ב"ח/חושן משפט/שו

ב"ח ‏ חושן משפט שו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל האומנים וכו' משנה בפ' האומני' (דף פ') כל האומני' ש"ש הם ופרש"י כל האומנים קבלנים המקבלים עליהם לעשות המלאכה בבתיהם עכ"ל ופי' כך משום דבגמרא קאמר בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי עליה ש"ש אפי' למ"ד שוכר כש"ח אלמא דמיירי באומן קבלן דעושה בביתו ותפוס בכלי ויש לו דין ש"ש וכן פי' התוספות אבל שאר אומנים שעושין מלאכה בבית בעה"ב אין להו דין שומר כלל אפילו ש"ח לא הוי דהא לא נסתלקו בעלים משמירתן כיון שאין האומן רשאי להביא הכלי לביתו ולתקנו שם וכך הם דברי רבינו אע"ג דלא כתב בפי' לעשות המלאכה בבתיהם מ"מ מדהו"ל למכתב כל האומני' שמתקנים בקבלנות וכו' ולא כתב כך אלא כל האומנים שנותנים להן לתקן בקבלנות מאריכות לשון שנותנים להן משמע דמיירי באומנים שנותנים להם הכלים לעשות המלאכה בבתיהם ולשם דוקא הוא ש"ש אבל בעושים מלאכה בבית בעה"ב אינו שומר כלל כדפי' והא דכתב רבינו לתקן בקבלנות נראה ודאי דלענין שהם כש"ש אפי' היו שכירי יום נמי הוו ש"ש כיון שנותנים להם לביתם אלא סתם אומנים הן אותן שעושין בקבלנות והעיקר דרבינו נקט קבלנות משום דכתב בסמוך דאין אומן קונה בשבח כלי דלא איירי בשכיר יום דהתם ליכא למ"ד שיהא קונה בשבח כלי אבל באומן שעושה בקבלנות איכא פלוגתא ופסק כמ"ד אין אומן קונה בשבח כלי. ומ"ש וזהו שררן וכו' כתב כן למאי דאסיקנא דשוכר כש"ש הואיל שלהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו כדפרש"י לשם הכי נמי אומנים הואיל שנהנים שמשתכרים שנותנים להם לתקן וליטול שכר אף ע"פ שטורחין במלאכתן ומוציאין הוצאות הם ש"ש וכתב רבינו כן להורות דהא דתנן דכל האומנין ש"ש הן אינו אלא בעושין פעולתן בשכר אבל אם עושים בחנם אינן אלא ש"ח כיון דאין נהנין:

ב

ואם אמר לבעה"ב טול את שלך וכו' משנה ומסקנא דתלמודא שם לאפוקי ממאי דקס"ד דגמרתיו אפי' ש"ח לא הוי וז"ש רבינו אינו עוד ש"ש עליו אלא ש"ח כלומר ולא אמרינן דאפי' ש"ח נמי לא הוי:

ד

וקי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וכו' כך פסק האלפסי פ' הגוזל עצים ואע"ג. דהרא"ש לשם הביא דברי הרי"ף וכתב עליו ואין ראייתו ראייה וכו' אין משם ראיה שחולק אפסק האלפסי דלא כתב אלא לדחות הראיה אבל לדונא ס"ל להרא"ש דאין אומן קונה בשבח כלי וכדכתב בהמקבל לענין בל תלין והביאו רבינו לקמן בסימן של"ט ס"ה. וקשה דבא"ע סימן כ"ח כתב רבינו דמסקנת הרא"ש כר"י דאומן קונה בשבח כלי וי"ל דדוקא גבי קידושין מטעם חומרא דא"א דחמיר טפי כתב דיש להחמיר שלא לפטרה בלא גט ולשם כתבתי באריכות בס"ד:

ו

הנותן צמר לצבע כו' משנה שם: ומה שכתב כיצד נתן לו צמר וסממנים שוה י' וכו' כ"כ התוס' והרא"ש ע"פ הירושלמי דהיינו דהבע"ה נתן הצמר והסממנין משלו שוה י' ושכר הצבע דקרי לה יציאה הוי נמי י' לפי שמוציא הצבע הוצאות וטורח ויהיה שכרו י' ואילו צבעו כמו שאמר לו היה שוה כ"ה ונמצא שהיה בע"הב מרויח חמש שהשביח הצמר לאחר שצבעו שהרי הוציא בין הכל כ' והצמר הצבוע שוה כ"ה ואותן ה' של שבח הראוי לבא אם לא שינה חשוב כחרן ולפיכך עכשיו ששינה אם אינו שוה אלא ט"ו אין לו לפועל כלום שהרי אין הצמר שוה אלא קרן שלו דהיינו שנתן עשרה בעד הצמר והסממנים והה' שהיה ראוי להשביח אילו לא שינה דהוי נמי קרן ובין הכל ט"ו אבל אם הוא שוה יותר מט"ו אם השביח כ"כ שבין הכל שוה כ"ו נותן לו י' שכרו דהיינו דקרי ליה היציאה ואם אינו שוה אלא כ"ד דהיינו היציאה יתירה על השבח נותן לו השבח דהיינו ט' וכו'. וא"ת לפי זה למה לא יהיה כאן הדין כמו בנוטע שלא ברשותו וכדלקמן בסימן שע"ה וי"ל דגבי אומן שאני דכיון שנתן לו לצבוע כל מה שהיה עתיד להשביח חשוב כאילו כבר השביח ואומן שפשע ושינה חייב לשלם לו הכל. והתוס' כתבו וז"ל דנעשה כאן כאילו כן התנו עמו א"נ קנסא הוא משום דשינה ממה שציוה לו עכ"ל:

ח

המוליך חטים לטחון וכו' שם (דף צ"ט) כך עולה מן הסוגיא ומ"ש רבינו ונראה דוקא שנתקלקלה בשחיטתו וכו' איכא למידק דמשמע דאי ידעינן ודאי דבעור נפגמה חייב הטבח לשלם ואמאי הלא אונס הוא וכן משמע מתשובות הרשב"א שהביא ב"י דפטרו דאימור בעור נפגמה ולא מפני שלא בדק יפה קודם השחיטה אלמא דאי ודאי הוא הוא דבעור נפגמה פטור י"ל דרבינו סבור דכל סכין הבדוק יפה ונפגמה בעור אינו אלא לפי שהברזל הוא רך ואינו הגון לשחוט בו כי צריך שהברזל יהא קשה וצרוף יפה וזה ודאי הוי פשיעה שלקח סכין לשחיטה שהברזל רך ומצוי הוא לפגום בעור והכי מסתברא כדברי רבינו:

י

המראה דינר וכו' ג"ז שם בסוף (דף צ"ט) וכתבו התו' אע"ג דבטבח לא מפלגינן אלא בין אומן להדיוט והכא באומן גופיה מפליג בין אומן ובקי גדול ובין אינו בקי גדול היינו משום דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למחזי אם אינו בקי גדול דלא צריך למיגמר ולפיכך אפילו אומן נמי חייב אפילו בחנם אם אינו בקי גדול וכ"כ הרא"ש:

יא

כתב הרמב"ם טבח ששחט בחנם וכו' כתב ה"ה בפ"י משכירות דה"א בגמרא בטבח דא"ל ר"י אייתי ראיה דמומחה את ואפטרך וק"ו הוא לשלחני כיון דאפילו טבח דרוב המצויין אצל שחיטה מומחים הן עליו להביא ראיה שולחני לא כ"ש עכ"ל. ולפי זה קצת קשה דכתב הרמב"ם וכן שולחני דמשמע אפי' שולחני והא ליתא וי"ל דנקט הרב טבח תחלה משום דה"א בגמ' ואח"כ אמר וכן שולחני וכו' דאע"ג דלא אמרו בה כלום בנמרא נלמדנו במכ"ש מטבח.

יב

שתל וכו' בפרק המקבל דף ק"ט מוכחא הסוגיא דאע"ג דמסתלק אם הפסיד מ"מ נוטל חלק בשבח שהשביח. ומ"ש על שם הרמב"ם טעמו משום דבעובדא דרוניא דא"ל לרבא הא לא התרה בי א"ל לא צריך להתרות קאמר תלמודא רבא לטעמיה דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבח' ואומנא וספר מתא כולן כמותרי' ועומדי' דמי וכו' מדקא חשיב כל הני דהעמידו אותם צבור עליהם אלמא דשתלא דקחשיב בהדייהו נמי מיירי דהעמידו צבור עליה' והא דקאמר תלמודא רוניא שתלא דרבינא הוה וכו' לא תלי ליה ברבינא אלא לפי שהיה חבר העיר ולא עשאו אנשי העיר דבר בלא דעתו ורבינא העמידו לרוניא שיהא שתל של כל בני המדינה לכך אמר שתלא דרבינא הוה והאי דקאמר נמי אפסיד אין פירושו שהפסיד לרבינא אלא שהפסיד לכמה בני המדינה שהרי אף על גב דהתראה לא צריך מיהו צריך שהוחזק בכך שהוא מפסיד ב' לרבי וג' לרשב"ג דכ"כ ה' המגיד ונ"י ומביאו בית יוסף ונתיישבה השגת רבינו על הרמב"ם ובית יוסף פי' בע"א ולא נהירא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.