ב"ח/חושן משפט/שלו

ב"ח ‏ חושן משפט שלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

השוכר הפועל לעשות בשלו וכו'. ברייתא ר"פ האומנים הובאה בסי' של"ב ולשם נתבאר ע"ש הרמ"ה דאינו נוטל מחבירו יותר על מה שנותן לפועל אע"פ שהנהו ביותר מכך. ומ"ש ואינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך וכו' משנה סוף פ' הבית והעלייה השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש וא"ל תן לי שכרי וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו משקבל עליו א"ל הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו. ובגמרא טול מה שעשית בשלך אין שומעין לו והתניא שומעין לו וא"ר נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל חברו א"ל רבא לר"נ בשלו מ"ט דא"ל אגראי עליך בשל חברו נמי שכרו עליו דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו אלא אמר רב נחמן ל"ק כאן בשל הפקר ופרש"י בשל הפקר שומעין לו דא"ל קני בי' את דלדידיה לא קני ליה ר"נ לטעמיה דאמר המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו נמצא שאין פעולתו עליו ואין כאן בל תלין ולא דמי לשל חברו דהתם ליכא למימר זכי ביה את וכי לא א"ל שכרך על בע"ה על כרחו שכרו עליו אבל הכא לא עכ"ל דעתו ז"ל ליישב מאי דקשה דכי היכא דהוא קשיא ליה אשינוי' קמא דהוה משני דבשל חברו שומעין לו מהא דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו וכו' ה"נ קשיא אהך שינויא דבשל הפקר וקאמר רש"י דלא דמי לשל חברו וכו' מיהו אין ספק דלא קאמר רש"י אלא בהך דשל חברו דאיירי ביה בשינוייא קמא דהיינו בשכרו לעשות בשלו והראהו בשל חברו.

ב

אבל בשכרו סתמא לעשות בשל חברו התם פשיטא דשומעין לו כיון דאין שכרו עליו וכדכתבו התוספות לשם להדיא וכך הם דברי רבינו ומה שאמר ב"י דמדברי רש"י שהבאתי משמע שחולק אדברי התוס' ורבינו נראה שהבין דרש"י מדבר בשכרו בסתם לעשות בשל חברו וזה כשגגה שיוצאה מלפני השליט דלא איירי רש"י אלא בשל חברו דאיירי ביה בשינוייא קמא דהיינו בשכרו לעשות בשלו והראהו בשל חברו וע"פ פרש"י הללו כתב רבינו השוכר הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו אינו וכו' לומר טול מה שעשית בשכרך אפי' לא אמר שכרך עלי אלא שכרו סתם דהיינו דכתב רש"י ולא דמי לשל חברו וכו' וכי לא א"ל שכרך על בעה"ב ע"כ שכרו עליו: ומ"ש רבינו עוד אבל אם שכרו לעשות בשל חברו סתם יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך וכו' היינו מ"ש התוס' בשם ר"י דהא פשיטא היא דבשכרו לעשות בשל חברו בסתם דיכול לומר טול מה שעשית בשכרך כו' ומינה דדוקא בסתם אבל אם א"ל שכרך עלי אע"פ ששכרו לעשות בשל חברו אין יכול לומר טול מה שעשית בשכרך ודו"ק:

ג

השוכר את הפועל לעשות בשלו וכו' שם אהך שינויא דקאמר אלא ל"ק כאן בשלו כאן בשל הפקר מותבינן עלה מדקי"ל המגביה מציאה לחברו קצה חברו וכ"ש הכא דשכרו ללקט מציאות ממש ואסיקנא אלא אר"נ ל"ק כאן בהגבהה כאן בהבטה פי' אידי ואידי בשל הפקר מתניתין כששכרו ללקט תבן וקש בהגבהה דפועל ועל כרחו שכרו עליו כיון דזכה בה בהגבהתו של פועל וברייתא כששכרו למלאכת הבטה כגון לשמור או להשליך מעלייה לארץ דליכא הגבהה דא"ל אכתי לא זכאי ביה אנא זיל את זכי בה וז"ש רבינו לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר דכיון דשכרו ללקט לו דקני לה בע"ה בהגבהתו של פועל הו"ל שלו ושכרו עליו אם כן דינו דין שוכר פועל לעשות בשלו ממש ואינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך אבל שכרו לשמור לו דבר של הפקר דלא זכה בו בע"ה ואין שכרו עליו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך ואע"ג דרש"י כתב או להשליך מעלייה לארץ לא כתב רבינו כן משום דרש"י פי' פירושו לשתי גרסאות למאן דגריס הבטה פי' לשמור ולמאן דגריס תבטה פי' להשליך מעלייה לארץ אבל רבינו תופס עיקר הגירסא דגריס הבטה כדכתב לעיל סי' רע"ג ס"ט לכך כתב כאן לשמור ועיין במ"ש בס"ד למעלה בסי' רע"ג: ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו וכו' משנה שם הבאתי לעיל' בסמוך וה"ט דכיון דאית ליה אגריה גביה משקיבל עליה מיד קנייה באגריה ופשיטא דלא מצי הדר ביה ולא דמי להא דתנן באותה משנה מי שהיה כותלו סמוך לגינת חברו וכו' דכתב רבינו לעיל בסי' קס"ו דאפי' נתרצה בעל גינה בכך מצי הדר ביה כל זמן שלא פינה דהתם לית ליה אגרא גביה הילכך לא קנה חצרו שלא כיון אלא לדחותו אבל הכא דאית ליה אגריה גביה מיד כשקבל עלי' קנייה באגריה ולא מצי הדר ביה מיהו קשה באיזה דרך מדרכי ההקנאות קני ליה דלא מצי בע"ה למיהדר ביה ונראה דמש"ה כתב הרמ"ה דוקא דעבד משיכה וכו': ומ"ש ואם שכרו לשמור וכו' כבר נתבאר בסמוך: ומ"ש וכתב הרמ"ה וכו' ואין נראה וכו'. כתב ב"י דברי רבינו נכונים על פי פרש"י והרמ"ה אפשר שהיה מפרש בענין אחר עכ"ל. והנכון דהרמ"ה נמי מפרש כפרש"י אלא דמ"מ כיון דשכרו בכך וכך לשמור לו דבר של הפקר שרוצה לזכות בו ויכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך דבכל דוכתא שוה כסף ככסף אלא דהכא גבי פועל בל תלין שכרו אתך כתיב מאי דאתני בהדיה משמע כדפרש"י במתניתין אפ"ה כיון דעדיין לא זכה בה מצי למימר ליה זיל אנת זכי בה מכל מקום ודאי מאי דאתני בהדיא ליתן שכרו וכך וכך חייב המשכיר למלאות לו שלא יחסר לו וזהו שכתב הרמ"ה ה"מ דליכא מידי אחרינא גבי בע"ה לאשתלומי מיניה הלכך מצי למימר ליה טול מה שעשית בשכרך ואע"ג שלא יהיה שכרו משלם כמ"ש לו כך וכך אבל אי איכא מידי אחרינא לאשתלומי מיניה אע"ג דמצי א"ל טול מה שעשית בשכרך אפ"ה חייב להשלים לו מכיסו מה שחסר משכרו ומ"ש או מידי דקפיץ עליה זביני טפי פי' אפילו אם התבן והקש שוה עכשיו כשיעור שכרו שקצב עמו בכך וכך אלא דלא קפץ עליה זביני טפי ואם ישמור אותו עד יום השוק או עד שימצא לוקח יתקלקל ולא יהיה שוה כשיעור שכרו שקצב עמו השתא כיון שמפסיד על ידו אי איכא לבע"ה מידי דקפיץ עליה טפי אין שומעין לבע"ה לומר לפועל טול מה שעשית ושיפסיד ע"י כך ולא יהיה שכרו בשלימותו אלא הבע"ה חייב למיתב ליה ההוא מידי דקפיץ עליה זביני:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.