בכל כיו"ב למנות הלאוין בפ"ע במנין הלאוין. והעונשין בפ"ע במנין העונשין. והוא לאזהרה לב"ד כמו שיתבאר במקומו בס"ד. והבה"ג והר"א הזקן והר"י אלברגלוני ז"ל לא מנאום אלא במספר העונשין עיי"ש. ומזה ראי' למה שהבין הרמב"ן ז"ל (בשורש י"ד) בדעת הבה"ג שכוונתו במנין העונשין לא לעונשין מצד עצמן. אלא להאזהרות שעליהם באו עונשין אלו. אלא שכבר כתבתי שיש בדבר מבוכה בדברי הבה"ג שלפנינו. וגם כאן ראיתי להר"ש בן גבירול ז"ל באזהרותיו שמנה לאוין דחלב ודם במנין הלאוין. וגם מנאן במנין העונשין במספר חייבי כריתות עיי"ש. ובלתי ספק שראה כן בנוסחת הבה"ג שלפניו. ואכמ"ל בזה. וראיתי להרשב"ץ ז"ל (בזה"ר לאוין סי' מ"ח) שכתב וז"ל ואני תמה למה לא נמנו בדם שתי אזהרות. אחת לדם הנפש שהוא בכרת. והשני' לדם האיברים וכמו שנהג הרמב"ם ז"ל באלהים לא תקלל שמנאן שתי אזהרות מפני שינוי העונשין. וגם הרמב"ן ז"ל נהג כן בלא תאכלו על הדם. אע"פ שהוא לאו אחד. ואני רואה הדברים קל וחומר בדם שהם בריבוי הלאוין. ודומה לחמץ ותערובתו שהאחד בלאו והשני בכרת. וגם אני תמה למה לא נמנו שלשה לאוין. שאין כולם אזהרה על ענין אחד אלא אחד לדם חולין ודם קדשים ודם כיסוי שהם דם הנפש שבכרת. ואחד לדם האיברים שפירש. ואחד לדם התמצית. וכי מפני ששם כולם דם ימנו אחד. והלא חלוקים הם בדיניהם וכו' עכ"ל. וכן מסקנתו למנות דם בשני לאוין. האחד בכרת. והשני בלאו גרידא. כמש"כ בקונטרס אחרון שם. וכן מנאן במנין הלאוין שלו (לאו קכ"א קכ"ב) עיי"ש. אבל מכל זה אין מקום קושיא אלא להרמב"ם וסייעתו ז"ל. אבל לשיטת רבינו הגאון ז"ל אין בזה מקום קושיא כלל. דאין הכי נמי משום שכולם נאסרו משום דם אין כולם נמנין אלא בלאו אחד. דכולם ענין אחד ממש הם. שעל כל דם בעין הזהירה תורה. אלא שקצתו הוא בכרת וקצתו בלאו גרידא. ואין זה ענין למנין המצות לשיטת רבינו הגאון ז"ל. ובכל כיו"ב אינו מונה אותן אלא במצוה אחת. וכן לאו דלא תאכלו על הדם ולאו דאלהים לא תקלל לא מנאם אלא אחד אחד. וכן חמץ ותערובתו שהביא הרשב"ץ ז"ל לא מנה אלא בלאו אחד. וכן בכל כיו"ב כמו שביארנו בכמה דוכתי ואין להאריך בזה כאן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.