בבלי/סנהדרין/ג/א
שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אלא מעתה טעו לא ישלמו כל שכן אתה נועל דלת בפני לווין אי הכי תרתי קתני דיני ממונות בשלשה הדיוטות גזילות וחבלות בשלשה מומחין ועוד שלשה שלשה למה לי אלא אמר רבא תרתי קתני משום דרבי חנינא רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך אלא משום יושבי קרנות אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות אי אפשר דלית בהו חד דגמיר אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש דנפישי יושבי קרנות מאי איכא בין רבא לרב אחא בריה דרב איקא איכא בינייהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל: נזק וחצי נזק וכו': נזק היינו חבלות משום דקא בעי למיתנא חצי נזק תני נמי נזק שלם חצי נזק נמי היינו חבלות תנא ממונא וקתני קנסא הניחא למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא אלא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא מאי איכא למימר אלא איידי דקא בעי למיתנא תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דממון
ומה טעם אמרו כו' כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. הקצות החושן (סימן א סק"ג) העיר שכאן נקטה הגמרא בטעם הדבר שהפקיעו מומחין משום נעילת דלת, ואילו בבבא קמא (פד:) ובגיטין (פח:) נקטה הגמרא הטעם דשליחותייהו קעבדינן. ויישב על פי המבואר בראשונים (רא"ש, ר"ן ורמב"ן. ועי"ש שכ"כ המהרש"א בדעת התוס' אך הקצוה"ח דחה דבריו) שבזמן המשנה שהיו סמוכים בארץ ישראל היו הגזלנים חוששים שמא יתבעם לדין בארץ ישראל, ולכן לא בטלו דין מומחין אלא בהודאות והלוואות משום נעילת דלת, ובהכי איירינן במתניתין, מה שאין בזמן התלמוד שבטלה הסמיכה הוצרכו לבטל דין מומחין בכל דבר שכיח ושיש בו חסרון כיס כדי לנעול דלת בפני הגזלנין ונתנו טעם לדבר דשליחותייהו עבדינן, ובזה איריינן בבבא קמא ובגיטין.
רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר כו'. להלכה פסק הרמב"ם (פ"ב מסנהדרין ה"י) כדעת רב אחא, ועי' ש"ך (חו"מ סימן ג סק"א) מה שהקשה על דבריו, ועי' קצות החושן (שם) מה שיישב. ובדעת השו"ע (שם ס"א) נחלקו הש"ך (שם סק"א) והסמ"ע (שם) אם פסק כרב אחא או כרבא.