באר שבע/סוטה/מב/א

באר שבע סוטה מב א

משוח מלחמה - פרק שמיני דף מ"ב ע"א

משוח מלחמה בשעה שהוא כו'. נראה האי דלא תנא הכא משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד כדקתני לעיל בפרק אלו נאמרין מקרא בכורים כיצד משום דהתם סליק מניה דתני לעיל מינה ואלו נאמרין בלשון הקדש כך כתבו התוס'. וקשה לי על דבריהם שהרי אשכחן בדוכתי טובא דמתניתין דפרק שני אתא לפרושי מתניתין דפרק ראשון אע"ג שהפסיק בינתים בשאר מילי טובא כגון בריש פרק שני דיבמות דקתני כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו וכן בריש פרק שני דבבא קמא דקתני כיצד הרגל מועדת כו' וגדולה מזו אשכחן דמתניתין דפרק ו' קאי אמתניתין דפרק שלישי בברכות דקתני כיצד מברכין על הפירות וקאי אמתניתין דפרק מי שמתו דקתני בעל קרי מברך לאחריו כו' כדפירשו התוספות. לכן נ"ל לפרש טעם אחר וכתבתיו לקמן בריש פרק עגלה ערופה ועוד כתבו התוספות תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן לעיל בפרק אלו נאמרין. וי"ל דלעיל הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשם מקדים משוח מלחמה משום דזוטרא מיליה ופסיק ושדי להו. וקשה לי טובא על דבריהם חדא שהרי אדרבה מצינו בריש מסכת שבת שהתחיל התנא בדין הוצאה אע"ג דקתני הוצאה לבסוף באבות מלאכות בפרק כלל גדול משום דהוצאה חביבה ליה לאקדומי כיון דנפישי מילי' כמו שתירצו התוספות בשם ריב"א. ועוד קשה שהרי אדרבה משוח מלחמה נפישי מיליה טפי מעגלה ערופה שהרי רוב הפרק עגלה ערופה לא מיירי כלל מדיני עגלה ערופה רק אגב דקתני משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה קחשיב ואזיל כל הדברים שנתבטלו משא"כ בפרק זה שמיירי כולו בדיני משוח מלחמה הלכך נ"ל לתרץ להפך מדברי התוספות האלה דהכא שבא לפרשם מקדים משוח מלחמה משום דנפישי מיליה כמו שתירץ ריב"א בריש מסכת שבת שהבאתי ואע"ג דבריש שבועות מתרץ הגמרא גבי פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה איידי דזוטרין מלייהו פסיק שדי' להו כו' לא דמי כלל להכא דוק ותשכח. ועוד י"ל דהכא שבא לפרשם מקדים משוח מלחמה לעגלה ערופה כפי סדרן בתורה מפני שדרך התנא להקדים דבר המוקדם בתורה כמו שהקדים גיטין לקדושין והמציאות הוא להפך ואפ"ה הקדים גטין מפני סדר הכתוב ויצאה והיתה והויה הוא לשון קדושין כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשניות. ועי"ל דהכא שבא לפרשם מקדים משוח מלחמה משום שהוא מצוי יותר מעגלה ערופה ועוד שהרי תנן משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה ודרך התנא להקדים דבר ההוה ולכן הקדים דין הוצאה בריש שבת לפי פירוש ר"ת וכן בריש בבא קמא נקט בתחלה השור והבור ולא כסדר הפרשה מפני שדרך התנא להקדים ההוה וכן אשכחן בפרק הרואה גבי ארבעה צריכין להודות דלא נקט כסדר שבתהלים ופירש רבינו האי גאון ז"ל מפני שדוד נקט המסוכנים תחלה והגמרא נקט המצויין תחלה. והא דהקדים עגלה ערופה למשוח מלחמה לעיל בפרק אלו נאמרין משום דלעיל לא נחת לסדרם בדין קדימה ואיחור כלל רק לחשוב כל הדברים הנאמרים בלשון הקדש כן נראה לי ועוד כתבו התוספות וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדקתני לעיל פרשת עגלה ערופה. וי"ל דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין לא הקושיא ולא התירוץ כי לפי עניות דעתי הקושיא מעיקרא ליתא שהרי אה"נ תנא לעיל פרשת משוח מלחמה כדקתני פרשת עגלה ערופה כי מלת ופרשת הנזכר לעיל במשנה בפרק אלו נאמרין לא קאי על עגלה ערופה לחוד אלא גם על משוח מלחמה כאלו אמר ופרשת משוח מלחמה דומיא להא דתנא לעיל פרשת סוטה וידוי מעשר כו' דמלת פרשת לא קאי על סוטה לחוד אלא גם על ווידוי מעשר דאל"כ קשה וליתני לעיל פרשת וידוי מעשר כדתני פרשת סוטה כמו שהקשו התוספות כה"ג וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כו' וכמו מקרא בכורים וחליצה כו' לעיל במשנה דמלת ומקרא לא קאי על בכורים לחוד אלא גם על חליצה וראיה מוכרחת לדברי שהרי רש"י פירש לעיל במשנה בפרק אלו נאמרין וז"ל פרשת משוח מלחמה והיה כקרבכם וגו' הרי נקט בהדיא פרשת משוח מלחמה וכן פירש בהדיא ר"ע מברטנורה ז"ל. וגם התירוץ שכתבו התוספות דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה כו' קשה מאד בעיני שהרי פרשת סוטה ג"כ לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה שתודה ואפ"ה אמר פרשת סוטה ועוד שהרי מקרא בכורים וחליצה ואינך דברים דקחשיב לעיל לא ניתנו משום התראה ואפ"ה לא אמר גבייהו פרשה:

ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון וכו'. לא שמשוח מלחמה היה מדבר אל העם אלה הדברים אלא התנא דורש כך הפסוק אבל המשוח מלחמה היה מדבר הפסוקים כמו שהם כתובים בתורה בלי פירוש ותוספת:

מה שוטר שיש ממונה על גביו. פרש"י השופט ממונה על השוטר שהשוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף וכן פרש"י בחומש גבי שופטים ושוטרים תתן לך וגו'. וקשה לי דא"כ היאך נקרא השוטר ממונה דהא אין לשוטר גדולה כלל מעצמו והלא אפילו הסגן לאו ממונה נקרא מטעם שאין לו גדולה מעצמו. לכן נ"ל דהאי ודברו השוטרים אינו כמו שופטים ושוטרים תתן לך וגו' כי אלו השוטרים הם השרים המושלים מגזירת משטרי הארץ והא דקאמר מה שוטר שיש ממונה על גביו היינו המלך וראיה מתרגום אונקלוס שתירגם שופטים ושוטרים דיינין ופורענין ואלו גבי ודברו השוטרים תרגום וימללון סרכיא והוי האי שוטר דהכא דומה להא דפרש"י בחומש פרשת חיי שרה בפסוק ועפרון ישב אותו היום מנוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה ובעל כרחך צריך לפרש האי שוטר שר ומושל כדאיתא בהדיא בב"ר ועפרון ישב רבי יצחק אמר ישב כתיב אותו היום מנוהו ארכיסטרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר וארכיסטרטיגוס היינו גדול שבנציבים וכאותה ששנינו בפרק בתרא דקדושין וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים דהיינו דיינים וכן אשכחן שם בירושלמי בגמרא אין בודקין מן המזבח ולמעלה כתיב שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינים ומכין ברצועה ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות כו' ומדחשיב שוטרי הרבים ומכין ברצועה אלמא דשוטרי הרבים לאו היינו מכין ברצועה אלא שרים ומושלים:

הא איכא מלך על גבו. בפרק בתרא דהוריות יליף ליה מקרא דמלך קודם לכ"ג שנאמר ויאמר המלך אליהם קחו עמכם מעבדי המלך אדוניכם וגו' ומה שיש לדקדק בזה כתבתי שם בחידושי:

שאם אירע בו פסול בכ"ג כו'. פרש"י אבל בעוד שלא אירע פסול לכ"ג אין לסגן גדולה של כלום וקשה לי על פירושו דהא איתא בירושלמי דיומא פרק אמר להם הממונה חמשה דברים היה הסגן משמש אחד הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ב' הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך ג' אחז הסגן מימינו והעלהו ד' הניף הסגן בסודרין ה' לא היה מתמנה לכ"ג עד שהוא נעשה סגן ע"כ. ועוד שהרי בפ"ק דיומא גבי אמר להם הממונה צאו והביאו טלה כו' ובר"פ אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע הזמן שחיטה ובפ"ק דברכות גבי אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת פי' רש"י הממונה הוא הסגן אלמא שיש לסגן הרבה מנוי שררה וגדולה יותר על אחיו הכהנים. וי"ל הא דפרש"י דאין לסגן גדולה של כלום היינו דוקא בענין עבודה שאינו עובד שום עבודה כדדייק הלשון נכנס ומשמש תחתיו אבל שאר גדולות היו לו וכן פרש"י בהדיא ביומא ריש פרק טרף בקלפי וכה"ג איירי הא דמשני הגמרא סגן לאו ממונה הוא היינו בעבודה. ובזה נתיישב קושית התוספות שהקשו על הא דמשני הגמרא סגן לאו ממונה הוא מהא דאמרינן בסנהדרין פרק כ"ג ש"מ היינו סגן היינו ממונה דודאי ממונה היה להרבה מנוי גדולה ושררה יותר על אחיו הכהנים אבל לענין עבודה אין לסגן גדולה של כלום והתוספות תירצו בענין אחר דודאי ממונה היה לדברים שמנוהו אחיו הכהנים כדתנן אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ. וקשה לי על דבריהם שהרי גם השוטר אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו מן התורה רק מה שנותן לו המלך ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר אבל אין להקשות שהרי אמרינן בפרק הבא על יבמתו דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ובירושלמי דיומא נמי דריש ליה מקרא דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ע"י אחיו הכהנים והמלך משום די"ל דמ"מ אחר שנתמנה לכ"ג חייבין אחיו הכהנים לנהוג בו כבוד וגדולה מן התורה שנא' והכהן הגדול מאחיו ודרשו בו נהוג בו גדולה מה שאין כן בסגן והארכתי בזה בחדושי בפרק בתרא דהוריות מאי שנא שמע ישראל. בספרים אחרים גרסינן למה לי שמע ישראל וכן עיקר ר"ל כי היה די לומר אתם קרבים היום למלחמה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף