ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/אקדמות מילין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג אקדמות מילין

אקדמות מילין

אמר המפרש אחרי אשר כבר עשיתי מבוא גדול לספרנו זה, וגם שתי פתיחות לחלק השלישי. האחת בראש מנין שבעים ואחד העונשין שבמיתה. והשניה בראש מנין ששים וחמש הפרשיות. אשר בהן ביארנו די באר שיטת רבינו הגאון ז"ל בכלל ובפרט. דרכו ויסודותיו אשר עליהם כוננו עמודי שיטתו החדשה העמוקה ונפלאה. וההבדל הרב אשר בינה לשיטת שאר כל הראשונים ז"ל מוני המצות. וכל הנוגע לזה. וגם השקפה כללית על דרכי שאר כל מוני המצות בכלל. חשבתי למשפט כי כבר נפטרתי מכתוב הקדמה כמנהג המחברים. כי אמרתי מה עלי לדבר עוד בזה אשר לא דברתי ומה אקדים אשר לא הקדמתי. אם אומר להודיע לבאי שערי ספרנו טיבו וטבעו של מחברו. הלא אך שחוק אהיה למו. כי המאור הגדול הזה על מי לא יקום אורהו. ומי גבר אשר נסה כף רגלו הצג על דרכי התורה וחכמה אשר לא הלך לנגה זרחו. הלא זה האיש היה משוש כל הדורות מאז. זה אלף שנים. כל חכמי ישראל הלכו לאורו מאז הופיע על שמי התורה וחכמת ישראל. משדי חכמתו ינקו רב ותלמיד. עלם ואיש שיבה. הוא עטרת תפארתם ובכבודו יתימרו. פיהם מלא תהלתו בכל דור ודור. הלא הוא הגאון אשר האיר עיני הדורות אחריו בחבוריו היקרים (רבינו בחיי ז"ל בחוה"ל שער היחוד. והחכם הבדרשי בתשו' הרשב"א ח"א סי' תי"ח) אשר ספריו מאירים השכל ומחדדים הבינה ומורים הפתי ומזרזים העצל (חוה"ל בהקדמה). ויחדש דברים שלא שמעם אוזן מעולם (תלמיד רס"ג בפי' דה"י). ויחבר ספרים הרבה עד אין קץ בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ ובדקדוק ובחכמות חצוניות ורוב ספריו ראויים לסמוך עליהם (הרב המאירי בפתיחת פירושו לאבות והר"י די לאטיש בשערי ציון). אשר מפיו אנו חיים שמסר לנו סוד העבור (ר"ת בתשובה. הובאה בשבה"ל סי' כ"ח) ואלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. (הרמ"ה ז"ל בכתאב איל רסייל עמוד נ"ז) וכמעט שתאבד תורת ה' לולא הוא עה"ש שגלה מן התורה מה שהיה נעלם וחיזק מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו ובקולמסו ובכל מעשיו התכוון לשם שמים. (הרמב"ם ז"ל באגרת תימן) החכם הגדול (רבנו שרירא גאון ז"ל בתשובה. בשערי צדק שער ג' סי' י"א) ראש המדברים בכל מקום ותחלת המפרשים. (ראב"ע ז"ל בס' מאזנים. והר"ש פרחון ז"ל בהקדמה למחברת הערוך. ובפנים ערך פרח) גאון הגולה (ראב"ע בהקדמתו לפי' עה"ת) ראש הגולה (רמב"י הנשיא בספרו אבן השהם). והי' אב וקצין לכל קהלות ישראל כי לא הי' חכם בדורו כמהו. הוא רבינו סעדיה ז"ל משועי יהודה מבני שלה בן יהודה מזרע רבי חנינא בן דוסא. ולאורו הלכו כל ישראל ממזרח שמש עד מבואו. (הראב"ד ז"ל בס' הקבלה ור"ס אבן דאנאן במאמרו על סה"ד. ור"י הישראלי ביסוד עולם מאמר ד' פי"ח):

ואולם לבלתי נטות ממנהג המחברים מאז מעולם להקדים הקדמה לחבוריהם. אמרתי אעשה כן גם אני להטיף דברים אחדים על אודות מלאכתי והגיון רוחי בביאורי זה. ולא על ערך ומהות הביאור אשים דברתי. כי הלא בזה לא לי המשפט. המעיינים הנבונים המעמיקים עצה בענינים נשגבים ועמוקים כאלו. המה ישפטוהו. כי אך להם המשפט. אכן זאת ראיתי להודיע כי עיקר מלאכתי בביאורי אינה אך להרחיב דברי הגאון ז"ל ולתת להם מהלכים ביני עמודי דגרסי. במקומות שיש לבנות ולסתור. כי דברי רבינו הגאון ז"ל קצרים ונמרצים מאוד. מועט המחזיק את המרובה. ולהראות מקור דבריו במקום אשר יצא לדון בדבר החדש נגד כל שאר גדולי הראשונים ז"ל. ונגד מה שנראה מבואר לכאורה הפכו בדברי רז"ל בתלמוד ושאר מקומות. ולפענח צפונותיו במקומות אשר דבריו נעלמים וסתומים בהשקפה ראשונה. ולא מעטים המה דברים כאלו בספרו זה. הקטן בעיני קצרי ראות. אשר אין עיניהם שולטות רק בכמותו. ולא בתכנו ואיכותו ומהותו. אבל יגדל מאוד בעיני מביני דבר לאשורו. וכמובן נחוצה לזה שקידה עצומה ועומק העיון. ונצרך סעד ועזר לזה במקורים בדברי רז"ל במקומות פזוריהם ובדברי שאר גדולי הראשונים ז"ל. ובפרט בדברי רבינו הגאון ז"ל עצמו בשאר חבוריו שנשארו בידנו מכליון הזמן כהיום הזה. ובתשובותיו הנמצאות אתנו. ובמה שהביאו הראשונים בשמו. וגם להעיר על דבריו במקומות הנראין כסותרין זא"ז למש"כ הוא ז"ל עצמו במקום אחר. או שהביאו אחרים בשמו. ובפרט הביאני ההכרח לשום עיני ועיוני על השגות רבינו הרמב"ם ז"ל על הבה"ג וסייעתו ז"ל. אשר במקומות לא מעטים חצי השגותיו אשר כוננו על יתר לעומת דברי הבה"ג וסייעתו ז"ל. יפגעו גם בדברי רבינו הגאון ז"ל בספרו זה. ובכל אשר לאל ידי התאמצתי לסוכך ולהגן בעדו וללמד עליו זכות. ומשך הענין הביאני ג"כ לפרש דברי הבה"ג בהרבה מקומות. ודברי שאר גדולי הראשונים ז"ל באזהרותיהם. כמו אזהרות אתה הנחלת לרבינו שמעון הגדול ז"ל, אשר דבריו סתומים מאוד כדברי הספר החתום בהרבה מקומות. ואזהרות הר"א הזקן והר"י ב"ר אלברגלוני והר"ש בן גבירול ז"ל. והר"א ממיץ בס' יראים וכיו"ב. שדבריהם צריכים ביאור במקומות הרבה. מלבד מה שנפגעים ג"כ בחצים אשר ירה הרמב"ם ז"ל בהשגותיו. ואם אמנם ידעתי גם ידעתי רב גדלו ותעצומות עוזו של רבינו המורה הגדול הרמב"ם ז"ל. אכן נודעו ג"כ גדולתו ורוממותו של רבינו הגאון ז"ל והבה"ג וסייעתו ז"ל אשר תועפות ראם למו. ומבאר חפרוהו שתו וישתו כל בית ישראל. ובכל כיוצא בו החלש יאמר גבור אני ומורה לא יעלה על ראשו לאמור אין משיבין את הארי לאחר מותו. וכבר כתב הרא"ם ז"ל (בתשו' ח"א סי' י') וז"ל ואע"פ שאין משיבין את הארי לאחר מותו אלא בפניו. מ"מ מאחר שגם הטענות שטענו הם על דברי הרב. הם היו לאחר מותו ניתן לנו רשות ג"כ להשיב עליהן לאחר מיתתן עכ"ל עיי"ש בדבריו דברי יושר:

אבל לא נפניתי בביאורי לחקירות ועיונים אשר אין צורך במו להבנת דברי רבינו הגאון ז"ל. יען כי גם זולת זה עלה כמות ביאורי נגד רצוני הרבה יותר מאשר עלה על דעתי בראשונה. אשר לזאת נאלצתי לקצר דברי ביותר בכמה מקומות. עד אשר יקשה על המעיין להבינם אם לא יעיין היטב במקומות אשר הצבתי ציונים למו. אם כי בהשקפה ראשונה חצונית בלא ראות ובלא הבין בדברים פנימה יתראה לעין הרואה כי הפרזתי על המדה להאריך יותר על הדרוש לביאור דברי רבינו הגאון המחבר ז"ל. אבל זאת לא זאת ונהפוך הוא כאשר בנקל יראה כל מעיין נבון אשר התרגל בעבודה זו להעמיק עיונו בכאלה. כי שמתי מעצור לרוחי וקצרתי במקומות הרבה שהיה מהראוי להאריך בהם יותר ויותר. וכן קצרתי מאוד בהבאת דברי האחרונים ז"ל מפרשי סה"מ להרמב"ם ז"ל כי בהמעיין בטחתי כי יעיין תחלה בדברי הרמב"ם והרמב"ן בסה"מ ובאחרונים טרם שומו עין עיונו בדברי רבינו הגאון ז"ל ובביאורי:

עוד זאת למודעי כי ספר זה אשר כניתיו ספר המצות אל תאמרו ראה זה חדש הוא. כי אמנם כבר היה לעולמים וראה אור בדפוס זה פעמים (ברלין תרי"ז. פאריס תרנ"ז) עם פי' קצת המלות מהמו"ל. וקרא שמו מנין המצות. ואולם אחרי אשר הרחבנו בביאורו ועמקי שיטתו. דעת לנבון נקל כי בכל כיו"ב מנין לא הוי סימן. והרי ספר שלם לפניכם בכלליו ובפרטיו. וגם זולת זה חשבתי למשפט כי גם דברי רבינו הגאון ז"ל כמו שהם. אחר שכוללים כל מצות התורה כולם. תורה שלמה המה. וכבר ביאר רבינו הגאון ז"ל עצמו הכתוב (דברים כ"ז) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו'. שיכתוב עליהן מנין תרי"ג מצות בלבד. וכמו שהביאו בשמו הראב"ע והרמב"ן ז"ל שם עיי"ש. וכן הרד"ק (יהושע ח') והרב המאירי ז"ל (פ"ז דסוטה ל"ג ע"ב) עיי"ש. וכיון שקראן הכתוב כל דברי התורה. אין לך ספר גדול יותר מזה. ובלתי ספק זהו מקור דברי רבינו נחשון גאון ז"ל שהביא בערוך (ערך תפל) ודברי רבינו האי גאון ז"ל בתשובת הגאונים שערי תשובה (סי' קמ"ט) שכתבו דמה שאמרו ספר תורה בזרועו (סנהדרין כ"א ע"ב, ברכות כ"ג ע"ב). היינו שלא הי' כתובים בו אלא עשרת הדברות מן אנכי עד אשר לרעך. שהן תרי"ג אותיות הכוללים תרי"ג מצות התורה. ועי' עוד בשערי תשובה לעיל (סי' קמ"א). וכ"כ ג"כ בפי' עה"ת המיוחס להרא"ש ז"ל (הדר זקנים פ' יתרו) עיי"ש ובמש"כ בזה בפנים (בחלק שלישי פרשה ס'). הרי דגם רמזי תרי"ג בקצור היותר נמרץ כבעשרת הדברות קראו ספר תורה לדעת הגאונים ז"ל. וכ"ש עיקר מנין המצות כדרך שכתבן רבינו הגאון ז"ל כאן שבצדק ובמשפט יאות לו עכ"פ שם ספר המצות. בשגם שכבר מצאתי סמך הגון שכבר קראוהו הראשונים ז"ל בשם זה כמש"כ במבוא (סי' ז' שורש חמשי) עיי"ש. ואם אין זו ראי' מבוארת כ"כ. מ"מ זכר לדבר יש וכדאי לסמוך עליו בנדון כזה:

ובר מן דין ומן דין הלא מודעת זאת לכל יודעי ספר כי אין כל גבול ושיעור קצוב לדבר להקרא ספר. וכל ענין שלם לפי תכנו בין רב ובין מעט נקרא ספר. כי שטר מקנה השדה של ירמי' הנביא ע"ה קרא הכתוב ספר (ירמי' ל"ב, י"ב י"ד ט"ז). וגם אגרת איש לרעהו נקרא ספר (שמואל ב' י"א. מלכים ב' ה') ושאר מקומות. ופרשת סוטה קראה הכתוב ספר (במדבר ה' כ"ג) ועי' סוטה (י"ז ע"ב. י"ח ע"א). ושטר גירושין נקרא ספר כריתות (דברים כ"ד. ישעי' נ'. ירמי' ג'). אף כי גם ע"פ המנהג אין בו יותר מן י"ב שיטין. ומעיקר הדין גם בתרתי או תלת שיטין סגי כמבואר בירושלמי (פרק בתרא דיבמות ה"ו). ובירושלמי דגיטין (פ"ג ה"ג) עיי"ש ובאו"ז (ח"א סי' תשל"ב). וגם פרשת ויהי בנסוע הארון שאין בה רק פ"ה אותיות קראוה ספר בפ"ע בתלמוד (שבת קט"ז ע"א) ובמדרש (בראשית רבה פס"ד) ובפ"ק דב"ב (י"ד ע"א) אמרו ר"א כתב ארבע מאה ספרי תורה. ומסקינן התם שלא כתב בהן רק תורה צוה לנו משה וגו' עיי"ש ובמש"כ בתוס' שם ובש"מ בשם הר"י אבן מגאש ז"ל. ומיהו לפמש"כ בש"מ שם בשם הראב"ד והרא"ש ז"ל וביד רמה להרמ"ה שם אין ראי' לזה משם עיי"ש. ועכ"פ כל זה הוא פשוט מאוד. ולא כתבתיו רק יען שכבר התלוננו עלי בזה קצת חכמים דורשי קדמוניות. ואדמה כי כמש"כ השכותי מעלי את תלונתם מה שיש בו די:

וע"ד חלוקת הספר. הנה יען כי עלה כמותו רב יתר מכדי כרך אחד. הוכרחתי לחלקו לשלשה חלקים. חלק הראשון היוצא כעת לאור בולל מאתים העשין המוטלות על היחידים. החלק השני יכלול מאתים ושבעים ושבעה לאוין המוטלים על היחידים. והחלק השלישי האחרון יכלול שבעים ואחד העונשין שבמיתה. וששים וחמש הפרשיות שהן מ"ע ול"ת המוטלין על הצבור. כפי חלוקת רבינו הגאון ז"ל בעצמו. כמתבאר במבוא. וגם שני החלקים הללו הולכים ונדפסים תכופים זא"ז. לרגלי המלאכה אשר לפני ולרגלי המדפיס המתנהג בעצלתים. ואסיים בתפלה. לנורא עלילה. יוצרי ועושי. כאשר עד הנה תמך אותי. כן יורני ויסעדני עדי אכלה אשר החילותי:

הכו"ח פה ווארשא. בשני לתשיעי. הוא ירח כסלו שנת רבנו סעדיא גאון הגולה לפרט

הצעיר באלפי יהודא ירוחם פישל פערלא

· מעבר לתחילת הדף

---

---

שולי הגליון

---

---