ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ב/ג
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית ב ג
הלכה ג מתני' מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ר"ה ר"א ב"ר צדוק אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית אבל לא את העיקר סכין את הפגין ומנקבין אותן עד ר"ה פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שלא נהגו לסוך סכין ר"ש מתיר באילן מפני שהוא רשאי בעבודת האילן:
גמ' מזהמין את הנטיעות מתני' דרבי ברם כרבנן מזהמין מתליעין בשביעית אבל לא במועד כאן וכאן אין מגזמין אבל נוטל הוא את הרואה רבי יוסה אמר ר' אבונה בעי מה בין המזהם לעושה לה בית המזהם אינו אלא כמושיב שומר בית עושה לה צל והיא גדילה מחמתן תמן תנינן המבקע בזית לא יחפה בעפר אבל מכסה הוא באבנים וקש רבי יונה אמר רבי אבונה בעי מה בין קשין מה בין עפר קשין אינן אלא כמושיב שומר עפר עושה לה טינא והיא גדילה מחמתה תני רבי יוסי בן כיפר אמר משום ר' לעזר בן שמוע ב"ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר ב"ה אומרים משקה בין על הנוף בין על העיקר דבית רבי ינאי משקה בסלא אמר רבי °יצחק בר טבלייא משקה בסלא אמר רבי חייא בר בא רבי יודן בר גורייא משקה בסליא ועדר וכי מתכווין לעבודת הארץ ביומי דרבי חייא בר בא הוון משקין דיקלייא בכנישתא חדתא וחרוותא. סכין את הפגין אנן תנינן סכין את הפגין תניי דבי ר' ואלו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר"א כמתני' רבי יוחנן כהדא דתניי דבית רבי על דעתיה דר"א לא בא רבי יהודה אלא להקל ע"ד דר' יוחנן לא בא ר' יהודה אלא להחמיר:
מתני'. מזהמין את הנטיעות. אם נשרה קליפת העץ נותנין עליו זבל כדי שתחזור ותעלה קליפה: וכורכין אותו. את העץ מפני החמה שלא יתייבש: וקוטמין אותן. שוברין את הראשים: ועושין להם בתים. גדר סביבות האילן: ומשקין אותם עד ר"ה. ובכל אלו לא גזרו אצל נטיעות כדי שלא יפסדו וימותו: אף משקה הוא את הנוף בשביעית. פליג וס"ל דמותר להשקות אף בשביעית, שאם לא ישקה אותן ימותו הנטיעות ומ"מ יעשה בשינוי שלא כבשאר השנים ולא ישקה בעיקרי הנטיעות אלא על הנוף ומאליהם נשפכין המים אל העיקרין: סכין את הפגין. בשמן או בחלב כדי שימהרו להתבשל: ומנקבין אותן. עושה להם נקב כדי שיכנסו הגשמים ויתבשלו במהרה: פגי ערב שביעית וכו' ולא מנקבין אותן. דלא הותר אלא עד ר"ה אבל בשביעית עצמה לא, ואלו שיצאו למוצאי שביעית נמי כיון דהפירות קיימא בקדושת שביעית אף המלאכה נאסרה בהם כבשביעית עצמה, וזו היא תוספת שגזרו חכמים במוצאי שביעית: מקום שלא נהגו לסוך סכין. אפי' בשביעית ומשום דאין זה חשוב עבודה כיון שלא נהגו בכך: ר"ש מתיר באילן. ר"ש מתיר לסוך את הפגין שיצאו למוצאי שביעית: מפני שהוא רשאי בעבודת האילן. וס"ל דאף דיש להם לפירות קדושת שביעית מלאכה מותרת בהם דשנה שביעית היא האוסרת במלאכה ואין קדושת הפירות גורמת האיסור:
גמ'. מתני' דרבי. מתני' דתנן מזהמין וכו' עד ר"ה, משמע עד ר"ה אין אבל בשביעית לא דרבי היא ורבנן פליגי עלי', דהכי איתא בברייתא: מזהמין וכו' אכל לא במועד. דאינו אבד בהמתנה עד אחר המועד אבל בשביעית שהוא זמן מרובה התירו לזהם ולהתליע: כאן וכאן אין מגזמין. בין במועד ובין בשביעית אינו קוטע ענפים כדי שיוציאו הרבה סביבות הגיזום: אבל נוטל הוא את הרואה. אף שאסרו להתליע מותר הוא להסיר את התולעת הנראית על העץ ואפי' במועד: מה בין המזהם לעושה לה בית. מה בין המזהם דפליגי חכמים ארבי ושרי אפי' בשביעית לעושה לה בית דלא פליגי ארבי ומשמע דמודו דאינו עושה אלא עד ר"ה: המזהם אינו אלא כמושיב שומר. שלא ייפסד ולאוקמי אילנא הוי דשרי אף בשביעית: בית עושה לה צל. לנטיעה והיא גדילה מחמת הצל ונמצאת מלאכה זו משביחה ולאברויי אילנא דאסיר: המבקע בזית. וכשצריך לעצים איירי דשרי: לא יחפה בעפר. מקום הבקוע: קשין אינו אלא כמושיב שומר. כדי שלא יתייבש העץ ומעתה מעצמו הוא גדל: עושה לה טינא. העפר אצל מקום הביקוע נעשה קרקע לחה ומשביח את האילן: תני וכו' ב"ש אומרים משקה על הנוף וכו'. ר' יוסי בן כיפר פליג אר"א בר צדוק במתני' וס"ל דשרי אף על העיקר ומשום דנחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה והלכתא כב"ה דשרי: משקה בסלא. והיו המים מקלחין דרך נקבים שבסל וכדי שישנה מדרך שעושה כל שנה וב"ה נמי שמתירין להשקות על העיקר ס"ל דמ"מ צריך להשקות בסלא כדי שיעשה קצת בשנוי: ועדר. את הקרקע בשעה שהי' משקה כדי שיהו המים נספגין היטב בקרקע ואע"פ שהבריות רואים שעודר אין כאן מראית העין שאומרים: וכי מתכוין הוא לעבודת הארץ. להשביח את הנטיעות. והרי ניכר לכל שאינו עושה כן אלא בשעה שמשקה ובשביל המים שיהו נספגין: הוון משקין דיקלא וכו'. ולא קפיד עלייהו ר' חייא בר בא דכל שאם לא ישקה יפסד האילן שרי להשקות אף בשביעית: אנן תנינן סכין את הפגין. אבל פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית עלה הוא דמסיים במתני' שלא יסוך אותם בשביעית: ואלו הן פגי וכו'. אבל דבי רבי תניין דפגי ערב שביעית אלמעלה קאי ובאלו אשמועינן שסכין אותן עד ר"ה ואף שלא יתבשלו אלא בשביעית מ"מ שרי לסוך אותן ערב שביעית ואף שאינן צורך שישית וה"ק ואלו הן הפגין שאמרנו סכין פגי ערב וכו', ופגי שביעית שיצאו למוצאי שביעית אלמטה קאי ובאלו הוא דתנן לא סכין וכו': לא בא ר"י אלא להקל. ר"י דאמר במתני' מקום שנהגו שלא לסוך סכין ומקום שנהגו לסוך אין סכין אפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאי וכדאיתא בתוספתא ונמצא על דעתי' דר"א דס"ל דבאלו תנן במתני' שאין סכין אותן בשביעית בא ר"י להקל דאף בשביעית סכין במקום שלא נהגו לסוך: ע"ד דר"י וכו' אלא להחמיר. לר"י דס"ל דפגי ערב שביעית דתנן במשנה היינו שמותר לסוך אותן ערב שביעית ועלה הוא דפליג ר"י וס"ל דמקום שנהגו לסוך לא יסוך אותן נמצא ר"י מחמיר את"ק:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |