ביאור הגר"א/יורה דעה/קסח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואני אעלה לו. וגם נתן כו' וה"ה אם כו'. תוס' שם ד"ה מצאו כו' והרא"ש וש"פ וכנ"ל סי' ק"ס סי"ד:
(ב) ואפי' כתב כו' ונתן כו'. תשובת הרא"ש ומהוכחת תוס' הנ"ל מדלא משכח התירא אלא בהעמידו:
(ג) וכל מה כו'. דהא אשה מתקדשת בזה ובמכר קנה כנ"ל שם וכמ"ש בסי' ק"ס סי"ד:
(ד) וא"ל העובד כוכבים תנם כו'. תוס' שם סד"ה בשלמא והרא"ש וש"פ:
(ה) אפילו אם כו'. תוס' ד"ה מצאו כו' וי"ל כו' והרא"ש וש"פ:
(ו) וכן כו' ע"ג קרקע. והפטר כמ"ש בגמ' דלא כב"י וכמ"ש בח"מ סי' ק"כ וכ"כ ט"ז וש"ך:
(ז) וי"א כו'. קאי אסוף סעיף א' שאם העמידו כו' דה"ל מותר ע"פ הדין כמו שאמרו בתוספתא וירושלמי דכל שבאחריות העובד כוכבים מותר וכמ"ש לקמן אלא שכתבו תוס' שם מ"מ כיון שקבל כו' שהיו עד עתה באחריותו כו' ר"ל דלא דמי לשם דשם בתוספתא וירושלמי לעולם לא היה באחריותו משא"כ כאן דעד שמלוה לישראל הוא באחריותו ואינו נפטר אלא בהלואתו להישראל וז"ש כאן וי"א כו':
(ח) ואם ישראל השני כו'. כ"כ ע"פ הגמ"ר והביאו ב"י ודבריהם תמוהים דאדרבה שם כ' להיפך שפי' ואם העמידו שעשאו לישראל ראשון אפוטרופוס כו' לכן מותר ומ"מ הא אוקמינן בגמ' דוקא בשהניחן ע"ג קרקע כו' כנ"ל וכבר הקשו האחרונים ע"ז ועש"ך:
(ט) עובד כוכבים כו'. הרא"ש שם וכמ"ש בס"ו ואפילו א"ל כו' שבשביל כו':
(י) אם ישראל כו'. זהו מתשובת הרשב"א שהביא ב"י ק"ל ב' ד"ה אם ישראל כו' וכתב ול"ד להא דס"ו עובד כוכבים שלוה כו' מותר דכאן הוא כמערים ועוד דאם העמיד כו' אסור משום שליחות לחומרא כמ"ש בש"ע שם וש"ע לא כתב כאן כה"ג שהוא בהערמה וז"ש בהג"ה ודוקא כו' וכמ"ד כו' ויתבאר מחלקותם בס"ו:
(יא) ואפילו אי כו' אבל כו'. כ"כ הג"מ והביאו ד"מ ס"ק י"ח וע' במרדכי סי' תנ"ו שכתב עובד כוכבים שלוה מעות מישראל כו' אע"פ שהמלוה יודע שהעובד כוכבים לוה לצורך ישראל חבירו גובה קרן ורבית דאין שליחות לעובד כוכבים ע"ש וכתב ומצאתי דברי גדול שפליג על ר"ת וראייתו מדתניא בתוספתא עובד כוכבים שמינהו ישראל סנטר או אפוטרופוס אסור ללוות ממנו ברבית וכ' ול"נ די"ל דסנטר ואפוטרופוס דבר מפורסם הוא שהלואתו הוא לישראל וז"ש כאן משום דמחזי כו' אבל כל הפוסקים פי' משום דבאחריות ישראל הוא וכמש"ש זה הכלל כו' וכמ"ש לקמן סכ"ד:
(ליקוט) ואפי' אי כו'. כ"כ הנ"מ משום דהוקשה לו על פסק ר"ת מתוספתא דתניא שם ישראל שאמר לעובד כוכבים צא הלוה מעותי ברבית אסור ומחלק בין במשכון או לא וע"ש סי' ל"ג וע' מרדכי סי' תמ"ז אבל הפוסקים חילקו בין באחריות הישראל או הנכרי (ע"כ):
(יב) ואפילו א"ל כו'. הרא"ש שם מדלא אסרו אלא בהעמידו כנ"ל וכ"ה בתוס' שם סד"ה מצאו:
(יג) ואם העמידו כו'. גמ' שם:
(יד) אע"פ שנתן כו'. שם בשלמא סיפא כו' ועתוס' שם ד"ה כגון כו' וערש"י שם ד"ה אדעתא כו' והסכימו הפוסקים לדעת רש"י וז"ש ויש כו' אבל כו' וראיית ר"ת הוא מתוספתא וירושלמי הביאו תוס' שם ישראל שמנהו עובד כוכבים אפוטרופוס כו' מעותיו של ישראל שמופקדין כו' והטעם בסיפא כיון שהוא באחריות העובד כוכבים מותר משא"כ באפוטרופוס או סנטר וכמש"ש זה הכלל כו' וה"נ אף שהעמידו וכ"ז שלא א"ל הפטר באחריותו הוא ומותר ודחוהו דהעמידו שאני דשם פי' מופקדים וקבל אחריות דוקא שילוה העובד כוכבים ממנו וכדין לוה וכמ"ש בסה"ת ועש"ך ס"ק ס"ח:
(טו) ישראל כו' ויש מקילין כו'. ערא"ש סכ"ה וישראל כו' לפיר"ת כו' ולפירש"י כו' ור"י כו':
(טז) ישראל כו'. ר"ל אפילו לדעת רש"י כיון דשני שליחותיה בטלה שליחותו כמ"ש (רפ"ו דמעילה וש"מ) השליח שעשה שליחותו בע"ה מעל כו'. מרדכי:
(יז) עובר כוכבים שלוה כו'. ערא"ש שם ועוד כ' בתשובה אי יהיב כו' ובסה"ת וטור וש"פ שהרמב"ן חולק על ר"י דלא אמרינן מסתמא הקנהו לו אבל הרא"ש ס"ל דמותר אלא שצריך שלא ידע המלוה שהמשכון הוא של ישראל ולצורך ישראל הוא לוה ואם יאמר ישראל שלי הוא לא יאמינו כו' אבל אם יודע כו' כמ"ש כאן הכל בטור והוא ע"פ דברי ר"י הראשונים בפסקיו סי' נ"ה ור"י כתב בתשובה להתירא דאף את"ל כו' וכמ"ש בתשובה כלל ק"ח סי' י"ח וכ"ז הוא לדעת רש"י כמ"ש בפסקיו ובתשובה שם ושם וז"ש וכ"ז אינו כו':
(יח) ולכן כ' בשם ר"ת כו'. תוס' ד"ה כגון ובתשובה כו' והג"א סמ"ז ד"ה נראה כו':
(יט) ואפילו אם חוזר כו'. מרדכי והג"א שם:
(כ) ואפילו אם הולך כו'. הג"א שם ורשב"א כ' כו' וכנ"ל ס"ו ואפילו א"ל אני כו' ולר"ת אפילו העמידו כנ"ל:
(כא) מיהו כו'. די"ל לאו בעל דברים דידי את אף שידוע שמשכונו הוא הרי סילק עצמו ממנו כדי שיוכל ללוות ע"צ היתר ונתנו לעובד כוכבים לכך. שם בתשובה:
(כב) ולכן צריך כו'. ר"ל דמ"ש במרדכי שישוה המשכון נגד החוב ויותר כו' לרווחא דמילתא כתב כן שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל:
(כג) עובד כוכבים שמשכן כו'. כ"כ סמ"ק והטור בשמו שאף לדעת ר"י הנ"ל דאם נתן הישראל משכונו ללוות עליו דמותר דאקנויי מקני לעובד כוכבים אבל כה"ג דבע"כ משכנו ל"ל הכי והוא כדעת בעל העיטור שהביא הרא"ש בפ"ב דפסחים אבל לדעת הרא"ש שחלק עליו מותר וכמש"ל בס"כ וכמ"ש הטור כאן ומדברי א"א הרא"ש ז"ל לקמן יראה שג"ז מותר וכמ"ש הרא"ש בפסחים שהאיסור בלוה ומלוה והוא לא הלוה לישראל כלום אלא לעובד כוכבים ולא שייך כלל לדברי ר"י ורמב"ן הנ"ל דשם שולח הישראל את העובד כוכבים ללוות מישראל וצריך להטעם של אקנויי וכמ"ש הרא"ש כאן אבל שם שהעובד כוכבים לוה לצורך עצמו התיר הרא"ש שם וכן מחלק בסה"ת דף ס"ה ע"ד אלא שדעת הסמ"ק כיון שלקח המשכון מישראל והלך תיכף ומשכן לישראל אחר נראה כלוה לצורך ישראל וכמ"ש ב"י בדף ק"ל ע"ד בד"ה ומדברי א"א כו' משום דאיכא למימר כו' וז"ש וכן אם הישראל כו' דלא שייך כלל שליחות בכה"ג כיון שלא ידע וכן דוקא אם פודהו ישראל בעצמו דוקא דאז נראה דמתחלה שלוחו היה וז"ש אם ישראל כו' משא"כ לקמן ס"כ כתב אפילו ישראל פודהו מותר וסתם כאן כדעת הרא"ש שם אבל מ"ש ב"י בד"ה הנ"ל א"נ התם ישראל כו' דבריו תמוהין דהא טעמו של בע"ה משום דעובד כוכבים לא קנה משכון וא"כ ה"ל להרא"ש לסתור דבריו דבאמת הקנהו והוא הקשה עליו דבמלוה ולוה כו' ועוד וכי ידע ישראל מתחלה שהעובד כוכבים יצטרך ללוות עליו וא"ת שמסתמא דעתו של ישראל להקנות א"כ גבי חמץ נמי וכ"ז הכל לדעת רש"י בס"ו שהסכימו הפוסקים עמו כנ"ל:
(כד) ואם אחריות כו'. דאז המשכון אינו אלא כמו הערב דתחילה יבקש מהעובד כוכבים ומותר וכמ"ש בתוספתא וירושלמי הביאו הרא"ש בסנ"ג ישראל שלוה מעובד כוכבים ועובד כוכבים מישראל ישראל נעשה לו ערב כו' וכה"ג שאמרו בגמ' שאינו תובע לערב תחלה וכמ"ש הראב"ד והרא"ש שם וכמש"ל סי' ק"ע ועב"י קל"א א' ד"ה והרמב"ן כו':
(כה) ישראל שחייב כו'. עט"ז:
(כו) אם ישראל כו'. כ"כ בה"ת והטור דבכה"ג מודה הרמב"ן לר"י דמותר דקנה העובד כוכבים במשיכה:
(כז) ואפילו הלך כו'. כנ"ל ס"ו:
(כח) אבל כו'. כמש"ש רבינא אמר כו' ולא היא כו' וכ' למ"ד כו' משום דבמרדכי משמע דיכול לזכות לו וכבר הקשה ב"י עליו ועט"ז:
(כט) ואם העובד כוכבים אנס כו'. דאז הוא כגזלן שנטל מזה ונתן לזה דכ"ז שלא נתייאש צריך להחזיר לו וכמש"ש ב"ב א' ת"ש הגנב כו' בשלמא כו' ועתוס' שם ד"ה מה כו'. מרדכי:
(ל) אבל אם כו'. כנ"ל ס"ט בהג"ה:
(לא) ואם העובד כוכבים כו'. דכה"ג אין על העובד כוכבים שם מלוה וכמ"ש בב"ק צ"ז א' ואב"א כו' ועט"ז:
(לב) עובד כוכבים כו'. כמ"ש בב"מ ל"ד א' דמקני ליה כפילא. מרדכי ועסי"ח:
(לג) ישראל כו' ואם העובד כוכבים כו'. כיון שאין לו אלא על העובד כוכבים וכנ"ל ס"ו עובד כוכבים שלוה כו':
(לד) עובד כוכבים כו'. כמ"ש בתוספתא פ"ה ישראל שאמר לעובד כוכבים הא לך שכרך וצא והלוה מעותי ברבית אסור ועובד כוכבים שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר אבל אסור מפני מראית העין מעות של ישראל מופקדות אצל עובד כוכבים מותר להלוותן ברבית ושל עובד כוכבים מופקדות אצל ישראל אסור להלוותן ברבית ישראל שנעשה לעובד כוכבים אפוטרופוס או סנטר מותר ללוות הימנו ברבית ועובד כוכבים שנעשה אפוטרופוס או סנטר לישראל אסור ללוות הימנו ברבית זה הכלל כל שבאחריות ישראל אסור כל שבאחריות עובד כוכבים מותר וכ"ה בירושלמי פי' דרישא הילך שכרך וסיפא דאפוטרופוס וסנטר באחריות המפקיד ומציעתא מעות המופקדות באחריות הנפקד ובסיפא כיון שהוא מפורסם אפילו משום מראית העין אין בו וע"ל סוף סימן זה. וכי היכא דישראל שנעשה אפוטרופוס וסנטר דמותר להלוות לישראל שנעשה שלוחו של ישראל הלוה לעובד כוכבים כיון שאין האחריות עליו ה"ה נעשה שלוהו של ישראל להלוות לעובד כוכבים וז"ש והוא שיאמר כו' וכן כו' וע' מרדכי סי' תמ"ז וסי' תמ"ח וערא"ש בפסקיו סי' נ"ו ונכרי שאמר כו' ותוספתא כו' ובתשובת הרא"ש וטור כ' בשם הרמ"ה דא"צ לקבל אלא אחריות המעות ולא אחריות המשכון אבל הרא"ש חולק ומצריך גם אחריות המשכון ע"ש:
(לה) ואם נתן העובד כוכבים כו'. פשוט שא"צ לקבל אחריות שקודם ההלואה ועד"מ:
(לו) ואם עשה כו' יאמר כו'. ואע"ג דע"א נאמן באיסורין כאן דדבריו מכחישים זא"ז אינו נאמן וגדולה מזו אמרינן בגטין נ"ד ב' רבא אמר כגון דאשכחיה כו' כ"ש כאן שאומר בהיפך. רשב"א ועב"י קל"א ג':
(לז) אבל חושש כו'. דנאמן לחוב לעצמו:
(לח) ואפילו אם כו'. במרדכי וש"פ כ' בשם ריב"א מאחר שהלה תפוס במשכון אינו נאמן בשבועתו להוציא מידו וז"ש בהג"ה וכ"ז לא מיירי כו' אבל לא אתי לפ"ז בש"ע ואפילו עדים מעידים כו' וכ"ש לפי הטעם שכ' שאין אדם משים עצמו רשע וכאן עבר משעת שימה דא"כ פשיטא שעדים נאמנים וכן אפילו בע"פ לא ליהמני אלא כאן הוא מדברי הרא"ש בתשובה שכ' משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ונאמן אדם כו' כמ"ש בכריתות י"ב א' וכמ"ש בשבועות מ"א ב' אזל אייתי סהדי כו' כל האומר כו'. ומ"מ אתי שפיר מ"ש בהג"ה וכ"ז כו' משום דהתם י"ל משטה הייתי בך משא"כ במשכון ועח"מ סי' פ"א ס"ד וע"ל ס"ס קע"ז:
(לט) אמנם אם כו'. כמ"ש בקדושין ס"ו א' ורבא אי מהימן לך כו'. שם:
(מ) ואם חשדו כו'. כמו בכל טענת שמא:
(מא) והעושה כו'. ברשב"א לא כתב אלא דעבר על שארית ישראל כו' אבל כאן מיירי שפסק עמו ברבית שעבר משעת שומא וכמ"ש הרשב"א והרא"ש:
(מב) ישראל כו'. ערפ"ו דב"מ:
(מג) אבל כו'. דהא אינו רק שליח ולא ערב:
(מד) וי"א כו'. עט"ז וש"ך:
(מה) ומ"מ לכתחלה כו'. וקרוב בעיני שהיא רבית קצוצה. שם ברשב"א וכנ"ל בתוספתא מעות של עובד כוכבים מופקדות אצל ישראל אסור להלוותן ברבית לישראל ופי' דהאי מופקדות ר"ל שהן בהלואה אצלו כמ"ש בסה"ת וה"ה להיפך מישראל לעובד כוכבים וכנ"ל:
(מו) אם השליח כו'. כנ"ל ס"ו ואפילו א"ל אני כו' שבשביל כו':
(מז) ישראל כו' אין כו'. כי אין חייב להצילו בממונו ועבה"מ סי' שפ"ח סס"ב מש"ש:
(מח) ישראל כו'. טור בשם הרמ"ה וכנ"ל סי"ג וכמ"ש בסה"ת דמ"ש בתוספתא וירושלמי באחריות היינו כדין לוה אבל בשומר הוי כשליח בלא אחריות וע"ל סכ"א בט"ז וש"ך בשם סה"ת:
(מט) (ליקוט) ואם אין כו' אלא כו'. כמ"ש בסה"ת שם ס"ז דמש"ש זה הכלל כל שהוא באחריות כו' דווקא שנעשה בהלואה אצלו דאל"כ מי גרע מערב כל שקיבל לדון בדיני ישראל מותר משום דתבע לוה תחלה ואינו נעשה לוה תיכף כ"ש כאן שאינו חייב אלא כשנאנסו וז"ש בגמ' ע"א ב' ת"ר מלוה כו' כיצד כו' ול"ק רבותא יותר בהפקיר באחריות אלא דוקא לוה. שם (ע"כ):
(נ) ישראל כו'. הרא"ש בפסקיו סי' נ"ו וכנ"ל סי"ג בתוספתא והביאו הרא"ש שם:
(נא) י"א כו' דהוי כו'. עמ"ש בח"מ סי' ע"ב ס"ה:
(נב) אע"ג דאין כו'. כמ"ש הרשב"א שם דערביך ערבא צריך מי יגיד לנו שהאפטרופוס מותר כה"ג ע"ש והביאו ב"י בסוף הסימן:
(נג) משכונו כו' ובלבד כו'. כמ"ש בכפילא בר"פ המפקיד נעשה כו'. הרא"ש בתשובה ומרדכי וז"ש בהג"ה וי"א כו' כמש"ש נעשה:
(ליקוט) משכונו כו'. הרא"ש בב"מ שם ודלא כמ"ש בפ"ב דפסחים בשם בע"ה והסכים עמו דמותר משום דישראל מעובד כוכבים לא קנה משכון כמש"ש ומשמע דא"צ למכור לו (ע"כ):
(נד) ואם בא כו'. גדולה מזו אמרינן בפ"ה דב"ק (מ"ט ב') משכונו של גר כו'. שם ועח"מ סי' ע"ב ס"מ:
(נה) ואם התנו כו'. דכל תנאי שבממון קיים אבל הוא תמוה דא"כ רבית קצוצה היא כמ"ש ר"ס קע"ד וכ"כ בסוף סעיף זה ואסור להתנות כו' וכבר הקשו עליו כל האחרונים:
(נו) ואפשר כו'. כמ"ש ר"ס קע"ד בהג"ה ע"ש:
(נז) ומותר ללוה כו'. כמ"ש סי' קע"ג ס"ד וש"מ:
(נח) או שיוכל כו'. כמ"ש בר"פ המפקיד שם חוץ מגיזותיה כו':
(נט) גם אם כו' ובלבד כו'. כמ"ש בתוספתא הנ"ל זה הכלל כו' ובגמ' ע"ב ב' ת"ר המוליך כו' ברשות כו':
(ס) ואם כו' דהא מתנה כו'. כמ"ש בס"פ הפועלים אבל הוא תמוה דמ"מ משום רבית אסור וכנ"ל:
(ליקוט) ואם התנו כו' דהא מתנה כו'. דבריו לקוחים מדברי בעה"ת והביאן בהג"ה סי' קע"ז ס"א וכמ"ש בירושלמי וליתא דא"כ אמאי אמרו ע"ג א' ברשות לוקח אסור וכן שם בחמרין וכמ"ש תוס' שם ובטרשא דרב חמא וכן רב קיבל אונסא דאורחא ושגגה גדולה היא דלא אמרו כן אלא כשאין הנאה למקבל כלל וכלל דשלוחו הוא וכמ"ש בירושלמי שם אבל כל שיש איזה הנאה מזה רבית גמור הוא [ועמ"ש בסי' קע"ז ס"א בהג"ה] וז"ש ג"כ בסי' קס"ז מלוה כו' ויהיו באחריות כו' ואע"ג דאין מגיע לו עתה שום הנאה והוי כשלוחו וכמ"ש בירושלמי בההיא דחבילה מ"מ כיון שעושה כן בשביל הנאתו שיהיה לו לבסוף הוו כלוה וגם צריך לשכר עמלו וכן בעיסקא בחצי שנותן לבעל העיסקא צריך לקבל האחריות וליתן שכר עמלו (ע"כ):
(סא) וי"א כו' דד"ת כו'. כמ"ש בפ"ד (מ"ו ב' מ"ז א"ב מ"ח א') וכר' יוחנן:
(סב) מ"מ כה"ג כו'. ר"ל כמ"ש בסה"ת בח"ד דף ס"ו ע"ג שהקילו בדבר משום חיי דברייאתא כו' ואין לסמוך על זה כמ"ש הרשב"א שיש להחמיר ברבית וכמש"ש בשלמא סיפא לחומרא אע"פ שאין שליחות לעובד כוכבים מד"ת ועוד דכאן מדינא הוי רבית דאורייתא כיון שחכמים הפקיעו קנין מעות וכמ"ש תוס' בעבודת כוכבים ס"ג א' ד"ה והא כו' ע"ש:
(סג) מיהו כו'. גם זה אינו דקי"ל אין זכיה לעובד כוכבים כמש"ש בגמ' (ד"ר צ"ע):
(סד) ונאמן כו'. כנ"ל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה וגם זה צ"ע כמ"ש ר"ס קס"ג (בס"ק ס'):
(סה) וכ"ז כו' אבל כו' בין כו'. ע"ל ס"ס ק"ע:
(סו) ואסור כו'. כמ"ש ס"ה ב' וכמש"ל ר"ס קע"ד:
(סז) אלא כו' ואח"כ כו'. כמש"ש לכשיהיה לך מעות כו' מותר וכפי' ר"ח שכ' הג"א שם ד"ה ר"ח כו' (וע"ל סי' קע"ד ס"ק ח'):
(סח) ובחובות של כו'. שחוב בע"פ אינו יכול להקנות אלא במעמד שלשתן כמ"ש בח"מ סי' ר"ג ס"ט ולר"ת חוב של עובד כוכבים אף במעמד שלשתן א"י להקנות כמש"ש בסי' קכ"ו סכ"ב:
(סט) אתה הפטור כו'. כמש"ש בהג"ה ע"ש וכ"ש לענין רבית דמותר ועתוס' ע"א ב' ד"ה בשלמא כו' ואפילו שלא הפקיר ישראל כו':
(ע) ישראל כו' תחבולות כו'. דמשעת שומא עבר כמש"ש ס"ב א':
(עא) ויש אוסרין. ממ"ש בפ"ב דפסחים (ל"א ב') דעובד כוכבים מישראל לא קנה משכון ועמש"ל ס"י:
(עב) קנה מעכשיו. כמ"ש בפסחים שם:
(עג) ואם יש לעובד כוכבים כו' אם אין כו'. ערש"י ס"ז ב' ד"ה באתרא דמסלקי כו' ובגמ' שם:
(עד) ואם הלוה כו'. כן פי' הרשב"א מ"ש ואם היו באחריות העובד כוכבים ר"ל בכה"ג:
(עה) מעותיו כו' אבל אסור כו'. כמ"ש בסכ"ג וכמ"ש בתוספתא:
(עו) או פליגנא כו'. בסיפא עובד כוכבים שאמר לישראל כו' מחלוקת הפוסקים כה"ג דיש אוסרין כיון די"ל חלק בריוח ויש מתירין כיון דגוף המעות הם של עובד כוכבים ואין חייב באחריותם וכמ"ש בספרי את כספך פרט לכסף אחרים. סה"ת וטור. אבל כאן לכ"ע אסור אבל בסיפא השמיט ולא כתב דעת האוסרין אבל בסה"ת הסכים לדעת המתירין וכ"ד הטור:
(עז) מיהו כו'. כמ"ש בסכ"ד וכמש"ל סי"ג ע"ש:
(עח) וכן כו'. כנ"ל:
(עט) ודוקא כו'. עש"ך שחולק ע"ז והניח בצ"ע:
(פ) ואם יש כו'. דבריו תמוהין דשטר שוה למשכון והדין דפרוזבול ע"כ בלא משכון דמשכון בלא"ה אינו משמט:
(פא) משכון כו'. ושהאחריות יהיה על המשכון וכנ"ל סי"ז ועש"ך:
(פב) ראובן כו'. ע"ל סי"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |