בבלי מפוסק/יבמות/סד/א
בבלי מפוסק 
יבמות סד א
מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל. הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אמר משום רבי אליעזר, חייב מיתה, שנאמר ובנים לא היו להם, הא היו להם בנים, לא מתו. אחרים אומרים, גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים:
נשא אשה, ושהה עמה עשר שנים, ולא ילדה, אינו רשאי לבטל.
גירשה, מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים.
ואם הפילה, מונה משעה שהפילה:
גמ'.
תנו רבנן, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה.
אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין.
לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים, אין עולין לו מן המנין.
אמר ליה רבא לרב נחמן, ולילף מיצחק, דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו', וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם.
אמר ליה, יצחק עקור היה.
אי הכי, אברהם נמי עקור היה.
ההוא מיבעי ליה לכדר' חייא בר אבא. דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב.
אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקור היה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. על אשתו לא נאמר, אלא לנוכח. מלמד ששניהם עקורים היו.
אי הכי, ויעתר לו, ויעתר להם מיבעי ליה.
לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק, לתפלת צדיק בן רשע.
אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
אמר רבי יצחק, למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר. מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר רבי אמי, אברהם ושרה, טומטמין היו. שנאמר, הביטו אל צור