ב"ח/חושן משפט/שנג

ב"ח ‏ חושן משפט שנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נשתנית שם הגנבה וכו'. בפרק מרובה (דף ס"ו) אמר רבא טלאים כדמעיקרא ופירש"י כלומר בא לשלם טלאים כדמעיקרא סגי דטלה גנב וטלה משלם ובסוף (דף ס"ה) א"ר אילעאי גנב טלה ונעשה איל עגל נעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ופסק כך הרי"ף והרא"ש לשם ובפרק הגוזל עצים:

ב

ומ"ש וכן כל שינוי וכו' אבל שינוי החוזר אינו קונה. כתב הרא"ש ר"פ הגוזל עצים וז"ל אבל שינוי החוזר ס"ל לרב אשי אינו קונה אף מדרבנן וכן הלכתא וכו' עכ"ל ונראה לי דראייתו מדקאמר אביי דמתניתין מיתוקמא בשינוי החוזר דקני מדרבנן וקאמר רב אשי עלה דליתא אלא מתניתין נמי בשינוי שאינו חוזר וקני מדאורייתא משמע אבל שינוי החוזר לא קני אפילו מדרבנן דאם לא כן מאי דוחקיה דרב אשי דפליג אדאביי ומוקי למתני' דלא מיירי אלא בבוכאני ובנמטא בדוקא:

ג

ואם נתייאשו הבעלים וכו'. כל זה כתב הרא"ש ר"פ מרובה ואיכא למידק אמה שכתב רבינו דהאשה צריכה גט מספק דשמא קונה מדרבנן דלא כתב הרא"ש כך אלא כתב דקיימא לן כרבה דיאוש. קני מדרבנן ואם קידש אשה בגזילה אחר יאוש צריכה גט דרבה סבר לכל הפחות קני מדרבנן וכו' אלמא דודאי יאוש קונה מדרבנן ואין בו ספק ונראה דסבירא ליה לרבינו דבע"כ איכא ספק דלעולא ושאר אמוראים דסבירי להו דיאוש כדי לא קני שמא סבירי להו דלגמרי לא קני דאפילו מדרבנן נמי לא קני ואם כן לית הלכתא כרבה אלא כרב יוסף וכן כתב בהגהות אשיר"י פרק מרובה ע"ש והכי מוכח מלשון הרב רבינו אשר גופיה שכתב וקיימא לן כרבה וקני יאוש לחומרא בעורות של גזלן וגנב וכו' אלמא דלא קאמר הרא"ש אלא דקיי"ל כרבה לחומרא כלומר דמספקא לן דשמא עולא ושאר אמוראים לא ס"ל דלא קני יאוש אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודה דקני וא"כ איכא ספק שמא קונה מדרבנן ולהכי קיי"ל כרבה לחומרא וממילא הא דצריכה גט אינו אלא מספק ודוק ומשמע ודאי דאפי' לא החזיר לבעלים עדיין דמיה צריכה גט מספק דכיון דקונה מדרבנן א"כ הדמים אינן עליו אלא חוב בעלמא אבל גוף הגניבה קני לה מדרבנן ביאוש לחודיה ולרבינו ספק הוא אם קונה מדרבנן וצריכה גט מספק אפי' לא החזיר לו הדמים: ומ"ש ואפילו אין ידוע בודאי וכו'. בפרק מרובה (דף ס"ו) מייתי מתניתין דעורות פלוגתא דת"ק ור"ש וקיי"ל הלכה כת"ק דסתם גניבה יאוש בעלים ומייתי לה בפ' הגוזל בתרא (דף קי"ד) ולשם פסק הרא"ש להדיא כרבנן ע"ש (בתחלת דף קמ"ה):

ד

ואם יש עם היאוש שינוי השם אפי' הוא גרוע וכו'. כ"כ הרא"ש ר"פ מרובה דשינוי השם מעליא כגון טלה ונעשה איל קונה מדאורייתא בלא יאוש כיון שאינו חוזר לברייתו אבל שינוי השם גרוע דהיינו חוזר לברייתו אי איכא יאוש בהדיה קונה מדאורייתא והוא מדברי התוס' (דף ס"ו) בד"ה מי איכא למ"ד:

ה

ומ"ש ואם יש עם היאוש שינוי רשות קונה פי' הא פשיטא דקונה מדאורייתא: ומ"ש פי' שמכרה או נתנה לאחר כלומר לאפוקי שינוי רשות דיורש דלאו שינוי רשות הוא כדכתב בסוף הסימן א'. בא אחר ונטלו מבית הגנב כדלקמן בסי' שס"א: ומ"ש בשם ר"י שקנה נגמרי וכו'. כ"כ התוספות (בדף ס"ז) בד"ה אמר עולא בסוף הדיבור שכתבו וז"ל ותירץ ר"י דברייתא ע"כ וכו' עד ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתי לידיה וצריך להחזיר הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הו"ל יאוש ושנוי רשות עכ"ל הרי ביאוש לחודיה צריך להחזיר הדמים אבל ביאוש ושינוי רשות אין צריך ליתן אפילו הדמים ולא קשה מ"ש מיאוש ושינוי השם גרוע אי נמי שינוי השם מעליא אפי' בלא יאוש דקנה נמי מדאורייתא וצריך להחזיר דמיה דהא פשיטא הוא דכיון דגנבה הוא ביד הגנב שלא מכר או נתן צריך להחזיר הדמים קרן וכפל כעין שגנב דאף על פי שקנאה מדאורייתא וא"צ להחזיר גוף הגנבה הדמים מיהא חייב לשלם אבל יאוש ושינוי רשות כיון שהגנבה ביד האחר קאמר ר"י דקנאה לגמרי ואין האחר צריך להחזיר הדמים אלא הבעלים תובעים את הגנב וכתב ב"י שכך כראה דעת רש"י בפרק הגוזל בתרא על משנת המכיר כליו וספריו ביד אחר עכ"ל ור"ל שכתב בפירושו לשם (דף קט"ו) באוקימתא דרב זביד אליבא דרב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון ל"ש יאוש ואח"כ שינוי רשות ול"ש שינוי רשות ואח"כ יאוש קני וכתב רש"י וז"ל לא שנא דקני לגמרי ואפי' בדמי לא מהדר לו עכ"ל ואע"ג דמ"ש ואפי' בדמי לא מהדר לו ר"ל שאפי' רוצים הבעלים להחזיר ללוקח הדמים שנתן לגנב אין חייב להחזיר להם גוף הגנבה ואיכא למימר דמ"מ הלוקח חייב ליתן לבעלים דמיה כדעת הרמב"ם והרמב"ן אפי' הכי נ"ל מלשון רש"י שכתב דקני לגמרי דאפי' דמיה א"צ ליתן דאל"כ לא הוי קני לגמרי:

ו

ומ"ש ודוקא שנתייאשו הבעלים וכו'. פסק כאוקימתא דרב זביד אליבא דר' יוחנן משמיה דר' ינאי בפ' הגוזל בתרא דאמר הדין עם השני יאוש ואח"כ שינוי רשות קני שינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולדעת הרמב"ם כתב ה"ה שדעתו לפסוק כאוקימתא דרב פפא דהוא בתרא דמוקים לפלוגתייהו דרב ור"י באוקימתא אחריתא ולדידיה אין חילוק דכל יאוש עם שינוי רשות קונה אפי' שינוי רשות תחלה ואח"כ יאוש ומביאו ב"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.