ב"ח/אבן העזר/צט

ב"ח ‏ אבן העזר צט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלמנה שבאת לגבות כתובתה שמין כל בגדיה. פסק כרב ס"פ נערה שנתפתתה ולא כשמואל. וטעמא דכיון דלא מפיק לה מדעתיה, אדעתיה למיקם קמיה אקני, אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה. ולפי זה ודאי לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קנה והקנה לאשתו אבל בגדים שעליה מבית אביה יש להן דין נכסי־צאן־ברזל שהכניסה לו בשומא. אבל רבינו לעיל סוף סי' ע"ז כתב על־שם הרא"ש בתשובה שאין דרך לשום מלבושים שעל הכלה להתחייב בהן באחריותן כלום ויש להם דין נכסי־מלוג שאם פחתו פחתו לה וע"ש. ועיין עוד במ"ש בסימן ס"ו סעיף ו':

ומ"ש בין של חול ובין של שבת. הכי משמע מדקאמר דכי אקני לה וכו' בסתמא דכל למישקל ומיפק לא אקני לה אפילו של חול.

ומ"ש אבל גרושה וכו'. כ"כ הרי"ף והרא"ש.

ומ"ש ואפילו של שבת אין שמין. הכי משמע ודאי, כיון דבגרושה אמרינן דכבר זכתה במאי דאקני לה, אם כן אף בשל שבת נמי זכתה וה"ה בשל רגל. מיהו כתב בית־יוסף דיש חולקין דבגרושה נמי שמין אפילו בשל חול כמו באלמנה. ויש מחלקין בגרושה, דשל שבת ורגל שמין ובשל חול אין שמין. וכך פסק בש"ע.

ומ"ש וכ"ש מתנה וכו'. אגרושה קאי. ומיהו ה"ה אלמנה גובה מתנה שכתב לה בכתובה אף על גב דשמין מה שעליה מטעמא דאמרן אבל מתנה דכתב לה בשעת חופה מפני חיבת ביאה גובה לעולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >