ביאור הגר"א/יורה דעה/שט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בכור כו'. כמ"ש בסי' ש"ו ס"ה ע"ש:
(ב) ואפי' אם כו'. תוס' נ"ג א' ד"ה ואיזהו כו' והרא"ש סוף בכורות:
(ג) אפי' כו'. תוס' ל"ו ב' ד"ה פסק כו' וכמש"ש במתני' בכור שנסמית כו' ובגמ' שם:
(ד) ע"פ מומחה כו' ואם אין כו'. שם:
(ליקוט) ואם אין כו'. כת"ק וכמש"ש בגמ' ושם ל"ז וספ"ג דשבת וש"מ (ע"כ):
(ה) והאידנא כו'. הרא"ש ותוס' שם ד"ה פסק ומיהו כו' משום שצריך שיהיה חכם גדול ובקי גם בראיית מומין וזש"ש לענין נדר חכם ולענין בכור מומחה וערא"ש שם ועוד כתב ב"י טעם משום דליכא נשיא בא"י ליטול ממנו רשות והוא ע"פ מ"ש הרמב"ם רפ"ג אין כו' ע"פ המומחה שנתן לו הנשיא שבא"י רשות כו' ונראה שדקדק מהנ"ל דקרי ליה מומחה וכמ"ש בריש סנהדרין לענין קנסות דבעינן מומחין וכבר כ' שאין ראיה וה"נ אמר שם (ה' א') לענין דן יחידי מומחה ואמרינן שם אע"ג דלא נטל רשות ועוד נראה שדקדק ממ"ש בבכורות שם התרת בכור בח"ל כו' וז"ש רמב"ם שם וכן בכור שיצא ח"ל כו' אבל רש"י פי' שם ד"ה בח"ל שאינו ראוי כו' וכן אין לדקדק מהא דפ"ק דסנהדרין (ה') דאמר יתיר בכורות דה"נ קאמר יורה כו' וכמש"ש וכיון דגמיר כו' משום מעשה כו' ודוקא בתלמיד וכמש"ל סי' רמ"ב ס"ד אלא שי"ל מירושלמי (פ"א דחגיגה ופ"י דנדרים) שבקש רב מר"ג ברבי לאחר מיתת אביו שיתן לו רשות להתיר בכורות ואחר מיתת רבו א"צ רשות וביומא ע"ח א' שאלו את ר"א זקן כו' דבר זה הניחו כו' וערש"י שם אבל תוס' בבכורות שם ד"ה במקום כו' כתבו דא"צ ע"ש וכן מצינו כמה אמוראי בבבל שהיו מתירין בכורות ביחידי ואפשר ע"י נטילת רשות וגם דברי תוס' י"ל כן שלא אמרו אלא שא"צ סמוך כמ"ש ביומא שם שאינו אלא משום כבודו של נשיא ומיהו עכשיו שאין נשיא אפשר שא"צ וז"ש תוס' שם ד"ה פסק ומיהו בזה"ז אין נראה כו' משמע אבל משום נטילת רשות אין קפידא וכן הרא"ש בהלכותיו סוף בכורות והאידנא שאין חכם ומומחה כו' שאין בקיאין בהן האידנא ואמר חכם ומומחה כנ"ל וכמ"ש בפ"ה סי"א וכתב הר"י כו' ובדו"פ כתב ב' הטעמים של ב"י וכתבו בשם הרא"ש וטעה בזה ונמשך אחר דברי ב"י:
(ו) אינו כו' אלא כו'. מתני' וגמ' שם:
(ז) כגון כו'. מתני' שם:
(ח) וצרימת כו'. הרא"ש שם בשם ר"י ודקדק דהוא מום מובהק מדנקט הגמ' בכ"מ כה"ג הצורם אוזן כו' בפ"ט דב"ק (צ"ח א') ובבכורות ל"ד ב' וש"מ אבל הרמב"ם לא כתב אלא אלו ג' הנ"ל וכן במתני' הנ"ל לא נקט אלא אלו ג' ולמה לא נקטו צורם אוזן ומ"ש בגמ' צורם אוזן י"ל מפני שהוא מום ראשון שבמתני'. ולר"י שמתיר צרימת אזן ה"ה כל מום שהוא ניכר הטיב וא"צ בקיאות אע"פ שע"ה אין יודעין שהוא מום דלאו משום חכמה צריך מומחין אלא משום בקיאות וכנ"ל ולכן כתב הרא"ש בפ"ו כמה מומין וכן כתבן הטור כאן וכתב הרא"ש מומין שאינן מובהקין היינו כגון דוקין שבעין וכיוצא אבל דעת הרמב"ם אינו כן ואזיל לשיטתו שדעתו משום נטילת רשות ולכן אין להתיר אלא מום שידוע לכל והרא"ש אזיל לשיטתו ודברי ש"ע תמוהין שהרכיב דעת הרמב"ם עם דעת הר"י וס"ל שצרימת האוזן היא מום מובהק אפי' לדעת הרמב"ם וליתא אטו שאר מומין דחשיב הרא"ש אינן מומין מובהקין יותר מצרימת האזן וצרימת האזן שכתב כאן הרא"ש זהו כתב לחידוש שאף זה מום מובהק הוא וש"ע השמיט כל המומין שכ' הרא"ש והטור וכתב צרימת אזן:
(ט) שהוא יותר כו'. ר"ל בזה"ז צריך יותר שיוכר לעין אבל לדינא בחגירת צפורן סגי כמש"ש ב' ובפ"ק דחולין ופי' חגירת צפורן עמ"ש בר"ס י"ח בשם הרשב"א והרא"ה דפליגי בזה:
(י) בחסרון. ערש"י במתני' שם ל"ז א' ד"ה פגימה. וה"ה לסדק כמ"ש במתני' שם נסדקה כו' ובנמ' שם ב' הסדק כ"ש כו' וכ"כ הרא"ש והטור אלא שבש"ע לא כתב אלא צרימת האוזן שהוא פגימה וכנ"ל:
(יא) נחתך כו'. כמש"ש במתני' ל"ה א' ל"ט ב' נפגם כו' וז"ש למעלה כו':
(יב) ועוד כו'. והם ברא"ש פ"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |