באר שבע/סנהדרין/קא/ב

באר שבע סנהדרין קא ב

דף ק"א ע"ב

כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין כו'. בבראשית רבה אמרו בלשון אחר אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון:

ובגבולין ובלשון עגה. פרש"י ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה כו' נראה מדבריו דההוגה את השם באותיותיו ששנינו במשנתנו היינו שם בן ארבעים ושתים והוא הנקרא שם המפורש כדמשמע בהדיא מדבריו לעיל בפ' ד' מיתות גבי שם בן ארבע אותיות וזהו כדעת רבינו האי גאון ז"ל הנזכר באשר"י דיומא בפרק יום הכפורים אבל התוספות חולקים על פרש"י בפ"ק דע"א גבי ר' חנינא בן תרדיון שהיה הוגה את השם באותיותיו ופירשו דההוגה את השם באותיותיו היינו שם של ארבע אותיות ורש"י גופיה כתב בפ' עשרה יוחסין שם בן ארבעים ושתים אותיות לא פרשו לנו:

הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי. הקשה רד"ק הלא שבע בן בכרי משבט בנימן ונבט משבט אפרים. ולי קשה קושיא אחרת יותר חזקה היאך אותו רשע האריך ימים כל כך וצ"ע:

שחלץ תפלין בפניו. פרש"י שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכות ולחלוץ שלא בפניו וכתב עוד דטעמא מפני שהוא מגלה הראש והוא זלזול לפני המלך כו'. אבל בשימושא רבה משמע שאין הטעם מפני שהוא מגלה הראש כו' מדקאמר שם אמר רבא אסור לתלמיד למיחלץ תפלין קמיה דרביה דכתיב וירם יד במלך וא"ר יוחנן שחלץ תפלין לפניו ומאי תקנתיה לכרוך רביה ברישא כו' והדר כרבי תלמידיה מדקאמר ומאי תקנתיה לכרוך רביה ברישא וכו' הרי על כל פנים התלמיד מגלה ראשו בפני רבו ולא קפיד רק שלא יחלוץ תפלין קודם שחלץ רבו תפליו. ונ"ל שרש"י ושמושא רבה חולקים בפירוש מלת לפניו דקאמר רבי יוחנן רש"י הבין מלת לפניו פירושו כנגד פניו ושימושא רבה הבין מלת לפניו פירושו קודם וכתב מהרי"א ז"ל על שימושא רבה דטעמא מפני שפורק ממנו עול מלכות שמים ואין ראוי לעשות זה בפני רבו עד שיראה רבו עושה כן ועוד שיש בזה כמורה הלכה בפני רבו בשחולץ מודה שהגיע זמן שאינו חייב בהן ואינו ראוי לעשות כן אלא בהוראת רבו ע"כ. וקשה לי הלא כל אלו טעמים אין להם ענין ושייכות כלל גבי וירם יד במלך שחלץ תפלין לפניו שהרי שלמה לא היה רבו של ירבעם ונהי שאמרו שום תשים שתהא אימתו עליך מ"מ לא אשכחן בשום דוכתא שצריך שתהא אימתו של מלך על אדם בענינים אלה שלא להורות הלכה בפניו וכיוצא בזה וגם הטעם הראשון בעצמו הוא חלוש מאד ויותר מסתבר טעמיה דרש"י דהכי אשכחן בפ"ק דקדושין רבינא הוה יתיב קמיה דרב ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישיה אמר כמה חציף הא גברא כו'. ומיהו אכתי קשה טובא על האי טעמא שכתב רש"י חדא שהרי ודאי אימתו של מלך לא חמיר יותר מאימתו של הקב"ה וא"כ למה היה לו לחוש טפי שלא יגלה ראשו בפניו מפני שהוא זלזול לפני המלך ממה שיש לו לחוש שלא יגלה ראשו בפני הקב"ה כשהיה פונה לצד אחר לחלוץ שלא בפניו שהרי שכינה למעלה מראשו של אדם ועוד קשה שהרי מן הדין אין איסור כלל בגילוי הראש כדמשמע בהדיא בפ"ק דקידושין שהבאתי אמר כמה חציף האי גברא א"ל דילמא ממתא מחסיא איהו דגיסי בהו ברבנן וכן משמע מהא דאמרינן שם בפרק הנזכר רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב"ל דשרי דיסנא ארישיה כו' א"כ למה יהיה גילוי הראש זלזול לפני המלך ובפרט גילוי הראש כזה מעט מזער. ולכן נ"ל לפרש טעם אחר משום דאמרינן בריש אלמנה נזונת כל המלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו ואם הוא במקום שאין מכירין אותו ואין לו תפלין בראשו וחושש שמא יאמרו עליו שהוא עבד אינו נועל לו מנעל ולא חולצו והא ודאי דלענין זה מלך ורבו שוים ולכן אמרו וירם יד במלך שחלץ תפליו בפניו כלומר שבא להראות לו שאינו רוצה להיות נכנע ומשועבד לו כעבד מאחר שאין לו תפלין בראשו וזהו חוצפא גדולה ואע"פ דירבעם במקום שמכירין אותו היה מ"מ הוא נתכוון לבא להתריס כנגדו בחזקה במה שהיה יכולת בידו. כן נראה לי:

שחלץ תפלין בפניו. תימה רבתי בעיני אמאי לא אשכחן בשום דוכתא לא בגמרא ולא ברמב"ם בפ"ב מהלכות מלכים שיאמר דין זה שלא יחלוץ אדם תפלין בפני המלך כשם שכתב הרמב"ם וכל הפוסקים דין זה בהלכות כבוד רבו הלא מה שאסור לתלמיד לחלוץ תפלין בפני רבו לא ידעינן אלא ממה דאמרינן כאן וירם יד במלך שחלץ תפלין בפניו וצריך עיון:

אמר גמירי אין ישיבה בעזרה כו'. פרש"י גמירי הלכה למשה מסיני ולא מקרא תמיה אני פה קדוש יאמר דבר זה הלא כמה תשובות קשות בדבר חדא שאי אפשר בשום פנים לומר כן דהלכה למשה מסיני הוא חדא מדקאמר בירושלמי דסוטה בסוף פרק אלו נאמרין לא כן תני רבי חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כו' והיינו דקאמר בגמרא דידן בפרק אלו נאמרין ובפ"ב דיומא ובשאר דוכתי טובא והאמר מר אין ישיבה בעזרה כו' דהיינו רבי חייא שנה כן בתוספתא שלו ואם איתא לא היה תולה הגמרא בבבלי וירושלמי דין זה ברבי חייא ועוד דא"כ לא הוה יליף ליה מקרא ויבא המלך דוד וישב לפני ה' שהרי כל הלכה למשה מסיני אין לה קרא אפילו על דרך אסמכתא בעלמא כמו שאמרו בגמרא דידן בדוכתי טובא והבאתים בפ"ק דכריתות ובר מן דין ומן דין שהרי בירושלמי בפרק הנזכר חולקים אמוראים טובא על רבי חייא ואמרו אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו והא כתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' א"ר אייבו ישב עצמו בתפלה ואם איתא לא היו חולקים על רבי חייא שהרי הלכה למשה מסיני הוא ולעולם לא תמצא מחלוקת על הלכה למשה מסיני לכן נ"ל דהא דאמר ירבעם גמירי היינו פירושו שלמד מרבו אין ישיבה בעזרה וכו' ויליף ליה נמי מקרא ויבא המלך דוד וישב לפני ה' כדתני ר' חייא. כן נ"ל:

דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד. מה שיש לדקדק בזה פירשתי בארוכה בתמיד ובהוריות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף