באר יצחק/חושן משפט/א
|
|
הש"ך בח"מ (סי' ס"ה ס"ק ל"ג) תמה על הטור דפסק במצא שטר שחרור אם האדון מודה יחזירנו לעבד אך העבד צריך להביא ראי' שהגיע לידו מזמן הכתוב בו, דהא למאי דקיי"ל עדיו בחתומיו זכין לו וזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות, א"כ זכו עבורו למפרע מעת החתימה, וכן תמהו הב"י והב"ח ע"ש.
ולפעד"נ לתרץ בהקדם מה דקיי"ל בגיטין (דף כ"ג) דשליח הולכה אינו יכול להיות שליח קבלה, משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל, והטעם מבואר בריטב"א (שם) דזה הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש, ועפ"ז יש לדון במש"כ הש"ך בח"מ (סי' קפ"ה ס"ק א'), ובשחרור אי מהני טלי גיטך מע"ג קרקע מצאתי בריטב"א לקדושין (דף כ"ג) דכתב דלא מהני, [וע' בנתיבות (סי' קפ"ה) אבל מהריטב"א מוכח דלא ס"ל כוותי' ע"ש], ולפ"ז י"ל דלא שייך כלל עדיו בחתומיו זכין לו בשחרור, משום דהא אין כאן נתינה מיד האדון ליד העדים, אך יש לדון בזה אומדנא, דמן הסתם רוצה שתקוים הזכיי', והוי כמו דאמר להם בפירוש שמתחילה יהיו שלוחים להולכה ואח"ז יהיו שלוחים לקבלה בתורת זכיי' עבורו, ולכן אמרו בש"ס לדון בשטר שחרור להך מלתא דעדיו בחתומיו זכין לו, אך מ"מ ז"א אלא למאן דס"ל דאף דלא חזרה שליחות אצל הבעל מ"מ יכול להיות שליח קבלה, כדמצינו לר"נ דס"ל כן בגיטין (שם), והסוגיא דב"מ אזלא אליבא דהך מ"ד, אבל לדינא דקיי"ל דאין שליח הולכה יכול להיות שליח קבלה משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע, ע"כ לא שייכא הך מלתא דעדיו בחתומיו זכין לו בשחרור אלא בשטרי ממון דמהני אף טלי מעל גבי קרקע, ונכונים דברי הטור הנ"ל, וע' בב"מ (דף כ') בתוס' ד"ה שובר בזמנו כו' ואכמ"ל.
וזה כמה שנים שאמרתי בהך איבעיא דיבמות דבעי רבא המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו, והוי ספיקא דדינא, ורב אחד רצה להקל אף בגט בלא תנאי היכא שיש יבם קטן דאז י"ל דהוי זכות, בפרט לפמש"כ היש"ש דהאידנא דאין יבום נוהג יש לדון דהוי זכות במזכה גט במקום יבם כו' ע"ש. ונשאלתי בזה.
ומצאתי בעז"ה ברדב"ז (ח"א סי' ע"ה) שכתב דהך דהמזכה גט במקום יבם מיירי בעשה גט בתנאי אם מתי ואם לא מתי, דאל"כ הוי חוב לה, דהא בעת הזיכוי הוי ספק דלמא יעמוד מחליו וטב למיתב טן דו, ואין זה זכות, ובע"כ מוכח דהש"ס מיירי בתנאי אם מתי כו' ע"ש ברדב"ז, ויש להביא ראי' לדבריו מגיטין (דף ע"ז) ההוא שכ"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא כו' אתו לקמי' דרבא א"ל לקניי' ניהליה לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזול איהי ותיחוד ותפתח כו', א"ל רב עילש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף כו', וקשה אמאי איכסיף רבא הא מבואר בהרא"ש בב"מ (דף כ') דרבא ס"ל כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ע"ש, א"כ לפמש"כ התוס' בגיטין דהך עובדא דתיזול ותיחוד מיירי במקום יבם, ואי נימא דהמזכה גט במקום יבם הוי זכות לא היתה צריכה להחזיק במקום שהי' מונח הגט דבלא"ה זכו העדים בעת החתימה עבורה, אך י"ל בזה דהא קיי"ל בהמזכה גט לאשתו במקום יבם דהוי ספיקא דדינא אם מקרי זכות או לא, ולכן כדי לצאת מחשש איסור דאורייתא צוה רבא דתיחוד כו', אבל עדיין קשה דהא באשה שנתגרשה ספק גירושין אין הבעל אוכל פירות, ואף אי תפס נראה לי ברור דמפקינן מיני', והטעם הוא דהא פירות תחת פרקונה וכיון דהבעל מפטר מספק לפדותה, ממילא אין לו זכות כלל בהפירות, ומבואר בתוס' (גיטין שם) דמה שקנתה אשה קנה בעלה הוי משום זכות פירות שיש להבעל ע"ש, א"כ אמאי אכסיף רבא, דהא שפיר קאמר דתיחוד ותפתח דכיון דנעשתה ספק מגורשת בעת שחתמו העדים ע"פ האיבעיא דבעי רבא גופא במזכה גט במקום יבם ועידיו בחתומיו זכין לו והפסיד הבעל זכות הפירות מעת שחתמו, דהא בספק מגורשת ג"כ אין לו זכות פירות כלל, ושפיר מועלת הך עצה דתיחוד ותפתח דהוי שפיר רשותה, ואינו קשה עליו כלל מה שהקשו מה שקנתה אשה קנה בעלה.
ואין לתרץ דהא בעינן מטא לידה, דז"א, דהא כתב הקצה"ח (בסי' קפ"ח) דאף בצוה הניתן למסור השטר לאחר מותו ג"כ מקרי מטא לידו, דכיון דנתקיים התנאי אף לאח"מ, ממילא זכו עבורו מעת שחתמו, א"כ הי' יכול השכ"מ לצוות שימסרו לה הגט לאח"מ כדי שתקוים האומדנא שאמרו חז"ל דלא נתכוון שיזכו העדים עבורו אלא כשיהא מטא לידו, והוי כמו כל תנאי דמועיל אף בנתקיים התנאי לאח"מ, ולכן עדיין תקשה אמאי איכסיף רבא, אבל לפמש"כ הרדב"ז דבלא התנה אם מתי ואם לא מתי בודאי הוי חוב, והתם הוי בלא התנה כנ"ל, בפרט דרבא לשיטתו דאמר בגיטין (דף פ"ד) להנהו דכתבי גיטא שתוקו לבעל עד דכתביתו לי' לגיטא דאסור להתנות בתנאי מקודם הכתיבה, אך אין אנו צריכין לזה, די"ל דהתם הוי בלא תנאי הנ"ל, ולכן אינו שייך התם לומר עידיו בחתומיו זכין לו, ושפיר הקשו לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, ומוכח כהרדב"ז הנ"ל.
אמנם לפמש"כ לדון דהיכא דבעינן נתינה מידו לידה אז אינו שייך עדיו בחתומיו זכין לו דהוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע, דהא בעת שמצוה להם לכתוב ולחתום אין בזה נתינה מידו לידה, ומבואר בגיטין (דף ס"ג) דרבא ס"ל בפשיטות דהיכא דלא חזרה שליחות אצל הבעל לא מהני, א"כ נדחתה ראייתי הנ"ל.
אך באמת דברי הרדב"ז נכונים מאוד אף בלא ראי' מוכרחת, ולרווחא דמילתא יש להוכיח ממק"א כדבריו, והוא דבגיטין (דף י"ג) במשנה שם דאמר תן גט זה לאשתי לא יתנו לאח"מ, וע' בתוס' שם בד"ה האומר תנו גט זה לאשתי כו', שכתבו לחד גירסא דגרסי תן גט זה דאתי כר"מ דחיוב הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות, דאל"כ קשה אי תן כזכי כו', ועדיין תקשה בתן גט זה לאשתי דהא בע"כ מיירי במקום יבם, דאל"כ ל"ל להגט כיון דמת הבעל ממילא מיתה מתרת, וכדמצינו בכולי ש"ס דפי' רש"י דמיירי במקום יבם, וכמו בריש כתובות וכה"ג, א"כ תקשה מאי איבעי' לרבא ביבמות במזכה גט לאשתו במקום יבם מהו, הא הוי מצי למפשט מהך משנה דהוי חוב, דאל"כ אמאי לא יתנו לאח"מ באמר תן גט זה [ודוחק לומר דהך משנה מיירי שלא במקום יבם אך נ"מ גבי שארי דברים אם היא גרושה או לא כגון בקטלנית], ומוכח מזה כשיטת הרדב"ז דבלא תנאי לא נסתפקו כלל, ואז הוי חוב בפשיטות, ולכן לא יתנו לאח"מ משום דמיירי בלא תנאי הנ"ל.
וכה"ג ראיתי בריטב"א (קדושין דף ס') במה דאמרו שם ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם כו', רשב"ג אומר נותנת לאחיו או לאביו או לא' מהקרובים כו', שהקשה איך יוצאת התנאי במה שתתן לא' מהקרובים, דהא בע"כ מיירי שיש כאן יבם, דאל"כ למה צריכה לקיים התנאי, וכדקאמר שם ברישא נתנה אינה זקוקה ליבם, והיכא דיש יבם, אחיו הוא היורש אבל לא הקרובים, ואין זה בכלל לי וליורשי, ע"ש בריטב"א, ולי נראה לתרץ קושיתו ע"פ מה דמבואר בח"מ (סי' רפ"ג) דמומר אינו יורש ותנתן הירושה לבניו ע"ש, ומומר זוקק ליבום כמבואר באה"ע (סי' קנ"ז), א"כ משכחת לה בנפלה לפני אחיו מומר דהקרובים הם היורשים וסגי בנותנת לקרוביו לקיים התנאי לי וליורשי.
ובגוף הענין אם מועיל זיכוי הגט בתנאי במקום יבם קטן כתבתי תשובה ארוכה בעז"ה לכמה רבנים אשר שאלו ממני נידון זה, ולא באתי כעת רק לפרסם דברי הרדב"ז הנ"ל כדי שלא יבואו לידי מכשול ח"ו, וכשיזכני השי"ת להוציא לאור יתר חידושיי אז תבוא בתוכם תשובה ארוכה בנידון זה בעז"ה, וה' יסיר מכשול מעמו, ויראנו נפלאות בתורתו.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |