ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ג/א
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית ג א
הלכה א מאימתי מוציאים זבלין לאשפתות משיפסקו עובדי עבודה דברי ר"מ רבי יהודה אומר משיבש המתוק רבי יוסי אומר משיקשור עד כמה מזבלין עד שלוש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות ושל לתך לתך מוסיפים על האשפלות ואין מוסיפין על האשפתות ר"ש אומר אף על האשפתות:
גמ' מאימתי מוציאין כו'. עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו שיהא מותר לעשות אשפה על פתח חצירו סילני שאל לר' חייא בר בא °ואמר ליה רבי °אמר שרא ליה והוון אמרין דו נסב והורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ דלא למיסב מעשר מעתה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שלא יהו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא יודעין הן בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו אמר רבי יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית עין. באיסור ב' פרקים מהו שיהא מותר לעשות כסדר הזה נישמענא מן הדא מוכרין ומוציאין זבלין עם העושין שביעית עד ר"ה עם העכו"ם עם הכותי אפילו בשביעית ובלבד שלא יפרוק את המשפלות לא אמר אלא ובלבד שלא יפרוק את המשפלות הא לצאת מוציא הדא אמרה שהוא מותר ואין תימר שהוא אסור יהא אסור מלהוציא. משיבש המתוק פקועה א"ר מנא ההן פקועה דבקעתא. משיקשור משיעשה קשרין קשרין אמר רבי חנניא מכיון שנתקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש ותני עלה קרובים דבריהם להיות שווין א"ר ירמיה בפוחת מן האשפלות הא °שתים מותר רבי יוסי בעי אם בפוחת מן האשפלות הא °שתים אסור אלא כי נן קיימין העושה יותר מן כשיעור כהדא דתני אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפתות דברי ר"מ וחכ"א מוסיפין על המשפלות ואין מוסיפין על האשפתות ומוסיפין על המשפלות לא בכשיעור ודכוותה אין מוסיפין על האשפתות אפילו בכשיעור:
מתני'. מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. מאימתי מוציא את זבלו לשדה בשנה השביעית כדי לעשות ממנו שם אשפה כל הזבל למקום אחד, ולא יעשה כן כל השנה שמא יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא, ואלא מאימתי מוציא: משיפסקו עובדי עבודה. בזמן שיסתלקו כבר עובדי האדמה מעבודתם בשביעית, שכבר עבר זמן הזיבול, דמשפסקו כבר תו ליכא למיחש למידי: משיבש המתוק. משנתייבשה הארץ ומתבקעת. והוא שעור שפסקו כבר עובדי עבודה: משיקשור. הזבל כשמתייבש נעשה קשרים קשרים: עד כמה מזבלין. משפסקו כבר עובדי עבודה שמוציא זבלים לאשפתות כמה יזבל שאינו יכול לעשות אשפות על פני כל השדה דנמצא מזבל כל שדהו: של עשר עשר משפלות. כל אשפה לא פחות מעשר משפלות. משפלה זו קופה שמוציאין בה זבל: ושל לתך לתך. וכל משפלה מחזקת לתך דהיינו חצי כור [דהיינו ס"ה ה' כורים בכל אשפה] דכיון שהזבל צבור לאשפה כשעור הזה אינו נראה כמזבל השדה אלא כעושה אשפה: מוסיפים על האשפלות. לכל אשפה יכול להוסיף משפלות כמה שירצה דכל כמה שהזבל צבור יותר לא הוי כמזבל: ואין מוסיפין על האשפתות. יותר מג' לב"ס דאם יוסיף נמצא מזבל כל שדהו: אף על האשפתות. דכיון דהזבל צבור אינו כמזבל:
גמ'. לעשות אשפה על פתח חצירו. יודעין שאינו עושה כן לזבל שהרי החצר אינו מקום זריעה: והוון אמרין דו נסב. היו אומרים הבריות ר' חייא בר בא כהן הוא ולוקח מסילני את המעשרות ולכך שרא לי': הורי על גרמי' לצאת לחו"ל דלא למיסר מעשר. הורי ר' חייא בר בא לעצמו ויצא לחו"ל כדי שלא יטול ממנו מעשר אבל לא רצה להיות כאן ולא ליטול מעשר שנראה כמבזה קדשי שמים שאינו רוצה ליטול: לתוך שדה בית השלחין הוא מוציא. דהא בשדה שלחין שמשקין אותה תדיר מזבלין אותה נמי כל שעה ואפי' משפסקו עובדי עבודה: לא חשו לעוברין ושבין. שלא מבני העיר, ואינן יודעין שאין לו בית השלחין, ולא גזרו מפני מראית עין של אלו העוברין ומי שיש לו בית השלחין באמת אסור לו: באיסור ב' פרקים. בתוספת שביעית מן הפסח ואילך לשדה הלבן ומן העצרת לשדה אילן מהו וכו': כסדר הזה. לעשות אשפתות של י' י' משפלות, ואף שעדיין לא פסקו עובדי עבודה מ"מ אפשר שלא גזרו בתוספת שביעית ע"ז, או דלמא כיון שאסור לזבל בתוספת שביעית כדתנן ריש פ"ב דלא התירו אלא במוקשאות ומדלאות גזרו נמי שלא להוציא זבלים: עם העושין שביעית. אלו החשודין לעבוד עבודה בשביעית מוכרין להם זבל ומוציאין להם זבלים לעשות מהן אשפות בשדות שלהם עד ר"ה ואפי' שהם יזבלו שדותיהם בשביעית לא איכפת לן: עם העכו"ם אפי' בשביעית. דהעכו"ם אינו מצווה על שביתת שדהו בשביעית: ובלבד שלא יפרוק את המשפלות. שאחר שהיו עושין אשפה גדולה בשדה היו מפזרין אותו בשדה לזבלה והוא שאמרו שלא יפרוק את המשפלות לזבל את השדה ומשום דאסור לזבל את השדה בתוספת שביעית וה"ה שעם העכו"ם בשביעית לא שרי אלא להוציא אבל לא שיזבל בעצמו: הא לצאת מוציא. להם את הזבלים לאשפתות: הדא אמרה שהוא מותר. והא פשיטא מיהא שבסדר הזה של ג' משפלות לב"ס מותר להוציא: משיבש המתוק. מאי ניהו: פקועה. ביקוע שבשדות שמשיבשה הארץ מתבקעת בקעים בקעים: ההן פקועה דבקעתא. כבקוע הזה שבבקעה: משיקשר משיעשה קשרים קשרים. שמשיבש הזבל נעשין מחוברין יחד כמין קשרים: מכיון שנתקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש. כיון שכבר התחיל להתקשר מיד הוא יבש וא"צ להמתין עד שיתקשר כולו: קרובים דבריהם להיות שוין. דכל השיעורין מכוונים לזמן אחד והוא משפסקו עובדי עבודה אלא שזה נתן שעור בקרקע וזה בזבל: בפוחת מן האשפלות. הא דתנן במתני' אין מוסיפין על האשפתות היינו כשפוחת משעור המשפלות לכל אשפה שרוצה להרבות באשפות ולא לעשות כל אשפה י' משפלות דאם נאמר מותר ירבה כל אחד באשפתות ויזבל כל שדהו אבל אם עשה ג' אשפתות של י' משפלות שרי אף להוסיף על האשפתות וכשם ששרי להוסיף משפלות הרבה לכל אשפה ואינו חושש שמא מזבל כל שדהו: הא שלש מותר. לדידך דאמרת בפוחת מן האשפלות הוא דאינו מוסיף על האשפתות משמע הא ג' אשפתות עושה ואפי' שפוחת מי' משפלות לכל אשפה ועל זה ר"י בעי וכו': ר"י בעי אם בפוחת מי האשפלות הא שלש אסור. אם בפוחת מן האשפלות איירי מתני' אפי' שלש נמי אסור שכיון שאין הזבל צבור י' משפלות נראה כמזבל: אלא וכו' יותר מן השעור. בשעושה ג' אשפתות של י' משפלות איירי מתני' ואפ"ה לא יוסיף על האשפות וכהדא דתני וכו': דברי ר"מ. ס"ל דלא ירבה טפי מי' משפלות לכל אשפה נמצא אינו מזבל אלא ל' משפלות לבית סאה: ומוסיפין על האשפלות לא בכשעור. דהא לזה שכבר עשה כשעור י' משפלות לאשפה אשמועינן מתני' שמוסיף על המשפלות: ודכותה אין מוסיפין על האשפתות. ואתי לאשמועינן דאף שמוסיף על המשפלות מ"מ לא יוסיף על האשפתות והיינו בשעשה משפלות כשעור:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |