ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ב/ה
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי שיירי קרבן פני משה מראה הפנים חתם סופר עמודי ירושלים |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שקלים ב ה
הלכה ה מתני' מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רמ"א מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו:
גמ' גבו לו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו ר' ירמיה סבר מימר מותר המת ליורשיו אמר ליה רבי אידי דחוטרא הגע עצמך דלא כוונן אלא ליה אמר ליה אנא לא אמרית את מנן לך תני בשם רבי נתן מותר המת יבנה לו נפש על קברו ויעשה לו זילוף על גבי מטתו תני אין פודין שבוי בשבוי ואין גובין טלית בטלית ואין ממחין ביד פרנסים לכך תני רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן רבי יוחנן הוה מסמיך ואזל עאל ר' חייא בר אבא והיה רבי אליעזר חמי ליה ומטמר ליה מקמיה ואמר הלין תרתי מלייהו הדין בבלאה עביד ביה חדא דלא שאיל בשלומיה וחדא מיטמר א"ל רבי יעקב בר אידי כך נהיגין גבהון דזעירא לא שאיל בשלומיה דרבה דאינון נהגון ומקיימין (איוב כט) ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו אמר להו מהו למיעבר קמי דאדורא צלמי א"ל מה את פליג ליה יקר עבור קמוהי וסמי עינוי א"ל יאות ר' אליעזר עביד דלא עבר קמך ועוד עביד הא בבלאה דלא אמר שמעתא משמיה נכנסו לפניו רבי אמי ור' אסי אמרו לו ר' כך היה מעשה בבית הכנסת של טרסיים בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקט רבי אליעזר ורבי יוסי עד שקרעו ס"ת בחמתן קרעו ס"ד אלא שנקרע ספר תורה והיה שם זקן א' ורבי יוסי בן קסמא שמו אמר תמיהני אם לא הוה בהכ"נ זה בית ע"ז וחזר ואמר הכדין מחבריה נכנס לפניו רבי יעקב בר אידי א"ל כתיב (יהושע יא) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וגו' וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר כך אמר משה אלא יהושע יושב ודורש ויודעין הכל שהתורה של משה היא אף אתה אליעזר יושב ודורש והכל יודעין שהתורה שלך היא אמר להן מפני מה אין אתן יודעין לרצות כבן אידי חבירנו ורבי יוחנן מאי כולי האי דבעי דימרון שמעתא משמיה דאף דוד ביקש עליה רחמים שנאמר (תהלים סא) אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקים לעולמים אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שמעון בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשות עמו בקבר שנאמר (שיר ז) וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים מה כומר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר מה הנאה לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמיר עתיק (אע"ג דלית ליה) אע"ג דשתי ליה טעמא בפומא. רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שנאמר (תהלים לט) אך בצלם יתהלך איש כתיב (משלי כ) רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם (שם) ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דא"ר זעירא ליתנן צריכין חששין לשמעתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא אמר ליה ר' זעירא לרבי אסי חכים רבי לבר פתייא דאת אמר שמעתא משמיה אמר ליה ר"י אמרה משמיה א"ל ר' זעירא לר' אסי חכים ר' לרב דאת אמר שמעתתא משמיה א"ל ר' אדא בר אהבה אמרה משמיה אין דור שאין בו ליצנין כדורו של דוד מה היו פרוצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד אומרין לו דוד דוד אימתי יבנה בהמ"ק אימתי בית ה' נלך והיה דוד אומר אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם דכתיב (תהלים קכג) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (ש"ב ז) והיה כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך אמר לו הקב"ה לדוד ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים כלום שלמה בנך יבנה בה"מ אלא להקריב קרבנות ציבור חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן שנא' (משלי כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:
מתני'. מותר שבוים לשבוים. גבו מעות לפדיון שבוים סתם המותר לשבויים אחרים: מותר שבוי. אבל אם גבו לשבוי פלוני המותר לאותו שבוי: מותר המתים. גבו לצורך תכריכין וקבורה: נפש. מצבה:
גמ'. גבו לו. למת: ר' ירמי' וכו' מותר המת ליורשין. סבר דכי היכי דמותר המת ליורשיו זה נמי כדין מותר הוא ואזלי ליורשים: דלא כוונן אלא לי'. אלא לצורך המת וכיון דהמת אינו צריך לו לא זכה בזה מעולם וטעמא מאי אזלי ליורשים דבשלמא מותר המת היה הממון ראוי לו אלא שנתותר וכיון שכבר זכה בו אזלי ליורשיו: אנא לא אמרית את מנן לך. ר' אידי תלמידו של ר' ירמי' הי' ולכך הקפיד עליו ר' ירמי' אם אנכי לא אמרתי כן אתה מנין לך וכה"ג אמרו רבי לא שנה ר' חייא מנין לו: ויעשה לי זילוף. לריח טוב: אין פודין שבוי בשבוי. אם גבו לצורך שבוי ונתותר אין פודין במותר שבוי אחר: ואין גובין טלית בטלית. גבו לטלית לעני פלוני לא יתנו את המותר בטלית לעני אחר אבל אין ממחין ביד פרנסים אם עשו כן: הוה מסמיך וכו'. הי' נסמך על ר' חייא והולך והי' ר' אליעזר רואה אותו ונחבא ממנו: הלין תרתי מילייהו וכו'. אלו שתי דברים עושה עמי לרעה זה ר"א שהיה מבבל חדא שאינו שואל בשלומי והוא נחבא ממני: כך נהיגי גביהון. בבבל שהקטן אינו שואל בשלום הרב: אמר להו מהו למיעבר וכו'. רצה ר' חייא לפייסו אמר לו מהו שנעבור בדרכנו דרך הצלם אדורא או שמא נלך דרך עקלתון: א"ל מה את פליג וכו'. מה אתה חולק לו כבוד שאינך עובר בפניו אדרבה עבור אצלו וסמא את עיניו כלומר תראה בזה שאינך חושש לו א"ל ר' חייא א"כ ש"מ שדרך כבוד הוא שלא לעבור אצל הע"ז א"כ יאות עבד ר"א דלא עבר קמך: דלא אמר שמעתא משמי'. שאינו חוזר על השמועות בשמי: בנגר. הוא הבריח שסוגר את הדלת: שיש בראשו גלוסטרא. שראשו אחד עב וראוי לשחוק בו שומים ונחלקו אי מותר לטלטלו בשבת לנעול בו את הדלת כיון שיש עליו תורת כלי: אלא שנקרע ס"ת וכו'. ורצו לאמרו בכך שאינו מן הראוי שיכעוס על ר"א: וחזר ואמר הכדין מחברי'. מה באתם להביא ראי' משם שהיו חברים זה לזה ואין מן הראוי שיכעסו זע"ז אבל הכא ר"א תלמידי הוה: ור' יוחנן מאי כולי האי וכו'. מפני מה הקפיד כ"כ שיאמרו שמועותיו בשמו ומשני דאף דוד התפלל ע"ז: אזכה שיהו דברי נאמרין וכו'. לאחר מותי והרי זה כאילו אני חי: רוחשות. נעות: כומר. כלי שמניחים בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת שכיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב וזב מאיליו וה"נ מאליו שפתותיו דובבות: מה הנאה לו. כשנאמרים דבריו: קונדיטון. מעורב יין ודבש ופלפלים: אע"ג דהוא שתי לי' טעמי' בפומי'. אע"ג דגמר לשתות עדיין טעמו בפיו וה"נ אף שכבר מת עדיין שמועותיו בפיו: אך בצלם יתהלך איש. כאילו צלם דמות רבו עומדת לנגד עיניו: רב אדם יקרא איש חסדו. רוב האדם קוראין לעצמו איש חסד אבל איש אמונים מי ימצא והשתא דריש לה רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם שאומרים שמועה בשם כל אדם ואין חוששין אם הוא מדויק וזהו שקוראין לכל אדם איש חסדו שאמר לו שמועה אבל ר"ז הוא איש אמונים: לית אנן צריכין חששין לשמועתי' דר"ש. אין אנו צריכין לחוש לשמועותיו של ר"ש: דהוא גברא מפתחא. שהוא סגי נהור ואינו יכול לראות בעל השמועה כאילו עומד לנגדו והיינו איש אמונים שלא קבל שמועה מכל אדם: חכים רבי לבר פתיא וכו'. וכי מכיר אתה את בר פתיא שאתה אומר שמועות משמו: אמר לי' ר"י אמרה משמי'. וחכים אנא לר"י ואפשר לסמוך עליו שבודאי שמעה ממנו והכירו: אימת יבנה ביהמ"ק. לפי שידעו שלא יבנה בימיו: ימים שלמים אני מונה לך. ואין אני מחסיר לך מימיך כדי שימלוך שלמה ויבנה בית המקדש:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |