ב"ח/חושן משפט/קפד

ב"ח ‏ חושן משפט קפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלשה שעשו שליח לאחד וכו'. מימרא דרבה ס"פ א"נ (דף ע"ד) ואיכא לתמוה דכיון דס"ל לרבי' דרש"י והרמב"ם מפרשים דאינו תלוי במה שנתנו לו הם מעורבים וכו' א"כ מהיכן למד רבינו לפרש בתחלה אם כל אחד נתן לו צרור כספו לבדו וכו' דמשמע דהדבר תלוי במה שנתנו הם מעורבים או צרורים כ"א לבדו ונ"ל דרבינו ראה דהאלפסי והאשיר"י הוו גרסי ולא אמרן דזבן לחד מינייהו זבין לכולהו אלא דלא צר וחתים אינש אינש לדעתיה אבל צר וחתים אינש אינש לדעתיה למאן דזבין זבין ולמאן דלא זבין לא זבין דמדקאמר לדעתיה אלמא דהדין תלוי במה שהיה דעתם מתחלה כשעשאוהו שליח ונתנו לו המעות שרצונם היה שיהיו מעות כ"א צרור לבדו או היתה דעתם מתחלה שיהיו מעורבים אבל הרמב"ם ורש"י הוו גרסי כגירסתינו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים אינש אינש לחודיה אבל צר וחתים אינש אינש לחודיה וכו' והכי פירושו דלא צר וחתים השליח למעות של כל אחד ואחד בלחודיה וכו' ואין הדבר תלוי כלל בדעתייהו דמשלחין אלא תלוי במה שקנה השליח במעות מעורבים או בשל כל אחד וא' לבדו ומיהו בפירש"י שלפנינו אין ללמוד מדבריו כלום שלא נמצא בספרינו אלא לשון זה דלא צר וחתים מעות של כל איש ואיש לבד עכ"ל וכך הוא בנ"י ותו לא:

ב

וכתב הרמב"ם אע"פ שהיה בלב השליח וכו'. נראה דלאו דוקא בלב אלא הוא הדין אפילו אמר כך בפירוש אלא אורחא דמילתא נקט דכיון שהוא קונה בלבדו למי יאמר כך אלא שכך היה בלבו בשעה שקנה שהמקח הזה לכולם ואפ"ה לא מהני ובין שהיה בלבי כך ובין אמר בפירוש כך למי שיקנה במעותיו הוא שלו וזהו דבר פשוט אין צריך לבארו אבל אם הם מעורבים דכתב גם כן הרמב"ם אפילו שהיה בלב השליח וכו' קשה דהו"ל לפרש דאפילו אמר בהדיא דלפלוני זבין לא קנה ובהרמב"ם ספ"ז דהל' מכירה ראיתי שכתב כאן וז"ל אע"פ שהיתה כוונת השליח שזה שקנה לאחד מהן הרי המקח של כולן וכו' ואיכא לפרש מדלא כתב כאן ג"כ אע"פ שהיה בלב השליח כמ"ש בחלוקה האחרת אלמא שמה שאמר שהיתה כוונת השליח כך הוא לפי ששמעו ממנו שאמר כך בשעה שקנה אכן מדברי רבינו נראה שהיתה נוסחתו ברמב"ם אע"פ שהיה בלב השליח וכולי בשתי החלוקות בשוה. ומ"ש רבינו וכן אמר הרמ"ה אפילו אמר בהדיא וכו' כלומר גם הרמ"ה אמר כך וגם הוסיף אפילו אמר בהדיא: ומ"ש בשם ה"ר ישעיה נראה דס"ל דכיון שחזר בו משליחותו בפני עדים הרשות בידו לחזור ומה שקנה מן המעות המעורבות לפלוני לבדו זכה בו והשאר מונח עד שיבוא לביתו ויחזיר לכל א' וא' את שלו אבל אם מעות כל א' צרור בלבדו מודה ה"ר ישעיה דאפילו חזר בו משליחותו בפני עדים ואמר שמה שיקנה הוא בין כולם אי נמי אפילו חזר בו לגמרי ואינו קונה כלל לפלוני אלא לב' חביריו בלבד אפ"ה כל מה שקנה במעות פלוני הוא של האחד בלבד בעל כרחו: לשון הרמב"ם ג' שנתנו לאחד וכו' ולפ"ז אינו תלוי וכו'. כתב ב"י דרבינו דקדק מדבריו שכתב אם היו המעות מעורבות וכו' ולא כתב אם נתנו לו המעות מעורבות עכ"ל והדבר ברור שאם נתנו לו הם המעות מעורבות אין ביד השליח לצרור לכ"א כספו בלבדו וכל מה שיקנה הוא בין כולם דכבר נשתתפו יחד אלא דהיכא דנתנו לו כ"א בלבדו התם הוא דבשליח תלוי הדבר דאם הוא ערבו וקנה בהן מעורבין מה שקנה הוא בין כולם ואם הניחן צרורים כמו שהיו וקנה בשל כ"א ואחד לבדו למי שיקנה במעותיו הוא שלו ונ"ל דלהרמב"ם אפילו נתן כל אחד מעותיו שלא בפני חבירו אם קנה במעות מעורבין שערבן השליח המקח של כולם דהא אפילו נתנו לו צרורים יכול לערבן ולקנות לכולם במעות מעורבות כ"ש בכהאי גוונא: כתב בספר ב"ה ומ"ש הרמב"ם היה מעות כל אחד צרורים וחתומים לאו דוקא דכל שאינם מעורבים למאן דזבין זבין אפי' לא חתימי ולא ציירי אלא אורחא דמילתא נקט דכל שאינם מעורבים צר וחתים אינש אינש לחודיה דאל"כ תיקשי דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא בהרמב"ם עכ"ל ונכון הוא:

ג

ראובן שקנה שדה משמעון וכו'. הכי אסיקנא פרק הגוזל קמא (דף ק"ג) וע"ל בסימן ס' סעיף י"ח כתב רבינו דין זה לגבי הלואה והאריך שם יותר ומכאן למד להורות גם בהלואה ע"פ בעל התרומות וז"ל הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שלוחין ואם התנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה ה"ז כופהו לחזור ולכתוב שטר אחר בשמו עכ"ל והקשה ב"י דאע"ג דאסיקנא דה"ק דהלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתא ואם א"ל ע"מ כופין את המוכר למכור מ"מ פרכינן עלה פשיטא ומשני ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה חזו דשטרא אחרינא קא בעינא מהו דתימא וכו' קשה למה לא הזכיר הרמב"ם הא דאמרינן ל"צ דא"ל לסהדי וכו' וצ"ע ולפעד"נ דמאי דמקשינן פשיטא קס"ד דהאי ואם התנה תנאי מפורש התנה עם המוכר שיכתוב לו שטר אחר ולהכי אקשינן פשיטא ופרקינן ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' כלומר שלא היה לשם תנאי מפורש אלא שהתנה בדברים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר כגון דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' אבל ודאי דלאו דוקא בכה"ג אלא הוא הדין בדברים אחרים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר וכגון שכתב הרמב"ם שהתנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וכו' דאע"פ שלא התנה בפירוש שיכתוב לו שטר אחר אלא מובן כך מדהוצרך לומר לפני המוכר בתחילה לעצמי אקנה וכולי דלא אמר כך אלא להודיעו שיכתוב שטר אחר כופין אותו לכתוב לו שטר אחר: כתב הרב בהגהת ש"ע ואם קנה קרקע תחילה ע"ש לוי אע"פ שלוי לא עשאו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו עכ"ל ואין ספק דט"ס הוא וצ"ל אע"פ שלוי לא עשאו שליח לא יוכל המוכר לחזור בו ואם יבוא לוי ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהם כך הוא בעיטור מאמר ב' קנין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.