באר יצחק/אורח חיים/ו
|
< הקודם · הבא > |
ונידון מה שנכתב בהצעטיל של הרשימות כל מיני חמוצים ולא נתפרשו המינים בפירוש, אף שהמקור חיים כתב (בסי' תמ"ח) דצריך לפרש כל מין ומין כמבואר בח"מ (סי' ר"ט סעיף ב') במוכר לחבירו כל מה שיש בבית אני מוכר לך בכך וכך דאינו חל המכירה משום דלא סמכא דעתי' של לוקח, עכ"ל המקור חיים, אך בדיעבד יש להקל אף בלא פירש המינין בפרטות, משום שהט"ז בח"מ (סי ר"ט הנ"ל סק"ב) הקשה דהא (בסי' ר"ז) כתבו בשם הרמב"ם דכל שהוא בידו לא הוי אסמכתא ותירץ ב' תרוצים ותירץ הב' הוי דשם מיירי שאינו בידו רק מושך לסימטא עכ"ל, א"כ לפי זה התירוץ ודאי במכירת חמץ שמוכרין את החדר והוי כמו בידו ממש ובכה"ג הא לא הוי אסמכתא, אך הראב"ד חולק שם על הרמב"ם וס"ל דגם מה שבידו הוי אסמכתא, עכ"ז להראב"ד הוי המכירה מכירה מעליא מטעם אחר, דהא הראב"ד ס"ל דאין בעכו"ם אסמכתא, כמבואר בשמו ברא"ש בפסחים (דף ל"א), ובמג"א (סי' תמ"א ס"ק ב') וגם הא המנהג לכתוב בשטר מכירה בבד"ח מעכשיו, וגם הא נעשה המכירה בב"ד, וזה. מסלק אסמכתא כמבואר בסי' ר"ז, ואף שיש לומר דהמכירה דלא פרשו המינים גרע טפי מכל אסמכתות, וכפי תירץ א' של הט"ז הנ"ל, עכ"ז הא מוכח מהש"ך (בסי' ר"ג ס"ק ו') דאם החליפו נכסיהם ולא פרשו המינים בפרט אך כתבו דנעשה בבד"ח מעכשיו דאז הוי חליפין גמורין, דכמו דזה מסלק אסמכתא בסי' ר"ז ה"ה דזה מסלק אסמכתא דסי' ר"ט דלא פירשו כל המינין בפרטות, משום דעיקר הכוונה דלא סמכא דעתי' של לוקח היינו שלא גמר להתחייב דמי', משא"כ היכא דנעשה בבד"ח לסלק אסמכתא אז אמרינן דגמר להתחייב דמי', אך מש"כ דכיון דהוי בידו לא הוי אסמכתא, זה אינו ברור משום דבעיקר קושיית הט"ז הנ"ל יש לחלק בפשיטות דדוקא היכא דהוי האסמכתא מחמת שהמוכר לא סמכא דעתי', אז אמרינן כיון דהוי ביד הלוקח אז גמר ומקני המוכר כיון שהוציא מת"י משא"כ בהא דכתבו בסי' ר"ט דלא סמכא דעת הלוקח לא קנה ולא גמר, להתחייב דמי המכירה וממילא יכול המוכר ג"כ לחזור בו דכללא הוא בכל ה' מכירה דכ"ז שזה יכול לחזור בו דחוזר בו צד השני ג"כ, ואפשר דזהו כוונת הט"ז בתירוץ הראשון שם.
עכ"ז נלפע"ד ברור דדוקא במוכר לחבירו כל מה שיש בבית בסך כך וכך היינו במקח הקצוב וכמבואר בסי' ר"ט להדיא, אזי יש לומר דלא סמכא דעתי' דהקונה דדלמא אינו שוה כפי הסך הקצוב, משא"כ במכירת חמץ שהמנהג לכתוב המקח כדשיימי תלתא, ובזה הוי כמו מקח הקצוב, כמבואר בח"מ (סי"ר') ואזי יש לומר דסמכא דעתי' דודאי לא ישומו לחייבו יותר משווי', וראי' לזה מפסחים (דף ל"א) דס"ל לאביי למפרע גובה, וגם במטלטלי ס"ל לאביי דלמפרע גובה כמבואר שם, וס"ל לאביי דמחמת השעבוד נעשה למפרע קנין גמור, וקשה דלא יהי' עדיף ממכירה גמורה דלא פירש לי' איזה מין מכר לו, דהא יכול הלוה לסלקו באיזה מין שירצה, ונימא דלא סמכא דעת המלוה דהוא הקונה, אע"כ מוכח דכיון שיקבל בשומא כפי החוב לכן לא שייך בזה לא סמכא דעתי' וכן מוכח בב"מ (דף ט"ז) דאיתא התם דכל מה שאירש מאבא מכור לך דאי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אז חל המכירה, וקשה הא לא נתפרשו המינים כמשמעות הלשון בגמ' שם, ודוחק לומר דמיירי דהלוקח יודע פרטי המינים מה שיהי' יורש, ובע"כ צ"ל כמש"כ דכה"ג לא סמכא דעתי' ומיירי התם בב"מ דאמר לו כל מה שאירש מאבא מכור לך כדשיימי ג' וכיון שהמקח הוא כפי שישומו אותם סמכא דעתי', ולכן בדיעבד אין לנו לחוש אף דלא פירשו פרטי מינים, כן נלע"ד ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |