ביאור הגר"א/יורה דעה/שמט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) בין עובד כוכבים. אבל הרשב"א בב"ק כתב בפשיטות דמת עובד כוכבים מותר בהנאה וכ"כ תופ' שם י' א' סד"ה שהשור וכ' הרשב"א שם דהיינו עבד ערל ע"ש וכ"כ בפ' הפרה נ"ד א' וסתר תירוץ ראשון של תוס' וי"ל דוהמת יהיה כו' דליתא דודאי כולה משתמע מוהמת י"ל כמש"ש נ"ד א' אלא א"ק והמת י"ל כ"ד כו' ועוד דפריך בין לרבנן כו' ואם איתא הא משתעי בשור לבד כו' אלא כמסקנא דתוס' בשביל עבד ועובד כוכבים דאיסורא דמת ילפינן ממרים ודוקא ישראלים כמותה עכ"ל שם (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. כ"כ בבד"ה בשם הרשב"א וליתא ובירושלמי פ"י דשבת הלכה ו' אמר בהדיא דמותר דגרסינן שם את המת במטה חייב דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא וא"ר אילא אף ר"ש מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הנאה א"ר יודן תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו תני חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב ור"ש פוטר מ"מ דר"ש כבר נתמעטה הטומאה מ"מ דרבנן כההיא דר' יודן תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו וט"ס כאן בירושלמי וצ"ל ברישא מ"ט דרבנן ובסיפא מ"ט דר"ש וה"פ את כו' ד"ה ר"ל דל"פ אלא בסיפא בשיעורא דת"ק מחייב כשיעור טומאה ור"ש לא מחייב בכך אבל במת שלם מודה ר"ש ופריך לא כן כו' והוא בפ' כלל גדול על מתני' מקק ספרים כו' אמר שם תני כו' וה"נ ליחייב בכ"ש משום ריח רע ועוד משום איסורי הנאה וה"ה דיכול למיפרך את"ק אלא על ר"ש יותר קשה דאף בכזית פוטר וא"ר יודן כו' והוציאו לכלבו דצריכה לגופה דבלא"ה פוטר ר"ש ולכך פוטר ר"ש בכזית דבעי שיעור מלא פי כלב ואמר תני חצי כו' ר"ל מכזית כמ"ש בגמ' ור"ש פוטר וה"ה בכזית אלא משום ת"ק נקטה ואמר מ"מ דרבנן כבר כו' משום דמיעטה לטומאה אבל ר"ש פוטר משום זה משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה אלא לטהרות הבית אבל בריח רע ואיסורי הנאה מודה דחייב אע"ג דהוי מלאכה שאצ"ל וקאמר מ"ט דר"ש כקושיא הנ"ל לא כן כו' ואמר כההיא כו'. מ"מ נשמע בהדיא דמותר וכ"כ הרשב"א והר"נ בשבת צ"ד ב' על מש"ש דמי קאמינא לר"ה כו' דמקשין דלר"ש יהא מותר אף לר"ה ותי' ר"ח דלא התירו אלא בדבר שעיקרו מד"ס אבל ר"ה לא דמי מפיס אם צריך לגופה או לא שהרי אפשר אף בהוצאת המת שיהא צריך לגופה כגון אותה שאמרו בירושלמי בעובד כוכבים שהוציאו לכלבו והן דברי הרמב"ן בספר תה"א שער ז' כ"ה ד' וכ"ד תוס' (בב"ק) הרי תוס' ורמב"ן ורשב"א ור"נ התירו וכן בירושלמי כנ"ל וכ"מ בגמ' דסנהדרין י"ט ב' ועכ"מ פ"ה דהלכות ערכין הלכה י"ז (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. כ"כ בבד"ה בשם תשובת הרשב"א והוא שם סימן שס"ה אבל אין הכרח דפשיטא ליה לאיסור ובחידושיו (בב"ק) כתב בשני מקומות בפשיטות להיתר ויש ראיות על זה וע' משנה למלך סוף הלכות אבל שהאריך וכתב בשם הירושלמי (כנ"ל בליקוט ב') שמותר (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. אבל תוס' ורשב"א לא כתבו כן והביאו משנה למלך ושאר אחרונים ראיה מדוד שקידש בערלות פלשתים ש"מ דלאו איסורי הנאה נינהו ובפ"ב דסנהדרין (י"ט ב') אמרינן דחזו לכלבי ושונרי (ע"כ):
(ב) בד"א בסתם כו' אבל כו' אשה כו'. הכל גמ' שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |