ביאור הגר"א/חושן משפט/תיג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אם היה כו'. כר"י דגמ' שקיל וטרי לתרץ כל המתני' אליביה וכן במילתיה דרבא קא' שני אגופו מיחייב משום דה"ל לעמוד כו':
(ב) וי"א כו'. כרנב"י דבתרא הוא ועוד דכל תי' דשנינהו אליבא דר"י שינויי דחיקי נינהו והא דקח' במילתיה דרבא משום דה"ל כו' חדא מינייהו נקט כו' ועבה"ג:
(ג) בד"ח כו'. ית' למטה:
(ד) הקדרים כו' הראשון כו' והשני כו'. ז"ל הרי"ף אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו ושני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק בגופו אבל לא בדאיתזק בממונו מ"ט דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה והנה בגמ' נאמרו בה ב' פי' הא' פירש"י כמ"ש לפנינו והסכימו עמו תוס' והרא"ש דלי' קמא דרבא מ"ש ראשון חייב בין כו' שני כו' קאי הכל אגוף וממון דמזיקין ובנזקין אין חילוק בין גוף לממון מה שהוזק חייב אלא ממון דשני בראשון לבד פטור והדר קאמר אלא כו' דהכל קאי אניזוקים והכל בגוף המזיק אבל בממון המזיק פטור לעולם והדר פריך לרב כו' וחוזר לאוקימתא קמייתא וגי' רש"י ותוס' ורא"ש דל"ג בגמ' לעולם כדקאמר מעיקרא כו' עד תרגמא וכ' הרא"ש ואליבא דרב הוצרך לזה אבל אליבא דשמואל י"ל כמ"ש באוקימתא שניה מיהו אין לפרש מילתיה דרבא בתרי גווני אלא גם אליבא דשמואל מתרץ ר"א בר אהבה ועוד דשינוייא קמא אלא אמר רבא כו' דחוק הוא כמ"ש בתוס' ורא"ש שם ואח"כ כ' ורב אלפס ז"ל כ' אמר רבא ראשון כו' ופי' דברי הרי"ף כאוקימתא שניה וכמ"ש הרא"ש בתחלה דאוקימתא דר"א ב"א אינה אלא לרב אבל לשמואל קיימא אוקימתא שניה דאניזקין קאי וכ' ומ"ש הרי"ף מ"ט דא"ל האי כו' לא קאי אדברי רבא דזה הטעם לא שייך אלא אממונן דמזיקין אלא אברייתא קאי וכולן חייבין כו' שהביא הרי"ף קודם לזה והביא דברי רבא ארישא דברייתא אנזקי גופן דמזיקין וחילק בניזקין כנ"ל ואח"כ כ' הרי"ף על מ"ש בברייתא ופטורין כו' דבממונן של המזיקין לעולם פטורין אף הראשון אף על גופו של שני מ"ט דא"ל האי כו' ולפ"ז דברי הרמב"ם אינו כדברי הרי"ף דלא כמ"ש הטור ודבריו תמוהין אבל הראב"ד ומ"מ וב"י כ' שדברי הרמב"ם כדברי הרי"ף וכפירש"י כנ"ל ושלא כפי' הרא"ש דדברי הרי"ף אניזקין קאי אלא אמזיקין וכדברי הרמב"ם וכמו שחזרו בגמ' לאוקימתא קמייתא והשתא דברי רי"ף כפשטן דמ"ש מ"ט דא"ל האי כו' קאי אדברי רבא וכמ"ש הרמב"ם והעתיקו בש"ע דברי הרמב"ם כלשונו. ועדיין צ"ע דהא לאוקימתא קמייתא אף כלים דלכל הניזקין חייבין לפירש"י והרמב"ם וש"ע בס"א כ' בד"א כו' אבל בעל המאור והמלחמות פי' דברי הרי"ף והגמרא כפי' ר"ח ולשון ראשון שברש"י הביאו תוס' ד"ה אמר כו'. וז"ל הגמ' לגי' ר"ח אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דשני שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשלישי אבל לא בנזקי ממונו מ"נ אי נתקל פושע כו' שני אגופו מיחייב משום דה"ל לעמוד ולא עמד אממונו פטור דה"ל בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים מתבי וכולם חייבים כו' אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק מגופו בין דאיתזק מממונו שני חייב בנזקי שלישי בדאיתזק מגופו אבל לא בדאיתזק מממונו מ"ט דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה וכולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונם הניחא לשמואל כו' מאי איכא למימר תרגמא רב אדא כו' והיא הפוכה מגי' רש"י דלפ"ז באוקימתא קמייתא קאי דברי רבא אניזקין ובאוקימתא שניה קאי אמזיקין אלא דלפ"ז לא הדר מאוקימתא שניה דקושית גמ' הניחא לא קאי אדברי רבא אלא אברייתא דוכולן כו' בין לאוקימתא ראשונה בין לאוקימתא שניה וכמ"ש תוס' דהאי וכולן כו' כמו אמר מר הוא ואף שהרז"ה ל"ג כלל וכולן חייבין כו' אלא גרס במ"ש בגי' שלנו אחר מילתיה דרבא הניחא מ"מ מפרש כפי' תוס' דאברייתא קאי דלגי' רש"י מפרשינן וכולן כו' קאי אמזיקין ולכן פריך מזה ארבא ואוקימתא שניה דרבא אניזוקין וקאי הניחא ארבא וצריך לחזור מאוקימתא זו אבל לפיר"ח קאי וכולן כו' אניזקין ולא קאי הקושיא אלא אברייתא לאוקימתא שניה והשתא דברי הרי"ף כדברי הרמב"ם וכפיר"ח דמ"ש הרמב"ם וש"ע בס"ר בד"א כו' הוא הברייתא וכולן כו' אלא דלדברי רב כלים בכלים דוקא ולשמואל אפילו כלים באדם וקי"ל כשמואל ומ"ש בס"ב הראשון כו' הוא מילתיה דרבא באוקימתא שניה והכי קיימא וכ"כ לח"מ וע"ש שמתרץ כל קושיות תוס' על פיר"ח:
(ה) וי"ח כו'. הרואה סובר שהוא בא להקל ואינו אלא להחמיר והוא דברי הרא"ש שהסכים ללשון שני של רש"י הנ"ל וכדעת התוס' וכמש"ש דאף לשמואל הדרינן לאוקימתא קמייתא והוא ג"כ כשיטת ר"ח לפי' תוס' שכ' דמ"ש תרגמא ר"א כו' קאי אף לשיטת ר"ח אף לשמואל מטעם אדם המזיק דחייב אף על הכלים אבל הרמב"ם לא ס"ל כן אלא דהתי' אינה אלא לרב אבל לשמואל הברייתא כפשטא דכל ממון הניזקין פטורין אף מאדם וכמ"ש בעל המאור דלשמואל כל תקלה בור אף גוף הראשון אבל לתוס' ורש"י דגם שמואל ס"ל כרב ס"ל דגוף מזיק הוא אף גוף השני. ופי' רש"י ותוס' ורא"ש והרז"ה דממון המזיק הראשון בין לאוקימתא קמייתא דרבא לפירש"י דהכי קיימא במסקנא בין לאוקימתא שניה לפיר"ח דהכי קיימא במסקנא לפירושו שלדינא הכל אחד משום מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה משא"כ בשני דאנוס הוא אלא גופו משום דה"ל לעמוד ה"ל מזיק ולרמב"ם ורז"ה אליבא דשמואל בור דכל תקלה בור כנ"ל והקשו תוס' ורא"ש דל"ל לרבא לומר אליבא דר"מ ה"ל לפרש ברייתא אליבא דרבנן ואין חילוק בין ראשון לשני ותי' דלרבנן ממונן של הניזקין אף בגופו של ראשון פטור משום דכיון דלאו פושע הוא לא הוי אלא מטעם תקלה דה"ל בור ופטור אכלים ול"ד לגוף השני אליבא דר"מ דהתם אע"ג דנתקל בראשון דלאו פושע גמור הוא שיהיה מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה מ"מ קצת פשיעה איכא ומצטרף עם הטעם דה"ל לעמוד לעשות גופו כמזיק משא"כ לרבנן דשניהן אנוסין גמורין הן ואנן קי"ל כרבנן דהא ר' יוחנן ס"ל כוותיהו שם צ"ט ב' כמש"ש אמר שמואל כו'. ומי אר"י הכי כו' ובב"מ פ"ג א' ההוא גברא דקא מעבר חביתא כו' א"ל רסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי אייתי ראיה דלא פשעת בה ואיפטר כו' כ"ה גי' הרי"ף שם וכ"כ במלחמות שכן הגי' בספרים וכ' הרי"ף שם מהא שמעינן דהיכא דליכא סהדי דלא פשע לא משבעינן ליה דשלא בכוונה תברה והך דקאמר רבא שם שבועה שלא בכוונה כו' לפרושיה לדר"מ קאתי וליה לא ס"ל וכמ"ש בסי' ש"ד ס"א וסי' תי"ב ס"ד וא"כ בין ראשון בין שני אינו חייב אלא גוף בגוף וז"ש וי"ח כו' וכ"ה לרז"ה אליבא דרבנן אלא שהוא פוסק כר"מ כמ"ש למטה אבל לר"ה והרמב"ם שפי' שממונם של נזקין פטורין לעולם הדרא קושית תוס' ורא"ש לדוכתיה ומכח זה פי' הרז"ה כר"מ ובב"מ שם ל"ג דלא פשעת כגי' שלנו ובב"ק שם ר' יוחנן לא ס"ל כשמואל דמדמי לנתקל. והרמב"ן במלחמות סתר דבריו ופי' דרבא אף לרבנן קאמר ואפ"ה ראשון בדאיתזק מממונו משום שאינו מפקיר וסתמא דמילתא הכי הוא שאין מפקירין משום דנפלו אבל שני פטור אע"ג דלא אפקריה משום דא"ל האי כו' ודומה לאבנו סכינו ומשאו שהצניען בביתו ובא אחר והניחן ברה"ר והזיקו שהבעלים פטורים ואע"ג שה"ל לסלקו ולא אפקריה שאינו מן הדין שזה חופר וזה יתחייב וכאן אף הראשון פטור מה שהזיק ממונו של שני אף שכרהו דה"ל כמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס שהרי אינו שלו וכן פי' הראב"ד בהשגות דברי רי"ף והרמב"ם וז"ש הרמב"ם במשאו ועבה"ג ס"ק ח' ט' ובכה"ג להי"ח שהוא הרא"ש אף ממונו של שני שהזיק גוף השלישי חייב אפי' לרבנן ומ"ש הרמב"ן מידי דהוי כו' שאינו מן הדין כו' כ"כ ג"כ הרא"ש והטור והב"י בסי' ש"צ ס"י בהג"ה אבל אם קשרו אדם כו' אפילו יש כו' מיהו לדברי תוס' והרב בסי' ת"י ס"ד בהגה דוקא בשלא נודע אבל נודע ה"ל לסלקו וא"כ אף כאן אף השני חייב אף על ממונו שמזיק בדלא אפקריה ועתוס' כ"ט א' ד"ה פליגי ואפי' נתנו אחר כו' וכ"כ בהג"א שם ד"ה אבל אי כו' וזהו דעת הרא"ש והי"ח כאן והתוס' מ"ח א' סד"ה אע"ג הניחו בצ"ע והרא"ש שם ס"ז לפי דברי ש"ע בסי' ת"י ס"ו שכ' או פתח לרשות חבירו מ' כדברי הרמב"ן הנ"ל אלא שבדברי הרא"ש אין הכרע שהוא כ' אם נפל לתוכו בהמת בעל החצר וכ"כ יש"ש והטור פי' שלא נודע לבעל החצר וכמש"ש בס"ד בהגה וגם מדברי התוס' שם מ"ט ב' סד"ה ברה"י אין הכרע שהם כ' כיון שהחופר משלם בנזקי כו' מ' דוקא כה"ג ולכאורה הוא כדברי הרמב"ן וכן י"ל ג"כ תוס' הנ"ל מ"ח א' ושלכן סתם הרא"ש והרב בדליל כנ"ל:
(ו) נפל כו'. כפירש"י והרי"ף דל"פ ר"פ ור"ז וערא"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |