ב"ח/אבן העזר/קנב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הבעל שאומר גירשתי את אשתי וכו' מסקנא דגמרא פרק יש נוחלין סוף (דף קל"ד) לא מיבעיא למפרע שאומר גירשתיה זה ל' יום דאינו נאמן אם יבואו עדים שזינתה תוך ל' ותידון בחנק שהרי אין בידו עכשיו לעשות לה גט שתתגרש בו למפרע מקודם ואין כאן מגו אלא אפי' אמר גירשתי את אשתי ולא נ"מ אלא לפוטרה מכאן ולהבא בין לזנות בין ליפטר מיבם בין לינשא לאחר ואיכא מיגו דאי בעי מגרש לה בפנינו אפ"ה לא אמרינן מיגו דרגלים יש לדבר שלא גירשה דאי גירשה קלא ה"ל למילתא ומיהו מדאמר אביי ואשינוייא ניקום ונסמוך ורבא נמי קאמר לר' נתן בר אמי חוש לה אלמא דספיקא הוא וחיישינן לה וחולצת ולא מתייבמת וה"ה דלא תידון בחנק:
ומ"ש או שמא מעיזה פניה כיון שהוא מאמינה נראה דכתב כן דלא תקשה הלא היא לבדה נאמנת לומר גרשתני אעפ"י דהוא מכחישה א"כ כ"ש כשהוא מודה לה שגירשה לז"א אדרבה עכשיו מעיזה כיון שהוא מאמינה אבל אם היה מכחישה אין אשה מעיזה בפני בעלה וקושטא קאמרה:
ואם ב' עדים אומרים שנתגרשה וכו' בפ"ב דכתובות (דף כ"ב) וכתב ה"ה ע"ש הרשב"א דהיכא דאיכא תרי בהדי תרי התם הוא דאמרינן אם אמת גרשך היום הראה גיטך אבל בדליכא אלא תרי דאמרי היום נתגרשה וא"ל אחוי גיטך ואמרה נאבד או נקרע ה"ז תינשא לכתחלה וכ"כ הרמב"ם פי"ב הלכה ב' ונראה דכדי להציל האשה מחשש לעז כשתאבד הגט ביום נתינה לכך נוטלין הגט מידה מיד וקורעין אותו ועוד כתבו ע"ז טעמים והא דלא תינשא לכתחלה לאחד מעדיה כשאומרת ברי לי שגרשני היינו לומר שאם באת לשאול מורין לה שלא תינשא כיון דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא אבל אם נישאת כבר לא תצא:
ומ"ש אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום וכו' פי' כיון שאומרת שגירשה היום א"ל הראה גיטך דבשעתא פורתא לא מהימנא לומר אירכס לי ולפיכך אפי' נישאת לאחר ג' חדשים תצא דאילו תוך ג' חדשים אפי' ודאי נתגרשה תצא דקי"ל כל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים כ"כ הרא"ש לשם (דף קכ"ד סוף ע"א): ומ"ש שנים אומרים ראינו שנתגרשה וכו' עד שגירשה בצינעא שם ופירש"י ואפ"ה לכתחלה לא תינשא משום לזות שפתים עכ"ל ונראה דמדקאמר בסתם משמע דאין חילוק בין אחד מעדיה דכיון דקי"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא לא מצי למימר ברי לנו שלא נתגרשה דלא ראינו אינה ראיה והלכך אפילו אם נישאת לחד מינייהו נמי לא תצא:
אחד אומר נתגרשה וכו' אם היתה בחזקת א"א תצא בכל ענין וא"ת הא פשיטא היא דכשהיא בחזקת א"א דתצא בין שמעיד כך בפני הבעל שנתגרשה ובין שמעיד כך שלא בפני הבעל ואפי' אין שם אלא ע"א שמעיד שגירשה והיא אומרת ג"כ גרשתני אינה נאמנת דכיון דעד מסייעה מעיזה כדלעיל ריש סימן י"ז וכ"ש כשמעיד כך שלא בפני הבעל שאינו נאמן ותצא כיון שהיא בחזקת א"א ולא היה צריך לכותבו ונראה דרבינו אשמועינן דאעפ"י שזה שאומר לא נתגרשה אומר שאינו יודע ג"כ שהיא נשואה לאיש אלא איפשר שהיא פנויה וסד"א כיון שזה מעיד שנתגרשה והיא פנויה וזה ג"כ שמעיד שלא נתגרשה אינו יודע משום נישואין וגירושין ה"ל כאילו ב' עדים מעידין שהיא פנויה קמ"ל כיון דאצל אחרים היא בחזקת א"א תצא דאין כאן אלא ע"א דמעיד שהיא פנויה וזה שמעיד שאינו יודע שיש בה שום גירושין חשוב כמאן דליתיה וכן מ"ש בסמוך ואם לא היתה בחזקת א"א וכו' ואחד אומר מעולם לא היה בה שום ספק גירושין וכו' היינו נמי שאומר איפשר שהוא פנויה לגמרי כי לא שמע שנשואה לאיש ושנתגרשה או לא נתגרשה כי לא היה בה שום ספק גירושין ולפיכך תינשא לכתחלה:
ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט וכו' פי' דהשתא דתרוייהו מסהדי דזרק לה גיטה וא"ל ה"ז גיטך וכו' באשת איש קמסהדי הלכך אם תינשא תצא:
לא היתה בחזקת א"א וכו' משנה שם (דף כ"ב) האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ולאו דוקא שאמרה בלשון זה א"א הייתי וגרושה אני דלה"ר יונה אפי' אמרה אשת איש אני ובתוך כ"ד אמרה גרושה אני ולהרמ"ה תוך כ"ד בעסוקים באותו ענין אמרה גרושה אני נאמנת ולא נקט האי לישנא א"א הייתי אלא משום סיפא דאם יש עדים שהיתה א"א אפי' אמרה א"א הייתי וגרושה אני אינה נאמנת וכו': ומ"ש ונ"ל שא"צ לא לזה ולא לזה וכו' כיוצא בזה כתבו התוס' לשם בשם ר"י בד"ה מנין להפה דכשלא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"פ דליכא מיגו וכתב ב"י ואיפשר דמשם למד רבינו דכל שאינה סותרת דבריה הראשונים אפי' אחר כ"ד נאמנת ונ"ל דשאני התם דדברים האחרונים הם פי' לדבריו הראשונים אבל הכא אינם פי' אלא תוספת איפשר דבעינן שתאמר כן תוך כ"ד עכ"ל מיהו נראה דרבינו קאי על לשון המשנה א"א הייתי דמשמע להדיא דדבריה האחרונים הם באים לפרש דמ"ש א"א הייתי כבר ומה היא עכשיו ופירשה שעכשיו גרושה אני: ומ"ש אבל פסולה לכהונה לעולם פי' זו שמעידין עליה שהיא אשת איש לפלוני דאינה נאמנת לומר גרושה אני מכל מקום חוששין לחומרא דילמא גרושה היא ופסולה לכהונה על פיה לעולם פי' אף לאחר שמת פלוני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ואזלינן נמי לחומרא שאם מת פלוני חולצת ולא מתייבמת דחיישינן שמא גרושה היא ואסורה להתייבם ושמא אינה גרושה וזקוקה ליבם הלכך חולצת ואינה מתייבמת וא"ת הלא בריש סימן זה כתב רבי' דשלא בפניו אינה נאמנת ואינה צריכה גט משני וי"ל דהתם שאני דאם היתה צריכה גט משני היתה נאסרה על בעלה הראשון משום מחזיר גרושתו ולאו כל כמינה לאוסרה עצמה על בעלה כשהבעל מכחישה אבל לפוסלה לכהונה וליבם חוששין לחומרא כיון שהכהן והיבם אינם יכולים להכחישה ולפ"ז כשאמרה גרושה אני שלא בפניו ונתקדשה לאחר ואח"כ מת בעלה מקמי שהחזירה אינה מותר לעלמא עד שתקבל גט מאותו שנתקדשה לו דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לגבי כולי עלמא דאינם יכולים להכחישה:
כתב בעל העיטור אפי' אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר וכו' פי' הא דקיום בחותמיו מהני היינו דוקא היכא שהבעל לבדו מערער אבל בשני עדים מערערין כל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ופסול: ומ"ש ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשוב כב' כתב ב"י והא פשיטא דלענין טענת מזוייף הדין עם רבי' אבל דברי העיטור יש ליישבם שהם על טענת פקדון ותנאי דבכה"ג קיום אינו מוציאנו מידי ספק עד שתביא עדים שנתנו לה לשם גירושין בלא שום תנאי עכ"ל ואיכא לתמוה דאכתי קשה דמה בירור הוא כשיבאו עדים ויעידו שנתנו לה בלא תנאי כיון דאיכא שנים עדים מערערין ואומרים שהיה שם תנאי תרי כמאה אבל לפע"ד אין מקום למה שהקשה רבינו דהבירור הוא על ידי שיבאו עדים ויפסלו את העדים המערערים בגזלנותא ונמשך שכל עירעורם תנאי ופקדון או מזוייף הכל שקר והגט כשר:
שאלה לא"א הרא"ש וכו' ואעפ"י שלא הכריזו עליו וכו' פי' לפי דפסולי עדות דאורייתא אינן צריכין הכרזה מקודם משא"כ פסולי עדות דרבנן צריכין הכרזה כדאיתא בפ' זה בורר ובח"מ סימן ל"ד:
ומ"ש ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן וכו' קשה מהא דתנן בפ"ב דכתובות (דף י"ח) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסי' היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים יש לומר התם הוי טעמא דהכל יודעים שהוא רשע וכיון דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע אבל הכא אין אדם משים עצמו רשע בזה אלא שטעו דסבורים הסופר והעדים כיון שא"ל כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לומר ג"כ חתמו ואעפ"י דהבעל והאשה מידק דייקי שיהיו הסופר והעדים בקיאין שלא יטעו וכדאמר התם בגמרא פסולי עדות מלוה גופיה מידק דייק ומחתם מ"מ כתב הרא"ש בתשובה שם דשכיח הוא דמתעסקין בטיב גיטין וקידושין אעפ"י שיודעין בהם מעט וגם לפי שלא אבו הבעל והאשה שיהא נעשה הגט בפרסום לכך לקחו להם סופר ועדים מן הבא בידם ותו דאין העד פסול אלא כשהוא רשע דחמס אבל בדבר שבערוה כדהכא אינו פסול: ומ"ש והדיינים שכתבו וכו' עד הרי הגט כשר פי' משום הך חששא לחוד היה הגט כשר אלא דמ"מ פסול כיון שהסופר והעד מעידים שלא ציוה לחתום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |