באר שבע/כריתות/ח/א

באר שבע כריתות ח א

דף ח' ע"א

זב שראה שלש ראיות כו'. נקט דוקא שלש ראיות מפני שאינו חייב קרבן אלא דוקא על שלש ראיות זו אחר זו בלא הפסקת יום גמור בין ראיה לראיה כדתנן בפ"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ונקט דוקא בליל שמיני דאלי ביום שמיני פשיטא שחייב להביא קרבן שני על שלש ראיות אלו האחרונות כיון שכבר יצא לשעה הראויה לקרבן על שלש ראיות הראשונות וכן אלו ראה שלש ראיות ביום שביעי פשיטא שאינו חייב להביא קרבן שני על שלש ראיות אלו האחרונות מפני שראיות אלו סותרות הכל ומתחיל למנות שבעה ימים נקיים מאחר יום ראיה האחרונה וכל ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן וכולה חדא זיבא אריכתא היא:

נימא כתנאי זב שראה שתי ראיות כו'. ט"ס הוא וצריך להיות שלש ראיות:

פשיטא מהו דתימא כו'. חסרון הניכר יש כאן וצריך להגיה פשיטא ראה אחת בלילה ושתים ביום אצטריכא ליה מהו דתימא כו' וכן הוא בפ"ק דחגיגה עיין ברמב"ם בפ"ו מהלכות נזירות ובפ"ג מהלכות מחוסרי כפרה:

ואוכלת בזבחים. ר"ל שמותר לה לאכול בקדשים כדאיתא לעיל כי מתיין נשין קרבן לאשתרויי באכילת קדשים:

נכנס לב"ד ולמד האשה כו'. פרש"י אע"פ שהקיל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף כו'. מתוך פירושו נתיישבו כל הקושיות שהקשו התוספות בפרק גט פשוט על משנתנו חדא היאך רשב"ג פליג אבית שמאי ואבית הלל דתרוייהו מודו במפלת יום פ"א שחייבת על כל לידה ולידה ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא נמי הכי סבירא להו דהשאר ישאר עליה חובה אלא שרבי יוחנן בן נורי אומר שצריך שתאמר על האחרונה אני מביאה ותהא מותרת בקדשים דתו ליכא למיחש שתהא סבורה ליפטר דודאי האחרון אינו פוטר את הראשון אבל אם לא אמרה על האחרון איכא למיחש שתהא סבורה שהראשון פוטר אפילו לידה דלאחר מלאת כמו לפני מלאת ואתי למפשע שלא להביא יותר ורבי עקיבא לא חייש לפשיעה ועל איזה שתאמר מותרת בקדשים אבל לתרוייהו תשאר עליה חובה כדקאמר הת"ק דמשנתנו ועוד היכי מייתי מעשה לסתור אי משום דמעיקרא הוו קיימי בדינרי זהב דהיינו מעשה לסייע דהא משמע שזה היה טעות שהיו מחמירין כמו שמוכיח והולך שרשב"ג ביטל אותה חומרא ונראה מדבריהם דמכח אלו קושיות הגיה ר"ת במשנתנו במלתיה דרשב"ג והשאר עליה חובה ומחק מלת ואין ותמהו על ר"ת שהרי בכל הספרים וגם בת"כ גרסינן ואין.

ואני יגעתי ומצאתי בהדיא בת"כ שלפנינו כמו שהגיה ר"ת אבל לפי גירסא זו קשה לי הלשון נכנס לב"ד ולמד דמשמע שלמד להן דין חדש הפך ת"ק ולפי גירסא זו לא למד להם דין חדש הפך ת"ק. ועוד קשה לי לפי גירסא זו דהא מפשט הלשון נכנס לב"ד ולמד כו' משמע דמכח מה שלמד להם הוזלו הקינין עד שעמדו ברבעתים ולפי גירסא זו למה הוזלו הלא רשב"ג למד להם כדאמר ת"ק והשאר עליה חובה ודוחק לומר דמעיקרא הוו קיימי הקינין בדינרי זהב מחמת שהחמירו היולדות עליהם שלא לאכול בקדשים אחר שהביאו קרבן אחד עד שהביאו כולם ומחמת זה היו דוחקות לקנותן אפילו ביוקר ורשב"ג נכנס לב"ד ולמד שיהיו אוכלים בזבחים תיכף אחר שהביאו קרבן אחד ומחמת זה הוזלו דא"כ קשה על היולדות מעיקרא מאי סבור שהחמירו ולבסוף מאי סבור שחזרו מחומרא זו הלא רשב"ג לא לימד דין חדש ממה שאמר ת"ק הלא גם ת"ק אמר בהדיא ואוכלת בזבחים תיכף אחר שהביאו קרבן אחד.

ושמא י"ל לפי גירסא זו דמעיקרא הוו קיימי הקינין בדינרי זהב מחמת שנשתהו היולדות בירושלים ולא חזרו לביתם עד שהביאו כל הקרבנות שנתחייבו משום בל תאחר ומחמת זה היו דוחקות לקנותן אפילו ביוקר כדי שיוכלו לחזור לביתם ורשב"ג נכנס לב"ד ולמד להם דין חדש שיחזרו לביתם אחר שהביאו קרבן אחד ויאכלו בקדשים ולא יחושו משום בל תאחר ולהכי נשבע ותקן שלא יתאחרו שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה כי כשהיו הקינין בזול אז לא יצטרכו להתאחר בירושלים כי יוכלו להביא כל הקרבנות בפעם א' מאחר שימצאו אותם בזול.

אבל קשה לי דאם כן עיקר חסר מן הספר ועוד שהרי הלכה רווחא בישראל שאינו עובר משום בל תאחר עד אחר שלש רגלים ועם מה שפרש"י לא קשה מידי מכל אלו קושיות הנזכרים שהקשו התוספות מפני שאף רשב"ג סובר כת"ק דמדינא השאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל אי נמי שרשב"ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעתיד לבוא יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ויש רשות ביד ב"ד לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאמרינן בפרק האשה רבה ומדלא נכנס לב"ד ללמד להם דין חדש זה ואין השאר עליה חובה הפך ת"ק אלא מכח שראה שהקינין נתייקרו כל כך ועמדו בדינרי זהב וחשש שמא יבאו להמנע מלהביא כלל ויאכלו קדשים בטומאת הגוף שמע מינה דלולא חשש זה לא היה נכנס לב"ד ללמוד להם דין חדש זה הפך ת"ק להכי שפיר מייתי מעשה לסייע ועוד הקשו התוס' כיון שהיתה מותרת לאכול בקדשים למה היו עומדין בדינרי זהב כיון שיכולות לאכול בקדשים ותירצו משום בל תאחר היו דוחקות (הגה"ה ובפירוש אשכנזים ראיתי כתוב רשב"ג ורבי יוחנן בן נורי ור"ע מדמו להו לטבילות ופליגי אבית שמאי ואבית הלל. ע"כ הגה"ה) ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לומר דרבי יוחנן בן נורי ור"ע פליגי אבית שמאי ובית הלל דאם כן לא שייך לומר ובחוששין לפשיעה קמיפלגי ועוד מדקאמר ר"ע תאמר על אחת מהן משמע שכולן חובה עליה וכל שכן רבי יוחנן בן נורי דסבר תאמר על האחרונה משום דחיישינן לפשיעה וכדפרש"י ועוד דהא לקמן בפרק ב' יליף ליה מקרא יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת"ל זאת ועוד דהא תנן בבחירתא פלוגתא דב"ש וב"ה במפלת לאור פ"א משמע דהלכתא כותייהו במפלת ליום פ"א שחייבת קרבן שני ועל הרמב"ם ז"ל קשה לי טובא שפירש במשנתנו והלכה כרשב"ג ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי כדדייק הגמרא בכל דוכתא דקאמר הלכה וא"כ נראה מדבריו דרשב"ג פליג את"ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ובחבורו בפרק א' מהלכות מחוסרי כפרה פסק כת"ק ועוד קשה היאך אפשר לומר דפליג רשב"ג אתנא קמא דא"כ היכי מייתי מעשה לסתור ועוד קשה למה המתין רשב"ג ללמד להם דין חדש זה הפך ת"ק עד שנתייקרו הקינין ועמדו בדינרי זהב ועוד דמפשט לשון משנתנו משמע דלולא שנתייקרו כל כך לא היה נכנס לב"ד ואולי מכח הני קושיות חזר בו ממה שפירש בפירוש המשניות ופסק בחבורו כתנא קמא אי נמי י"ל הא דכתב והלכה כרשב"ג ר"ל דלצורך שעה מותר להורות ואין השאר עליה חובה כמו שהוא עשה. כן נראה לי:

ביום ההוא ברבעתים. פרש"י שני לשונות והלשון אחר נזכר בערוך וכבר האריכו בזה התוספות בפרק גט פשוט ובפרק הרי עלי עשרון ובפרק הוציאו לו ובשאר דוכתי טובא ולכן ראיתי לקצר ולקמן בפרק בתרא גבי אלא מעתה חטאת חלב כו' אכתוב מה שיש לדקדק בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף