בבלי מפוסק/ביצה/ה/א
בבלי מפוסק 
ביצה ה א
אמר רבה, מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך, ביצה מותרת. דתנן, משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום.
א"ל אביי, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה.
א"ל, אמינא לך אנא רבן יוחנן בן זכאי, ואת אמרת לי רב ושמואל.
ולרב ושמואל קשיא מתניתין. לא קשיא, הא לן והא להו.
ורב יוסף אמר, אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך, ביצה אסורה. מ"ט, הוי דבר שבמנין, וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.
אמר רב יוסף, מנא אמינא לה. דכתיב, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. ואומר, במשוך היובל המה יעלו בהר. (ותניא), כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד, וזו היא תחומה, (עלת) מן (הצפון), ועקרבת מן (הדרום), לוד מן המערב, וירדן מן המזרח. ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, מה טעם, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. ותניא, כרם רבעי היה לו לר' אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי